אבל אסור בשאלת שלום מדא"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום כן הוא ל' הגמרא פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ו ע"א) וכתבו שם התוס' ע"ז ז"ל דהאנק דום משמת שתיקה משאלת שלום ומת"ת נמי משמע בסמוך מהאנק דום והא דהיה יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה צריך להראות בקצת דברים שהוא אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא למשל עכ"ל התוספות. ואין להקשות א"כ איך למדו מהאי קרא דיחזקאל בקצת דברים דמדצוהו עליו ש"מ דבאבילות אחרים ג"כ הוא נוהג ובקצת דברים איפכא י"ל ודאי בהאנק דום א"א לומר דבשאר אבילים מותר ואותו צוהו לדום כדי שלא יהא נוהג אבילות דאיפכא מסתברא דמי שאינו אבל הוא ברשות עצמו לדום או לדבר וכן איפכא כגון בנעילת הסנדל שדרשו מדא"ל הש"י ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך ש"מ דבאחרים אסור א"א לומר דילמא נעילת הסנדל סימן אבילות הוא דהא כ"ע נמי מנעלים ברגליהם וכן כולם ודו"ק:

וכתב הרמב"ן אבל כו' עד שיעברו ב' רגלים נוסחא זו נראה שהיא עיקר כי כן הוא דעת רמב"ן כמ"ש לקמן בסימן שצ"ב בשמו ולספרים דגרסי ג' רגלים כו' צריכין לגרוס וכתב הרמב"ם אבל כו' שס"ל הכי כמ"ש בשמו בסימן שצ"ב:

וחמא תמן פי' יראה שם:

אבל שלום עליכם כמנהג מקומי ע"ל בא"ח סימן רפ"ז מ"ו: