הבכור אסור בגיזה ועבודה דכתיב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בבכור צאנך וילפינן בגמרא בנותנין האמור בזה בזה (מדכתיב לא תעבוד ולא תגוז וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה רש"י עכ"ה):

אין השחיטה מתרת הצמר שנתלש מחיים פירש"י הטעם דחיישינן אי מתירתו דאתי לשהויי לבכור כדי שתשיר צמר כל שעה ואתי בזה לידי תקלה: (את שהוא נראה כשאר צמר שהצמר המסובך שוה. עם שאר הגיזה ואינו נראה כמפורש ממנה רש"י עכ"ה):

כגון שעולה יותר או שעיקרו הפוך כו' זו ואצ"ל זו כתב רבינו דעיקרו הפוך יותר אסור מהעולה יותר וכ"כ הרא"ש הביאו והב"י ע"ש.

וכשבא לשוחטו יכול לתלוש כו' ז"ל ב"י ויש קיצור בדברי רבינו (שהו"ל לכתוב ובלבד שלא יזיזנו ממקומו עכ"ה) ששם במשנה מסיק ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ופירש"י כדי שלא יאמרו גוזז בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:

של מקום השחיטה והוא אסור בהנאה (דלא עדיף מצמר שנשר וכן צמר שתלש לראות המום עכ"ה) כ"כ הרמב"ם:

האורג מלא הסיט פירוש שיעור שיש מאצבע לאמה כשרווח האצבעות מהדדי הוא נקרא מלא הסיט והריוח שיש מאצבע לגודל נקרא סיט כפול (ועיין ברש"י בהאורג דף ק"ו ע"א. מלא הסיט חוט מצמרו בבגדו כצ"ל עכ"ה):

ואם אינו דבר חשוב בטל ברוב ול"ד לשעטנז דאמרינן לעיל בסימן תצ"ט דחוט אחד אפילו בכל הבגד אינו בטל. דלא שייך ביטול אלא איסור שנתערב בהיתר כגון הכא שצמר קדשים הוא איסור נתערב בצמר של חולין אבל היתר נתערב בהיתר כגון שעטנז שצמר ופשתן כל אחד לבדו הוא מותר כשנתערבו לא שייך ביה ביטול דהכל נעשה גוף אחד של איסור: