אין מניחין המטה ברחוב בח"ה כדי שלא להרגיל את ההספד ועיין בדרישה:

ולא קורעין בו אלא קרובים של מת כו' וקורעין על שמועה קרובה במועד ר"י: (ואין מברין בו אלא קרוביו של מת ר"ל קרובי המת באין לאבל ומברין אותו בח"ה עכ"ה):

ולא באסקטלא פי' קערה:

לא בקנון פי' צי"ל ברעט בל"א:

ולא בסלים אפי' של נצרים דמוליכין בהן בשאר ימות השנה כדלעל סימן שע"ח אבל בח"ה אין מוליכין בהן משום אוושא מילתא ובי"ס גרסינן אלא בסלים וכן הוא במשנה בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ז ע"א) וכן ב"י מביא דברי הרמב"ן שגרס ג"כ אלא בסלים ע"ש (והא דאין מוליכין לו בטבלא במועד קתני ואצ"ל בחול ר"ל אפי' במועד דלא נהגו אבילות לא יוליך אלא בסלים שלא לבייש למי שאין לו ב"י עכ"ה):

ופוטרים את הרבים עיין פירושו לעיל בסימן שע"ו:

כתב בתשובת הגאונים וששאלתם היכא דמספידין בר"ח כו' כך שנינו נשים במועד מענות כו' קשה מאי מייתי ראייה ממועד אר"ח הא נתבאר ממ"ש לפניו דר"ח חנוכה ופורים קיל ממועד לכן נראה דחסרון הניכר יש כאן מתחיל במשנה ולא סיימא והשיב ממאי דשנינו שם בסוף משנה הנ"ל בר"ח חנוכה ופורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות שתהא האחת מדברת והאחת עונה ומזה השיב דבצידוק הדין נמי אם עונות כו' מותר ואם כו' וק"ל אלא שאכתי קשה הא דמסיק וכתב בשם הרא"ש דנראה ממנה דמשוה דין חנוכה ופורים לח"ה:

לומר קדיש על המת בי"ט ר"ל בי"ט שני וכ"כ בסמוך בי"ט שני ולא בי"ט ראשון כיון שאין מתעסקין בו ישראל:

ולשאול בו שלום כחול לפי גירסא זו היה נראה לפרש שדין שאלת שלום בעיר שיש מת בו דינו כמו בחול וכמש"ר לעיל בס"ס שמ"ג וגם עיין בסימן שפ"ה אבל בס"א כתוב ולשאול בו טעם כחול. ולפי גירסא זו נ"ל דפירושו הוא כענין הא דלעיל סימן שע"ו נשיילו רבנן טעמא וע"ש פירושו:

חכמי גרמיז"א אומרים אותו דרך הילוך דכל שהוא דרך הילוך דומה לכולן עונות כאחת דשרי במתני':

דכתיב וביום שמחתכם וגומר וחנוכה ופורים לא גרע מר"ח:

ובכל חדא אומרים בו הלל זה היום כו' ובפורים קריאת המגילה היא במקום הלל:

ואם מת קודם פורים כו' בטלה ממנה גזירת שבעה דכתיב ועשה אותו יום משתה ושמחה כמו ברגל דכתיב ושמחת בחגיך:

והרמב"ם כתב שגם פורים אין מבטל כו' וכ"כ לעיל בא"ח סימן תרצ"ו:

ילך לב"ה לשמוע מקרא מגילה אבל לא יקראו ג"כ אצלו דברב עם הדרת מלך ואיכא פרסומי ניסא טפי: