שיעור חלה לב"ה אחד מכ"ד כו' שבעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי נתינה לכהן ונחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי נתינה לכהן ושוב לא חלקו אף אם ב"ה עושה עיסה מרובה או נחתום מעט:

בין אם עושה עיסה לעצמו או למכרו כו' ז"ל ב"י ויש קיצור בדברי רבינו שבזמן הזה שאין טהרות כתב הרשב"א שאפי' חלת ב"ה אחד ממ"ח ואפי' במקום שנותנין חלה לכהן (דאלו שיעורים מדרבנן אבל מדאורייתא בכל שהוא נפטר מהעיסה עכ"ה) ע"כ ועיין בדרישה:

ובשעה שיפריש חלה יברך כו' (ובמקום שמפרישין ב' חלות לא יברך רק כשמפרישין ראשונה כלבו עכ"ה) להפריש חלה מל' הרמב"ם יראה שהיא תרומה וע"כ נוהגין לומר תרומה חלה שניהם וק"ל מ"ו:

וי"א להפריש תרומה דחלה שם עוגה הוא ועיין בדרישה:

לפיכך אסור לאיש להפריש חלה ערום כו' אפשר שבא ליתן טעם למה נוהגין שהנשים מפרישין חלה לכן כתב שהנשים יכולות לברך בכל ענין אף אם הם ערומות משא"כ באנשים שאינן יכולין לברך ערום בכל ענין דאי לא בא רבינו לאשמעינן דין זה לא הו"ל לכתוב דין זה כלל דהא כבר כתב דין זה כמה פעמים:

הסומא והשיכור מפרישין לכתחילה אע"פ שבתרומה אין תורמין:

לפי שאין בעיסה רעה ויפה כדי שיכוונו ויפרישו מן היפה אין מפרישין כצ"ל כן הוא מוגה בספר מ"ו וכן הוא בהדיא בספ"ד מהלכות בכורים ברמב"ם:

אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה (ועיסת השותפים צריך ליטול רשות מכל בעלי העיסה סמ"ג עכ"ה) מיהו אי ידעינן דזכות הוא לבעל הבית כגון שמתקלקל העיסה מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו וכן משרתת שרגילה בעלת הבית לפעמים ליתן לה רשות מותרת ליטול בלא רשות רמ"א (בשם ת"ה סימן קפ"ח עכ"ה):

אע"פ שעדיין לא נתחייב דהא אם רצה היה מפריש קמח ויאמר כשתהיה עיסה תהיה חלה כדלעיל:

שאם מגבל הפריש כו' עיין בב"י מ"ש ע"ז: