וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר כו' ז"ל הגמרא מידה כנגד מידה שנא' בסאסאה בשלחה תריבנה ופירש"י הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם אף לחייו לא יחושו:

ומצותו שירים קולו כו' ירושלמי שנאמר האנק דום מכאן שצריך לצעוק על המתים ובפ"ק דברכות אגרא דהספדא דלויי פי' להרים קול (ובירושלמי המת יודע ושומע קילוסו כמתוך החלום וכל שאומרים בפניו יודע עד שיסתם הגולל וישוב אל העפר עכ"ה):

גורם רע לעצמו ולמת שהוא לו למזכרת עון:

ונשים נמי נספדות בין האנשים כו' והביא הרמב"ן ראיה מדאמרינן רפרם ספדא לכלתיה בני כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה אתו כ"ע:

ותנן אפי' עני שבישראל כו' ז"ל ב"י וסדר ל' רבינו כך הוא ותנן בענין הספד אשתו אפי' עני כו':

עניים בני ג' עשירים כו' פי' לפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת:

ר"י אומר משמו עניים בני ה' כו' וטעם שיעור הללו ג' ה"ו נ"ל דהוא מטעם שכתבתי לעיל בסימן רמ"ה דמג' ואילך הוא התחלת הזמן הלימוד דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים לה' ר"ל מתחיל ללמדו אותיות וב' ה' למקרא בבריא ובאינו בריא בן ו' ע"ש גם י"ל משום דעונות הפעוטות דמקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלים מתחיל משנת ו' ואילך כל חד לפי חורפיה וכמ"ש בח"מ ר"ס רל"ה נמצא משבא לכלל גדלות שהתחיל ללמוד מן הראוי לסופדו ומסיים בברייתא בני זקנים כבני עניים וכתב ב"י ולא ידעתי למה השמיטה רבינו:

שמוסיפים קצת על שבח מעשיהם פי' על בני עשירים מוסיפים לומר שבח בני חכמים כו':

תינוק שעברו עליו ל' יום כו' ז"ל רמ"א ואין נוהגין כן אלא עד שיהיה בן י"ב חדש שיוצא במטה כדלקמן סימן שנ"ג סעיף ה':

המחתך פי' שהוציאוהו מחותך מן הבטן מסורס שיצא הפוך נ"י:

ובן ח' חי וכן כצ"ל ועיין בדרישה:

אבל צורכי מטה וקבורה מתעסקין עמהן פי' אפי' עם הנכרי כמ"ש לקמן סימן שס"ז (ועיין בדרישה.

ויורשים שאינם רוצים להספיד כו' פי' יורשים שירשו ממון מן המת אבל אי לא ירשו כלום אינם מחויבים להספיד משלהן להכי נקט ל' יורשין ולא נקט קרובים וק"ל:

בין במקום העינים כו' פי' אע"ג דכתיב בין עיניכם ילפינן מקרא דבין עינים ל"ד (ועיין בדינים אלו בסימן ק"פ עכ"ה):

פטורין מק"ש פי' וכ"ש לתפלה: (גם החזנים חייבים עיין מדינים אלו בא"ח סימן ע"ב עכ"ה):

לפני המת נשמטים כל א' כו' כצ"ל וכן הוא בת"ה אלא שכתוב שם בפני המת:

וקורין את שמע ואין מתפללין שהתפילה מדרבנן:

אין עושין ב' הספדים בעיר אחת אא"כ היה כדי הספד לזה ולזה אין עושין ב' קילוסין כו' כן גרס ב"י וכתב ז"ל פי' כדי הספד לזה ולזה שיש שם רוב עם ליחלק לשנים ויהיה בכל הספד עם כדי צרכו ופי' ב' קילוסין לספר שבחיו של זה ושבחיו של זה עכ"ל ונ"ל דר"ל קילוסין דהיינו חזנים ומנחמין המספרים בשבח ומעוררים האבילות דאף אם יש רוב עם אם אין חזנים אין עושין שנים הספדים בפעם אחד ועד"ר:

אין אומרים לפני המת אלא דברים של מת א"ד אפי' דברי תורה אסור תוך ד' אמות א"ד דוקא ד"ת אבל דברים בעלמא שרי מ"ק וכן משמע בשמחות הר"ם מ"ו:

ורבינו האי כתב דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת (אע"ג דאמרינן בגמ' אהא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא בו ודוקא תוך ד' אמות אבל חוץ לד"א שרי היינו דוקא כו' עכ"ה) דדוקא כשהוא בקבר די בהרחקת ד' אמות דהוי רשות לעצמו וליכא משום לועג לרש אבל הכא דהוי טעמא משום דכיון שהמת מוטל לפניהם אם היו מדברים בד"ת מיחזי כמתיאשים ממנו מלהטפל בו והלכך אפי' חוץ לד"א אסור דכל שאומרים בפני המת יודע ממנו אבל בדברים בעלמא לא מיחזי כמתיאשים ועיין בב"י ובדרישה:

ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין כו' שלא יתעצלו בהספדו וז"ל כרמב"ן מכם שמת ב"מ בטל כל ז' לפי שמספידין אותו ואין עוסקין בב"מ כלל שלא יתעצלו מהספדו אבל שאר ב"מ עוסקין בתורה אפי' בשעת הספד שאין מבטלין ת"ת להספד:

אב"ד שמת כל בתי מדרשות בטלים ומבטלין ת"ת כל ז' כדי שיהא כולן פנויין ומתעסקין בהספדו כו':

והיושבין בצפון יושבין בדרום ומתפללין וקצת הקהל מתפללין בבית האבל כדבסמוך:

כי מספידין אותו בכל מקום פי' אפי' במקומות אחרים:

ובני העיר נכנסין לב"ה וקורין שבעה בשבת ובשני ובחמישי קוראין ג' ויוצאין כן צ"ל:

וס"ת מונח לפניהם לומר קיים זה מה שכתוב בזה:

לבית המדרש ומניחין המטה כו' כן גרס ב"י:

ואם חכם הוא סופדים אותו עד יום אחד כו' צ"ע הא כתב לעיל בסמוך ת"ר חכם שמת ב"מ בטל פירוש שסופדים אותו כל ז' כו' ומאי עד יום אחד כו' דקאמר הכא ואפשר דלעיל איירי בהספד תלמידיו לחוד שאינן קובעין מדרש ושאר עניינים וכאן בהספד כל העם איירי דאינן מספידין כל ז' כ"א עד יום א' אחר ימי הקבורה דמקרי יום האנינות ויום שאחריו מקרי ראשון דאבילות וק"ל:

ולזמן ישיבה כו' מנהגם היה להקבץ רוב עם ישראל בשני חדשים אלו לשמוע דרשת דיני פסח באדר ודיני ר"ה וי"כ וסוכות באלול וזה שבת כלה האמור ומוזכר בתלמוד וקאמר דבאותו קיבוץ מספידין אותו ועיין בדרישה.

ומבקרין אותו ע"ל סימן שצ"ד שכתב ופוקדין על המתים ג' ימים כו' ומעשה באחד שפקדו וחיה כ' שנים והוליד ה' בנים ואח"כ מת עכ"ל ושם כתבתי דהיינו דוקא בימיהן שהיו מניחין הארון בכוך והיו יכולין להוציא ולהכניס הארון בכוך כל עת שרצו משא"כ עתה שקוברין בארץ ומכסין בעפר אבל מ"מ נראה דאין ענין מבקרין דהכא כענין פוקדין דהתם דהתם בפוקדין קאמר פוקדין כל ג' ימים ותו לא והכא קאמר דמבקרין גם ביום הז' ולסוף ל' ולבסוף י"ב חודש:

ותכלית שנים עשר חודש מבקרין ומשכיבין כצ"ל וכן הוא בש"ע ר"ל מניחין אותו לשכב ואין מבקרין אותו עוד שאז הנשמה עולה ואינה יורדת כך היה נראה לכאורה אבל עיינתי בספר תורת האדם ומצאתי שכתב שם ז"ל משכיבין אותו ומבקרין אותו ונראה דר"ל משכיבין עושין הספד שמספידין דההספד נקרא אשכבתא כמ"ש בדרישה.