הילכך אם נמצאו שלשה כשירה הטעם דכל יתר כנטול דמי ועוד איכא טעמא אחרינא בגמרא מדכתיב גבי קדשים ואת שתי הכליות ודרשינן ולא בעלת ג' ולא בעלת כוליא א' מכלל דלהדיוט שרי (ולפי טעם זה לא היה לרבינו לכתוב לשון הלכך דנלמד מקדשים עכ"ה):

אפי' אם הגיע החסרון והנקב עד הלובן כו' האי לובן היינו לובן שתחת המתניים שנכנס בתוך הכוליא שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא ונקרא חריץ רש"י ור"ן:

ואם הן מלאים מים זכים כשירה כתב ב"י האי מים זכים לאו דוקא ליחה לבינה אלא כל שאינם עכורים ממש נקראו מים זכים מאיזה מראה שיהיה ומוכחא כן מהג"א דמכשיר אם היה דם מדלא חשיב אותו בהדי מים סרוחים ועכורין ב"י:

לקתה אפי' באחת מהן טריפה הטעם דגמירי שזהו גרע מאילו ניטל (ומ"ש רבינו והוא שיגיע הליקוי ומים עכורים על הלובן שבה לשון זה משמע שיהיה הליקוי על הלובן ממש שגם הלובן יהא לקוי וכן הוא בא"ש והביאו ב"י בר"ס וה וגם אח"כ וכתב שגורס בגמרא במקום חריץ ולא עד מקום חריץ אך בס"א הודפס כאן עד הלובן ובש"ע כתב בפשיטות עד הלובן ולא הזכיר דעת א"ח עכ"ה):

ובגסה עד כענבה בינונית כתב מהרי"ן חביב וזכורני כי ראיתי בפירוש חולין לתלמידי רבי' יונה פי' ענבה פיגו"ן בלע"ז והם עגולין קצת וארוכים ודומים לצורת כוליא ולפ"ז שראיתי נאמר שענבה היתה גדולה בימיהם יותר מפול משא"כ עתה ויש קצת ראיה לפירוש זה מ"ש בדין הטפל וטחול של עוף עגול כענבה עכ"ל ב"י עוד פירש שם פי' אחר ע"ש:

ומראיתה מוכחת עליה פי' היכא שהקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי הוא ר"ן:

ואם היא ירוקה כשירה כתב ב"י שאין זה ל' בעל העיטור ומתמה על רבינו מנ"ל לרבינו לומר שבעל העיטור סובר כן מאחר שאף מראה הבשר בריאה פוסל בע"ה בכוליא שכתב לובן בכוליא לקותא הוא וגם כתב וכל שינוי מראה. פוסל בה ומנ"ל לרבינו לפרש דבריו שמכשיר ירוקה עכ"ד ול"נ שהוא דברי רבינו כתבם בשמו לא בשם בע"ה וז"ל דירוק ככרתי דגם בריאה כשר כמ"ש בסימן ל"ח:

כבר הורה זקן פי' הרמב"ם (וכתב שם ברמב"ם ולפיכך לא נתנו לכוליא שהקטינה שיעור בעוף עכ"ה) וכ"כ האגור שכן הסכים מהר"י מולין ופי' הטעם לפי שכליות העוף הם סגורין בעצם ואין מגיעין שם בני מעים ואין שום טריפות נוהג בה לכך אין להחמיר בהם יותר מאלו ניטל וניקב עכ"ל ב"י: