ואפילו נגלד עיין בדרישה:

ומיהו צריך בדיקה פי' בנפיחה שמא ניקב קרום התחתון שהוא דק:

או מבצבצא טריפה עד"ר:

ואם לאו כשירה פי' והקול שנשמע הוא מחמת שניקב קרום תחתון והקול נכנס בין שני הקרומים:

ולא יהיו המים כו' לשון הגמרא בטתמי לא דכווצי בקרירי לא דמטרשי פירוש וסותמין הנקב ר"ן ורש"י פירש שמתקשה ונקרע במים קרים:

כגון במקום שהעביר הטבח ידו פי' דהיינו במצר החזה שמתוך הדחק היו קורעת בצפרניו רש"י:

או שתלשה בכח כתב ב"י שתיבת בכח קאי נמי אהעביר הטבח ידו ועומד במקום שנים (ובבדיקות ישינים דאם הנקב משוך דרכו להיות מכח הטבח ואם הוא עגול לא תלינן בטבח. ובב"י מ"כ בבדיקת האשכנזית דאם הושחר או אדום סביב הנקב ואפי' הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב ודאי קודם השחיטה נקב וטריפה ובהג"א פ"ק דחולין דאם הנקב פתוח ודאי קודם השחיטה נעשית ד"מ עכ"ה):

וכן אם נמצאו תולעים כו' כשירה וכתב הכלבו הטעם דתלינן שבתר שחיטה נקבה לפי שבעוד הבהמה בחייה א"א לתולעים לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק עוד ט"א שאנו תולין לומר בתר שחיטה נקבו לפי שכשהרגישו שחום הטבעי אפס במות הבהמה דחקו לצאת ונקבוה ומבקשים חמימות וכתב עוד הכלבו דאנן השתא לא בקיאינן בהנך הקפות דבסמוך עיין בב"י:

ופירש רב אלפס כו' ז"ל הגמרא פרק א"ט רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה ואסיקנא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה ע"כ ופי' הרי"ף מדקה לדקה היינו מבהמה דקה לבהמה דקה וכן מגסה לגסה אבל רש"י פירש מדקה לדקה היינו מאונא לאונא ומגסה פי' מאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומא אבל מבהמה לבהמה פשיטא דלא:

וכך הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש בדף קנ"ח ע"ד ולישנא דמדקה לדקה משמע כפי' הרי"ף דלפירש"י הו"ל למימר מקטנה לקטנה כדקאמר רבי יהודא בכרס ומיהו לקמן גבי שמוטה ושחוטה הוכיח ר"י מההוא דשחט הושט ונמצא הגרגרת שמוטה דאין מקיפין מבהמה לבהמה ע"כ והא דכתב רבינו בשם הרא"ש בסימן כ"ד בדין עיקור גבי עוף שנשחט הושט ונמצא שמוט שמקיפין מעוף לעוף כבר כתבתי שם דהיינו לחומרא ע"ש וכ"כ הרא"ש בהדיא בדף קנ"ד ע"ד ועל דברי הרי"ף יש לדקדק שסובר מקיפין מבהמה לבהמה אחרת הא אמרינן גבי שחט סימן א' והשני נמצא שמוט שאין מקיפין בעוף אחר לראות אם נעשה לאחר השחיטה ונראה לומר שהרי"ף סובר כדעת הרמב"ם שסובר כרב דלא אמרינן בושט מקיפין שאפשר שמשתנה ואף אם נאמר שהרי"ף מודה בסימן א' שחוט ונמצא שמוט שמקיפין היינו נמי לחומרא כמ"ש לדעת הרא"ש:

ניקב אחד מהסמפונות שבפנים לחבירו כו' אבל אם ניקב לבשר הבשר מגין עליו בפרק א"ט אפליגו אמוראי במחט שנמצאת בריאה ובתר הכי אמרינן ההוא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה ופירש"י לאחר שחתכוה נמצאת באחת החתיכות שדרוה לקמיה דרבי אמי וטרפה אמרו ליה והא רבנן מכשרי כלומר רבי יוחנן ורבי חנינא ורבי אליעזר מכשירין א"ל הם הכשירו שידעו מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן מינקבא ופרש"י שיודעין מאיזה טעם הכשירו שבאת כל הריאה לפניהם וראוה שלימה הלכך ע"כ דרך הקנה נכנסת ופריך התם טעמא דליתא קמן הא איתא קמן ולא מנקבא כשר והא אמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקב טריפה ההוא לחבירו אתמר ופירש"י לחבירו אתמר אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליו (וז"ש רבינו במקום שמתפצלין ר"ל מיד שמתחלקין עכ"ה) אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו ע"כ נמצא טעמו של רבינו מבואר ולכך כתב על דברי הרמב"ם ולא נהירא שהרי איתא להדיא ניקב לבשר כשר שהבשר מגין עליו. וז"ל מורי בא"ו שלו דף ל"ה ותימה איך נשוה להרמב"ם טועה בדבר פשוט דהא בגמרא דף מ"ח איתא להדיא דטריפה ועוד הלא הוא עצמו כתב דינא דגמרא מחט דאשתכח בחיתוכא דריאה דדייק מיניה תלמודא דאם נקב סמפון כשר ונ"ל דבודאי ה"ק ניקב אפילו לחבירו טריפה דלא תימא מאי איכפת לן מאחר ששניהן נקובים וכל אחד יש לו צד חיצון אפ"ה טריפה (ר"ל שאם ניקב בצד חבירו ונקבו שניהם זה לזה וכל אחד יש לו צד החיצון וליחה היוצאת מזה הנקב נכנסת לסמפון אחר ואין הריאה מתקלקלת מינה ואפ"ה טריפה) וכל שכן אם ניקב אחד נגד חבירו וחבירו לא ניקב ובזה דייקא התלמודא דטריפה לפי שעור הסמפון קשה ואינו מגין עליו וכן פרש"י לשם דמיירי בכה"ג (אבל ניקב לבשר סובר דכשר) וכן ישב מ"ו שם מה שפסקו השערים או מסמפון לחבירו דכשר (שכתב עליו מהרא"י גם זו אחת מן התימות דבהדיא איתא בגמרא דטריפה) דמחלקינן נמי כה"ג דתלמודא לא אסר אלא ניקב להדי חבירו אבל נקובים שני הסמפונות מזה לזה כשר והש"ד מיירי שנקבו להדדי ועד"ר:

אפילו אם המקום נתרוקן גדול עד שמחזיק רביעית כו' פי' דוקא עד רביעית כשירה אבל טפי מרביעית טריפה דהכי דייקינן גבי אפילו מיל אינו חוזר כ"כ בספר אוהל מועד ע"כ ור"ל לענין תפלה וז"ל הגמרא דחולין פרק העור והרוטב (חולין דף קכ"ב) סוף ע"ב אמר ר"ל לתפלה ארבעה מילין א"ר יוסי בר חנינא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אינו חוזר רב חנינא בר יעקב אמר ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר וכתב רבינו בטור א"ח סימן צ':

נימוק בשרה מבפנים כמים כשרה ובלבד שיהיו כל הסמפונות קיימין בפרק א"ט אמר עולא א"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אמר רבא והוא דקיימי סמפונהא ולקמן בההוא פירקא גבי נטלו הכליות אמרינן מוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא ומים זכים כשרים הכא והכא ומים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טריפה וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח אבל סריח טריפה וכתב שם הרא"ש וז"ל רב אלפס כתב לעיל דבריאה נמי טריפה אי סריחי או עכירי וסבר דקאי גם אריאה הא דפסל הכא סריחי ועכרי ואין נראה כלל דסתם מוגלא היא ליחה סרוחה או עכורה ולא עדיפא ממים זכים סריחי או עכירי וריאה הנשפכת כקיתון מסתמא המיחוי הוי עכור וכשירה והני רברבי דאיתא בגמרא דחזינהו להנך ריאות דקיימי כנדי וטינרי (כנדי מוגלא גדולים וכבדים בריאה טינרי מוגלא גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין למראה מוגלא כן פרש"י שם דף מ"ח עכ"ה) ולא חשו לבדקן אם היו המים סרוחים או עכורים וכן עמא דבר והכא ודאי אכוליא קאי ואפילו לספרים דגרסי ומים זכים כשירים כאן וכאן לא אמרן כו' לישנא דגמרא דלעיל נקט ומ"מ לא קאי כ"א אכוליא עכ"ל וכדברי הרא"ש כתב הרשב"א בשם הרז"ה והסכים לדבריו וכן דעת הר"ן ובעל התרומה אבל הרמב"ם בפ"ז מה"ש כתב כדברי הרי"ף וכתב הרשב"א שהם סבורים דטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא דמליא מוגלא שכיח כל יומא דהדר בריא ומוגלא נמי צילא בעינם אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאים מחולי המפסיד ועתידה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי עכ"ל. ובזה דברי רבינו מבוארים שהביא דעת הרא"ש לפי סברתו ודעת הרי"ף והרמב"ם לפי סברתם (ועיין בר"ס ל"ז בדין אבעבועות עכ"ה) ובדברי הרשב"א מתורץ מה שהקשה הרא"ש אלא שאין נראה לומר שפליג בהא שהרי"ף והרמב"ם סוברין צלולין בעינם הם והרא"ש כתב שהם עכורין דהרי הוא נראה לעינים ונראה שגם כ"ע מודו שהם עכורין אלא הואיל והם צלולין בעינם ומראיתם שכל מוגלא דרכה להיות כן הוי עדיפי ממים עכורין שאינם צלולים בעינם ומראיתם:

מביאין קערה מחופה באבר שהיא לבנה ז"ל ב"י איפשר משום שהלבן בהיר וניכרים בו שורייקי חיורי עכ"ל ושמעתי בשם רנ"ש שמפרש מש"ר שהיא לבנה שקאי אקערה וכמש"ר בסמוך לוקחין כלי חרס לבן ואין נראה דהתם שייך לחלק בין לבן לשאר כלי דיש חילוק לענין קרירת וחמימת המים וכמ"ש שם אבל כאן לא שייך לחלק כן דא"כ הו"ל לרבינו לחלק גם בכאן בין קיץ לחזרף כמו שמחלק בסמוך:

ואם רואין כמין וורידין לבנים כו' הקשה הרשב"א דניחוש שמא נקבו הסמפונות חד לחבריה וטריפה ועוד דהא אפי' לא נקבו חד לחבריה הוי לן למיסר דמוגלא לא סתמה ותירץ דלהא ליכא למיחש דכיון שהריאה נתקלקלה כ"כ אם איתא שנתקלקלו הסמפונות שבה כולה אמחויי הוו ממחו ומינכר במנא ומדלא מימחי ודאי לא אינקבו עכ"ל וכתב רמ"א ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו שאין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה:

חסר מגוף הריאה כו' ביאור דבריו היינו שמתחילת ברייתה נבראת חסירה קצת ממנה והקרום קיים ועולה בנפיחה אלא שנראה בה כמין פגם חסרון וא"ל מ"ש חסירה מנימוקה דמכשרינן אם החסרון מחזיק רביעית דשאני נימוק כיון שנתפשט בה ההפסד כ"כ אם איתא דסופה לינקב כבר היתה נקובה אבל הכא דלא נימוק ואפ"ה יש חסרון וסדק וקמט קים להו לרבנן דסופו לינקב ב"י. ומהרי"ו כתב דוקא שחסר כעין "כף כפופה ע"ש:

ריאה שאירע בה מקרה כו' הא דאמר שאירע בה מקרה דלא תידוק מהכא שכל ריאה צריכה נפיחה לכן כתב רבינו שאירע כו' שנפחוה דאל"כ היאך ירגישו בה שיש בה מקום אטום ב"י וכן יש לפרש ריש הסימן שכתב רבינו ריאה שמוציאה קול "כשנופחין אותו דהיינו נמי אם אירע שנפחוה:

אם נמצאת בו ליחה כו' ה"ה לדם עכור או בשר נרקב רוקח ועד"ר:

ואם לאו טריפה לפי שהריאה מרחפת ומניפה על הלב ואם היא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף רשב"א כתב סמ"ג ואטום בריאה פירש רבינו שמשון שמשמושו קשה ומראית אותו אטום כמראית הריאה ומה שאמרו דריאה דקיימא טינרי טינרי פי' טינרי קשה כסלע שם מדבר שמראיתו כמראית מוגלא וכן פי' רש"י גבי ריאה דקיימי טינרי טינרי ב"י:

וכשתולין אותה תחתך צ"ל תהתך מ"ו:

וכגון שהיא נפרכת בצפורן אינו ר"ל שהיא נפרך כמשמעו דאין זה שייך בריאה ועוד דאם כן אפי' לא נפרכת ממש מ"מ לא עדיפא מאם יש בה מקום אטום שאין עולה בנפיחה שהיא טריפה אלא ר"ל שאם יחקוק עליה בצפורן יהא הרושם קיים זהו נקראת נפרכת בצפורן דבריאה בריאה כשחוקקין בה בציפורן כאשר תסיר הצפורן תחזור לקדמותה וכן כתב בש"ע סי"ג וכ"כ בהגהות בדיקות החדשות ועד"ר:

צמקה כולה כתב בית יוסף דוקא כולה דאילו לא היה אלא מקצתה אפי' יבשה אם אינה נפרכת בצפורן כשירה בלא בדיקה וכן כתב הרשב"א בת"ה ריאה שצמקה כולה וכ"כ הרא"ש בשם ר"י ועד"ר:

אם חזרה ללחותה בידוע שהוא בידי שמים וכשירה יש לדקדק בלשון רבינו ל"ל למימר אם הוא בידי שמים כו' יספיק לו בזה שיתן סימן בבדיקת המים ובכן נדע אם היא כשירה או לאו וי"ל דאמר אם הוא בידי שמים כו' דבמקום שנדע שהוא בידי שמים או שנדע שהוא בידי אדם לא נצטרך לבדיקה וכן כתב גם הר"ן בהדיא שבמקום שידוע א"צ בדיקה אבל הרשב"א כתב שבדומה לזה צ"ע והאריך בצדדי הספק ואחר כך כתב ומיהו ודאי היכא דשמעה שאגת אריה ושחטוה מיד ונמצאת צמוקה שאין לתלות שבשעה קטנה כזאת נצטמקה משאגת האריה וצריך בדיקה:

שאינו לבן ומחופה אבר פירוש וגם אינו מחופה באבר וכן כתב הרשב"א בהדיא והביא ב"י וכתב שכן דעת רבינו:

מפני שאין המים שבו ממהרין כו' שאין כלי חרס שחור מצננת כמו לבנה רש"י:

בין של נהר בין של מעין עד"ר:

מחט שנמצאת בריאה וא"ת היכי ידעינן שיש בה מחט בעודה שלימה י"ל כגון שהרגיש בה במשמוש וסמ"ק כתב כגון שבדקוה בנפיחה ואחר כך נמצאת בתוך הריאה וכתב עוד הסמ"ק ובזמן הזה מטריפין הכל ואין סומכין על בדיקת הריאה בנפיחה וכ"פ רמ"א ז"ל ומסיק ז"ל אם לא בהפסד מרובה וכן בכל דבר שצריך בדיקה אין סומכין בזמן הזה להכשיר עכ"ל רמ"א ודלא כב"י שהביא לדברי הסמ"ק בס"ס זה וכתב עליו דנראה לו לפסוק כמהררא"י דכתב דאין למחות ביד הנוהגין דין שלימה ע"י נפיחה כו' ע"ש:

אם עולה בנפיחה נלמד מדיוקים דאם אינו עולה בנפיחה טריפה דודאי ניקב משני צדדים ואף על גב דאמרינן לקמן גבי קורקבן שניקב משני צדדים דאם לא נמצא קורט דם כשר הא כתבתי שם דאפי' בנמצא מבפנים טריפה ובריאה אין שייך למבדק קורט דם מבפנים מפני שהמשקין משפשפין תמיד כל מה שבתוכה כמ"ש לקמן והלכך טריפה (וזה שדקדק רבינו במ"ש בסוף ז"ל או אפילו שלימה ויש עליה קורט דם מבחוץ דבכה"ג דשלימה הוא ורואין דלא נקבה משני הצדדין בעינן דיהא קורט דם ניכר מבחוץ משא"כ ברישא כשאינה שלימה דלא בעינן קורט דם ניכר מבחוץ אלא מבפנים וכאן בריאה אינו ניכר מ"ה טריפה וק"ל) ולא אמרינן שמא לאחר שחיטה נעשה הואיל וא"א לבדוק בפנים כמ"ש והא שכתב רבינו בסמוך אם יש עליה קורט דם מיירי אפילו אם עולה בנפיחה דאמרינן הואיל ויש קורט דם ודאי ניקב ונסתם:

בין אם היא נכנסת דרך חודה או דרך קופא הטעם לפי שהריאה קרובה לקנה וסמפוני הריאה רחבים ואפילו קופא לבר נכנסת לתוך סמפון ומשם דוחקת ונכנסת לתוך בשר הריאה שהוא דק ועיין מ"ש לקמן עוד מזה בסימן מ' ומ"א: