Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וקי"ל דאין כותבין את התורה פרשיות דתורה חתומה ניתנה וא"כ ע"כ לא קאמר שיכתבו שירת האזינו לבדה אלא היינו לומר שיכתבו כל התורה עד שירת האזינו שהיא גמר של תורה אשיר"י בה"ק וע"ל סימן רפ"ג דפסק הרא"ש דוקא פרשיות אין כותבין הא חומשין כותבין:
כחוטף מצוה מן השוק שאין לושכר כ"כ כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למידת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא לו בלא טורח לא היה עושה אותה אבל כתבה או שכר סופר והוא טרח בתיקון הקלפים ולסבול עול הסופר עד שנכתבה יש למדת רחמים לומר כמו שטרח בזה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני וכן אם הגיה בו יש לה לומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא בה טעיות רבות היה מתקנן נ"י וז"ל רש"י כחוטף מצוה ומצוה קעביד אבל אם כתבה הוי מצוה טפי עכ"ל ועיין בדרישה:
כתבו או שהגיה כו' פירוש בס"ת מוטעת מיירי וכ"כ הסמ"ג בשם ר"י והטעם כמ"ש מ"ו בס"ס זה (וכן מבואר בדברי נ"י הנ"ל עכ"ה):
וכ"ש שלא למכור אפי' יש לו הרבה לכאורה קשה מאי כ"ש איכא כיון שיש לו הרבה ולכאורה נראה דמ"ש דאסור לו למוכרה לא קאי אלא אאותו ס"ת שכתב לנפשו שהרי הדין יש שאפי' נחל מאבותיו כמה ס"ת מחויב לכתוב עוד אחת לנפשו ובאותו ס"ת שפיר קאמר כ"ש דאסור למוכרה וק"ל:
ואפי' למכור ישן כדי לקנות חדש אסור מדסתם וכתב אסור סתם משמע אפי' אם כבר החדשה כתוב ומונס בבית הסופר ואין מעוכב אלא קנייה או פרקוניה אפי' הכי אסור ועיין בדרישה:
כדי ללמוד תירה או לישא אשה פי' ללמוד תורה מפני שהוא מביא לידי מעשה ולישא אשה דלא לתהו בראה וגומר וכתבו הג"מ הא דלא חשיב לפדיון שבוים משום דמילתא דפשיטא היא ב"י ועמ"ש לעיל בסימן רנ"ב דאם למוכרה לפדיון שבוים פירוש לצורך פדיון נפשו דעצמו ע"ש שהארכתי:
וכתב א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשינים פירש ראבי"ה אכפרים ואכרכים דמתני' קאי אבל ס"ת של יחיד מותר למוכרו ואף אם אינו רואה סימן ברכה עכ"ל אגודה פרק בני העיר וכן במרדכי מ"ו וע"ל בסימן רפ"ב (ובא"ה סייין קנ"ג):
מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה כו' נראה דה"ק שהמ"ע נאמר דוקא באלו ולא בת"ת דדוקא בימיהם שהיו לומדים תורה שבע"פ שלא מן הכתב כ"א ע"פ היו צריכין ללמוד מס"ת המתוייג' כהלכתו ומדוייקת בחסירות ויתירות ופסקי טעמים כי הם כולם רמזים הם לזכור ע"י תורה שבע"פ כדאמרו על ר"ע שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים הלכות ולכן היה מצוה על כל איש מישראל שיהיה לו ס"ת אבל בזמנינו שנתמעטו הלבבות ואמרו עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכתבי התלמוד בספר וגם בימיהם היה איסור בדבר שלא לכתוב ה' חומשי תורה כ"א בדרך שנכתבה ס"ת בגלילה וא"כ כל ספריהם היו דומים לס"ת משא"כ בזמנינו שנעשה לנו כהיתר לכתוב ספרים דפין דפין כל אחד בפני עצמו א"כ למה לנו לזלזל בכבוד ס"ת לחנם ללמוד מתוכו שלא לצורך כיון שאין אנו לומדים כלום מחסירות ויתירות ותגין ופיסוק טעמים כבימיהם וק"ל. ועיין בח"מ סימן צ"ז בדין סידור שכתב רבינו ז"ל אין מניחין לו ספריו ואפי' ס"ת כו' משמע דיש יותר צורך בס"ת מבשאר ספריו. ואף ששם בשם ר"י אברצלוני כ"כ מ"מ לא פליג שם רבינו עליו ולא כתב שסברת הרא"ש הוא בהיפך ואפשר משום דשם אין זה עיקר מקומי לא הזכירוהו א"נ לענין מכירת ס"ת ולתנו למלוה בחובו ס"ת הוי רבותא טפי וק"ל ועיין בדרישה: (כי מצות כתיבת התורה כצ"ל עכ"ה):
וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה כו' כתב מ"ו ולפי דבריו שעיקר המעלה כדי תועלת הלימוד לאחרים א"כ על מה אמרו חכמים המגיה אפי' אות אחת כאילו קבלו מהר סיני והקונה אותה כאילו חוטף מצוה מן השוק אררבה עיקר המעלה היה ראוי להיות בקונה ס"ת מתוקנת וגם הג"ה לא היתה מועלת כ"כ אלא מחמת שהוא מעלת כתיבת התורה מצד קדושתה ודו"ק אכן לפי' ר"י שכתבו התוס' פרק הקומץ (מנחות דף ל') דמפרש התם המגיה אות אחת כו' משום הכי לא נחשב כחוטף מצוה משום שהיתה אצל חבירו בעבירה (משום אל תשכן באהליך עולה עכ"ה) שהרי היה משהה ספר שאינו מוגה בידו כו' לפ"ז הקונה ס"ת. מן הנכרים שגזלו מישראל או מן המומר הוא ג"כ מצוה רבה כאילו קבלה מהר סיני ודו"ק עכ"ל מ"ו: