כל (ג' ימים הראשונים ובמרדכי כתב ב' ימים ואפשר דמקצת יום ג' הוא ככולו ד"מ עכ"ה): אינו יוצא מפתח ביתו אפי' לדבר מצוה ואע"ג דאבל חייב בכל המצות היינו במצות עשה שבגופו כגון ציצית ותפילין וכיוצא בו אבל לילך לחופה ולמילה לשמוע ברכה בשביל ג"ח אין לו לצאת מפתח ביתו והא דאמרינן דאחר ג' ימים הראשונים יוצא לב"ה או לבית האבל ומשמע אף על פי שהוא בשבוע ראשונה היינו משום דהוא דברי אבילות מותר:

רביעית הרי הוא ככל אדם ז"ל מ"ו על שינוי המקום אמרינן במ"ק בשבת רביעית הרי היא ככל אדם ולא חלקו בין שאר קרובים לאביו ואמו רק מנהג בעלמא כפי חשיבות של אדם לכבוד אבותיו תשובת מהר"ר מנחם מ"ץ:

ויושבין שם שעה אחת כו' מדלא כתב שיושבין ומדברים דברי תנחומין אלא שלבסוף כתב שמדברים השוכן בבית זה ינחמך מכאן יש קצת סמך לנחום אבילים שלנו שעל הרוב אין האבל מתחיל לדבר כלום רק נכנסין אצלו ויושבין מעט ואומרים ה' ינחמך עם שאר אבילי ציון דיש לתמוה וכי זה נקרא תנחומי אבילים ומזה יש קצת ראיה דהכניסה וישיבה לכבוד מקרי נחום אבילים:

בשער אבילים ושפמו מכוסה ז"ל הרמב"ן בת"ה אע"פ שאין אבילות בשבת כיון שיש לו מנעלים ברגליו מותר ועושין כן כדי להכיר בינו ובין המנודה עכ"ל וכתב ב"י אבל בזמן זה שאנו מתי מעט והכל יודעין שהוא אבל אסורים לצאת מעוטף ועל הא דכתב בסמוך ויושבין עמו לארץ כתב המרדכי משום דרוב עם לא סגי להו בל"ה וב"י הביאו ע"ש:

השוכן בבית זה ינחמך אין להקשות מ"ש הא מהא דכתב לעיל סימן של"ה בביקור חולים דבחול אומרים ה' ישלח לך רפואה שלימה ובשבת אין אומרים כן שאני התם שאין מבקשים שהש"י ירפאהו היום דיש בו צד איסור משא"כ הכא שאף אם ה' ינחמהו וישמחו בבנין אין כאן מלאכה ואיסור שבת כך שמעתי וטעות הוא בידם דהקושיא מעיקרא לאו כלום הוא דכתב הר"ן טעם דאסור להתפלל על החולי היינו משום שיתעורר על ידו רחמיו ויבכה בשבת מחמת זוכרו רוב צערו של חולי משא"כ בנחום אבילים ומכ"ש בברכת חתן וק"ל:

ועליהם הוא אומר ברוך נותן כולי י"מ דהאבל יאמר כן על הקהל שגמלו עמו חסד ואיני נראה: