ר"ת אוסר בניקב העליון ז"ל הגמרא פרק א"ט נ"ו ע"א אהא דאמרי רב ושמואל ולוי דאם הכא חולדה לעוף היבשה הנ"ל דמכניס ידו בפנים ובודק אם מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה הניחא למ"ד עד דמנקב קרמא תתאה אלא למ"ד אינקב עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה ניחוש דילמא עילאה אינקב תתאה לא אינקב אי איתא דאינקב עילאה תתאה אגב רוככיה מפקע פקע עכ"ל ופרש"י אגב רכיכותו הוה מפקע בדחיפתו באצבע למעלה עכ"ל:

ר"ת אוסר בניקב העליון פירוש אפי' אפי' בלא תחתון וטעמו מפני שתחתון רך ועתיד לינקב (וכתב רמ"א והכי נהוג כר"ת וכ"ת וכ"כ הג"א בשם בה"ג ומ"ה סי' קס"ו והג"ה סי' ת"ח אם לא בהפסד מרובה דמכשיר. והרי"ף דאוסר בתחתון כו' לפי שהוא דבוק לבשר ואפ"ה ניקב וכ"ש שינקב עליון דאין לו על מה להשען עכ"ל:

עד שכשיוצא בזה אם מעמידים אותו אינו עומד כו' המעט שיוצא חוץ לידו היה שוחה וכמש"ר בסי' ל"ב:

טריפה הטעם דכל שהגיע להפסד זה עתיד הקרום להנקב רשב"א:

ופולין בכלל פי' מוח שכנגד הפולין רש"י. (והפולין הם כמו עצם המוח עכ"ה):