אבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה מדקאמר ליה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל מכלל דכ"ע מחייב למיכל לחם אנשים והטעם כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות הוא ג"כ ע"כ צוהו לאכול משל אחרים והפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה ועיין בדרישה:

ובלבד שלא יתנו תחילה דהוי כמאכילו משלו וכן משמע ברא"ש דף מ"ד ונראה דמיירי אפי' בשניהם אבילים אפ"ה מותר להאכיל סעודת הבראה זה לזה רק שלא יתנו דאל"כ איך שייך לומר שיתנו וכי פותחין לפורעניות ועיין בב"י. ועיין בא"ח סימן ק"ע דאסור משום צד ריבית לאמור לחבירו בא ואכול מה שהאכלתני מיהו זהו דוקא כשכבר אכל עם חבירו ובא חבירו לחזור להאכילו גם כן בזה יש צד ריבית אם יאכילנו יותר ממה שהאכילוהו אבל הראשון שבא להאכיל אין בו צד ריבית באומרו אכול עמי ואאכל גם כן עמך וע"ז אמרו שם ובירושלים היו הופכין ע"ש: (בנים אפי' קטנים ובמרדכי ה"א דף שצ"ו דאפילו יש לה בנים קטנים אין אנשים מברין אותה משום הרגל עבירה וכן אין ללוותן תוך ז' שמלוין האבל וכן כתב ב"י בשם הג"מ עכ"ה):

אבל מי שנותן מזונות לעני או ליתום נשים נכריות ועניים ויתום ומלמד הסמוכין על השלחן ב"ה קרי לחם אחרים כו' אגודה:

שלא רצה לאכול באותו היום הרשות בידו אבל לאכול משלו א"א כלל וק"ל אבל ברמב"ם כתב וז"ל על האי דירושלמי מכאן שמעינן מי שלא רצה לקבל הבראה זו ושלא לאכול כל אותו היום הרשות בידו אם כן משמע דתרי מילי נינהו ומכל מקום נראה לפרש דט"ס הוא אלא ה"ג לשם שלא לאכול פי' וחד מילתא הוא כדברי הטור וק"ל מ"ו:

מדמך פירוש שכיב ולשון מדמך דקאמר נראה שהיה גוסס ונוטה למות ואז פקיד כו':

ולמחר מדידיה פירוש משלו כמ"ש בסמוך:

דגרסינן התם הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ס"ת שנשרף נראה דלא מביא ראיה מזה דמהאי טעמא נהגו להתענות אותו היום דא"כ תלה תניא בדלא תניא דברואה ס"ת שנשרף גופא היכא אתני' שצריך להתענות אלא דאייתי ממאי דמסיק ע"ז שם דאמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום אותו היום ור"ל אותו היום שמת ת"ח וק"ל:

והדבר צריך תלמיד פירוש צריכין ללמד מניין להן הא כיון דמן המקרא לא משמע הכי:

ואם קים לן שכלו חדשיו לכאורה נראה דה"ה אם ברי לן דהוא בן ז' כגון שבעל ופירש ועמ"ש בס"ס שע"ד דמשם משמע דבאבילות כלו חדשיו ממש בעינן ולא בן ז':

והראב"ד כתב כשאין לבו כו' כצ"ל ב"י:

בבית שהמת שם פי' בעוד שהמת שם מביאין בשמים להעביר הסרחון של מת בא"ח סימן רצ"ז:

היו מוליכין פירוש המאכל:

שלא ישתו אלא לתוך הסעודה כו' פירש הרמב"ן מפרש ליושנו ר"ל קודם שום תקנה שלא היו שותין אלא בתוך הסעודה אבל רש"י פירש ליושנו ר"ל כמו שהיה קודם תקנה שנייה וק"ל אלא שצ"ע מאי מסיק וקאמר דיין שלאחר סעודה משכר מה"ט ניחא שלא ישתו כוסות שלאחר הסעודה אבל כוסות דמקמי סעודה למה לא ישתו ואפשר לומר דלפני סעודה לא היו רגילין לשתות כ"א כשהיו דעתן לשתות גם כן אחר הסעודה דיין שלפני הסעודה מגרר גריר ליין שלאחר הסעודה והוא דוחק ועי"ל דיין שלפני סעודה פשיטא הוא דמשכר אלא אפי' היין דאחר הסעודה דהו"א דבא לשרות כמו היין דבתוך הסעודה קמ"ל:

והמצהיבין עליו פירוש שצר להם בצרתו: