Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אי נמי שלא יאמר הקב"ה מוחץ ואני ארפא לשון הגמרא הוא זה פרק הרואה (ברכות דף ס') סוף מ"א (ור"ל שלא יאמר הרופא בלבו איך אעשה הרעה שהקב"ה מוחץ ואני ארפא ושלא כדין עושין בני אדם שעוסקים ברפואות אלא שנהגו וכמ"ש גם בחליו וגו' ע"כ למדונו רבי ישמעאל שנתנו לו רשות לרפאות עכ"ה):
שכן אין דרכן של בני אדם ברפואות כו' פירש"י כלומר שלא היה להם לעסוק ברפואה אלא לבקש רחמים. אלא שנהגו כלומר שלא מן הדין:
שנאמר גם בחליו לא דרש כי ברופאים בד"ה ב' י"ו גבי אסא המלך כשנחלה ברגליו ר"ל מזה הפסוק משמע שמגנהו על שעסק ברפואות:
ומצוה היא כו' ר"ל אע"ג דרבי ישמעאל לא קאמר אלא מכאן שנתנה רשות כו' קמ"ל רבינו דמצוה נמי איכא ור"י דנקט רשות לא בא לומר אלא דאין בו איסור וסבר רבינו מדאין בו איסור ממילא יש מצוה משום פיקוח נפש וכה"ג כתב רבינו נמי לקמן בסימן ת' לענין דברים שבצינעא נוהג בשבת:
ואם לא נתעסק בה כלל נלע"ד דר"ל דאם לא נתעסק בה להיות בקי באומנתו ובא עתה להתחיל לרפאות לישראל ה"ז שופך דמים דלא התירו וניתן רשות אלא למומחה וגם שניסה תחלה עם עע"א וכמ"ש ע"ז הרמב"ם ועיין בדרישה:
שאין ב"ד מרשין כו' ק"ק מה רצונו בזה ונראה דבגמ' לא אמרו אלא ריפא שלא ברשות ב"ד והזיק חייב ותו לא ומוקי ליה הרמב"ם ורבינו אפי' בבקי וכ"ש בשאינו בקי ואם תקשה מנ"ל דמיירי אפי' בבקי דלמא מיירי דוקא בשאינו בקי לכך כתב שאין מרשין ב"ד לשאינו בקי ואס"ד דבשאינו בקי איירי למה אמרו ואם ריפא שלא ברשות ב"ד כו' דמשמע דלפעמים ב"ד נותנין לו רשות אלא שהשתא לא נתנו לו רשות הא אין מרשין לו אלא ודאי מיירי אפי' בבקי וק"ל:
וטעה והזיק כו' דוקא נקט טעה דאילו הזיק במזיד חייב אפי' בידי אדם ואם לא טעה ועשה הרפואה כהוגן ומת פטור ג"כ מדיני שמים שהוא לא המית איתו אלא הש"י רצה במיתתו:
ואם המית ונודע לו ששגג גולה ע"י נראה בעיני דמיירי שמת מיד אחר הרפואה דאל"כ איכא למימר קירב מיתתו ע"י אכילה ושתייה או ע"י ניענוע כו' דלא גרע משוחט רוב שנים כו' ודו"ק ומיהו י"ל דשאני הכא דאגולה קאי אפי' בספק כה"ג גולה:
אבל רבינו הגדול ר"ל הרי"ף:
מותר ליטול שכר בטילה וטירחא בח"מ סימן רס"ה מפורש ז"ל כגון שהיה עוסק במלאכה שהיה נוטל עליה ד' דינרים ולהניחה ולישב בטל היה נוטל דינר ולהניחה ולהתעסק בהשבה היה נוטל ב' דינרים נותנין לו ב' דינרים אף שמגיע לו בשכר ההשבה דינר כיון שלא חייבתו התורה להניח שלו ולעסוק בהשבה יכול ליטול עליה שכר ההשבה כו' ע"ש וה"נ דכוותיה:
אבל שכר הלימוד אסור פי' שלמד הרופא לחולה או להמתעסק עמו שיעשה לרפואתו כך וכך:
אבל שכר הטורח ושכר הבטילה מותר עיין מ"ש לעיל בסימן שי"ב:
מי שיש לו סמנים וחבירו חולה וצריך להם אסור להעלות לו בדמיהן יותר מן הראוי ולא עוד אלא אפי' פסקו לו בדמיהן הרבה כו' כצ"ל:
חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו עיין בח"מ סימן רס"ד מ"ש שם:
ואין לו דמים ר"ל שאין שיעור לשיוו חכמתו:
דרמיא אכ"ע אם נזדמנה כו' כצ"ל וכן מצאתי בי"ד ישן של קלף:
אין מוציאין ממון מידו ולא מפקיעין כו' פירוש אם כבר קבל הממון אין מוציאין מידו ואפי' לא קבל עדיין אלא שהלה נתחייב לו אין מפקיעין מידו אותו החיוב אלא צריך לשלם לו דהא הפוסק שכר להרופא פסקו על תנאי אם יהיה לו רפואתו וקאמר דל"מ אם כבר קיבל השכירות דלא יוציאנו ממנו אלא אפי' עדיין לא קבלו אין להפקיע דהיינו לומר להחולי או לבאי כחו דפטור מדמי כך וכך כך היה נראה לפרש אם היה כתוב ולא מפקיעין מידו חיוב שלו כמו שהוא גירסת הרמב"ן שהביא ב"י אבל בכל הספרים כתוב חיוב שלה וקאי אמצוה ור"ל שאין אנו יכולין לכופו ולהוציא ממנו המצוה ר"ל שנכפנו שהוא יעשה המצוה ורמ"א כתב חיוב שלהן נראה שפירש חיוב שמוטל אכ"ע: