אלא אם כן יש בעיסה חמשת רבעים פירוש חמשה רובע הקב דהיינו ה' לוגין ציפוריים ועיין בדרישה.

שהן מ"ג ביצים ר"ל בינונים (ועיין בא"ח סימן תנ"ו כיצד משערין המ"ג ביצים ומהרי"ו כתב כלי המחזיק מעט פחות משלשה זיידליך והוא שם מידה הוא שיעור חלה עכ"ה):

החטין אין מצטרפין אלא עם הכוסמין כו' דכוסמין מין חטין ושעורים הוא ושיפון מין כוסמין ובשבולת מין שעורים ואמרינן דכוסמין ושיפון וש"ש כולהו בני בקתא דשעורים נינהו וכל אלו הד' מצטרפין זה בזה חוץ משיפון וש"ש דשני מינין הן לענין שאין מצטרפין זה בזה אבל לענין להצטרף שניהם לכוסמין ולשעורים אמרינן דכולן דהיינו כוסמין ושיפון וש"ש מין שעורים הן דכולהו בני בקתא דשעורין נינהו. והא דכתב ב"י מתחילה דשיבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא ה"ק לאפוקי מרישא דקתני דכוסמין מין חטין דר"ל אף מין חטין וע"ז כתב אבל סיפא דקתני ש"ש ושיפון מין שעורים אין פי' ג"כ אף מין שעורים ומכ"ש מין חטין אלא ר"ל דוקא מין שעורין אבל לא אתא למעוטי דאין שיפון מין כוסמין ודו"ק ועיין בב"י:

עירב קב מהעיסה עם קב אחד כו' ר"ל כגון קב עיסה מחטין עם קב עיסה משעורין על ידי נשיכה ואחר כך חלקן מהדדי והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו כן משמע בב"י אבל אין מוכרחין לפרש כן אלא י"ל דעירב העיסות ממש ולא על ידי נשיכה לבד ואפ"ה שייך לומר והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו כגון שעירב עיסה מחטין עם עיסה משעורין וחלקן והוסיף על כל חלק רובע קב מכוסמין דמצטרף עם שניהן או כגון שנתערב עיסה משיפון וש"ש וחלקן והוסיף על חלק זה שעורין ועל חלק זה כוסמין דומה מ"ש בסמוך קב חטין מצד זה וק"ל:

אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר כו' פירוש מאחר שהיתה כבר חייבת והיה להן שעת חובה ונפטרו מאחר שעל דעת לחלק עירבו כדלקמן סימן שכ"ו אף לאחר שהוסיפו עליהן פטורין משא"כ בעירב קב עיסה דלא באו לכלל חיוב לעולם וכן איתא להדיא בירושלמי והרא"ש נמי הביאו והרמב"ם פסק כך להדיא והראב"ד השיג עליו ואמר אף שראה כן בירושלמי אין השכל נותן כך לסמוך עליו ועוד דקי"ל אין דיחוי אצל מצות כו' ע"כ ונראה שאין להקל אלא יפריש בלא ברכה מ"ו:

ואם לש כל מין ומין לבדו ויש בו כשיעור כו' דהואיל ויש בו כשיעור אין מפרישין מזה ע"ז כמו שאין תורמין ממין על שאינו מינו. וחטין וכוסמין ושעורים וכוסמין חשובים כלאים זה בזה לענין זה אף ע"ג דמצטרפין לעיל יחד לשיעור חלה:

וכוסמין ושיפון מפרישין כו' דאלו דומין לגמרי להדדי.

ומשערין אותה לפי התבואה כ"פ הרא"ש בסוף הל' חלה והוא מתוס' דזרעים מ"ו:

אע"פ שהן יותר משאילו היו משערין אותה בקמח כו' משום דילפינן מלקיטה במדבר ושם מדדוהו ואח"כ טחנוהו ברחיים אבל הרשב"א השיב לו (ששאל לו הרא"ש בתשובה) שא"כ אין לעמוד על הדבר כמה ניתוסף המן לכן א"צ גדושה ועוד דהו"ל חומרא דאתי לידי קולא כשלא יהיה קמח כ"כ יאכלנו בלא חלה וכ"פ ב"י וע"ש:

קב חטין מצד זה וקב שעורים כו' לכאורה משמע בדוקא נקט קב אבל אם לא היה אלא חצי קב מכל צד וקב באמצע לא היה מצטרף דלא שדינן כל הכוסמין לצד זה ולצד זה אבל ממ"ש בסיפא חצי קב חטין מצד זה כו' משמע דל"ד נקב קב ברישא:

וצריך להפריש מכל מין ומין דכיון דהכוסמין מחייבים החטין והשעורים במה שמצטרף עם כל אחד (וגם הוא נתחייב במה שנשך בחטין ובשעורין ודי לו בצירוף אחד מהם עכ"ה) אם יתרום מן הכוסמין על השעורים הוה כתורם מן החטין על השעורין שאינו מינו כיון שנגרר אחר החטין ונתחייב בצירופו לחוד וכן בצירוף שעורין לחוד לאפוקי כשכל אחד חצי קב שאין שיעור חלה עד שיצטרפו שלשתן יחד ששלשתן נקרא החיוב ע"ש כוסמין שע"י מצטרפין אשר"י וב"י מביאו ע"ש ועיין בדרישה:

באמצע או קב של נכרי כצ"ל:

היה ביניהן קב של מין אחר פי' בין ב' קבין של חטין או קב משל אשה אחרת מצטרפין פירוש הב' קבין של חטין שהן מין אחד וק"ל:

העושה עיסה מהאורז ומהדגן אע"ג דאין בדגן שיעור חלה רבי' עובדיה אבל רבינו י"ל שסובר כהרשב"א דאמר שצריך שיהא בדגן לחוד שיעור חלה אם לא שנאמר הואיל שסתם דבריו מיירי בכל ענין:

אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וצריך ליתן אחד מכ"ד מכל העיסה כיון שיש דגן בכל העיסה וטעם כעיקר דאורייתא וכאילו כולו מין דגן וכדאמרינן בסמוך בשאור אם מפריש מינה וביה דצריך להפריש אחד מכ"ד בכל העיסה:

נתן שאור מעיסה שלא הורמה כו' נראה דוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת וק"ל מ"ו:

כיצד אם הוא קב מפריש עליו אחד מכ"ד בקב על השאור הבא מן החיוב וא"ל הא מפריש מן החיוב על הפטור דהא קב לא מתחייב בחלה לפי שאין השאור בטל בעיסה ומטבל הכל ומש"ה אם אין לו עיסה וקמח יפריש מיניה כן מביאר באשר"י מ"ו. ודוקא כאן א"צ להפריש אלא אחד מכ"ד שבחיוב לפי שנותן החלה מעיסה שכולה חיוב אבל אם מפריש מיניה וביה צריך להפריש אחד מכ"ד שבכל העיסה הואיל שאין החלה כולה חיוב אלא נתערב בה ג"כ מעיסה שפטורה מחלה אלא שהטעם שנותן בו עושה אותו כולה חיוב וק"ל ועיקר הטעם נרא' דאם מפריש מיניה וביה נראה שיש שם חיוב על כל העיסה משא"כ אם מפריש עליו ממקום אחר או מעריב בו רובע קב קמח כן משמע מדברי הר"ש והרא"ש:

או אם ירצה יביא רובע הקב כו' פירוש להחמיר יותר אזי יביא רובע הקב מקמח ולש בעיסה להשלים השאור לה' רבעים כן משמע באשר"י (ונ"ל דהוא קולא דהא ברישא ודאי יפריש מן החיוב) ונראה לפרש אף אם לא עירב הקממ אלא אף אם לש עיסה מן הרביעית קמח ואח"כ נותנין בתוך אותה עיסה שהורמה וכן איתא ברמב"ם ובסמ"ג להדיא וגם אינה צריך לערבנו בעיסה אלא אף נותן אותה בצד עיסה אם ירצה מ"ו.

דהוא הדין נמי אם השאור של הפטור כו' ומכל מקום לכתחילה לא יסמוך ע"ז רמ"א:

שיכול להפריש מיניה וביה פירוש ולא חיישינן דמתרמי בידו שאור של פטור אלא אמרינן דנבלל יפה:

אם יש לו עוד קמח יעשה עיסה כו' ועיין בדרישה:

ויפריש מכל אחד על כולן פירוש שנתחייבו בחלה ועיין בב"י שכתב שכ"כ הרא"ש בתשובה כמ"ש רבינו ולשונו מגומגם ונראה דיש כאן ט"ס ע"כ (ויש לפרש מכל אחד דהיינו מכל אותן שלא נתחייבו חלה שהופרש עליהן כבר וא"ש דהא מסיק דמפריש עוד אחד יותר ואין כאן ט"ס ודו"ק עכ"ה) ומש"ר ויפריש מכל אחד על כולן נראה דאף דכבר כתבתי דכשמפריש מיניה וביה צריך להפריש נגד כל העיסה אין לומר דכשנתערבו י"ב ככרות חיובין עם י"ב פטורין דצריך להפריש חלה י"ג ככרות לחלה דהא אין באחד אלא חלק מכ"ד מכולן. וצריך להפריש י"ג כדי שיגיע אחד מן החיוב בודאי אלא סגי בי"ג חצי ככרות דהא נראה לעין דיש בהן יותר מחלק הכ"ד וכשמספק מפריש כ"כ ולית ביה משום מראית עין:

עיסה שאין בה כשיעור ובשעת אפייה כו' כן הוא לשון הרא"ש:

כאילו יש בה כשיעור פטורה והוא הדין אם קודם אפייה תפחה דבעינן שיהא בשעת גלגול העיסה שיעור חלה (כדלקמן גבי גר וגבי הקדש עכ"ה) ב"י:

אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כו' דוקא כדי לפוטרה קאמר דאסור לעשותו אבל אם אין לו קמח שיעור חלה פשיטא דמותר לאפותו בלא חלה: