Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בקנה הגדל באגם ברייתא הוא בפ"ק דחולין דף ט"ו ע"ב ושם לא כתוב בקנה אלא בקרומית של קנה ז"ל שם בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה כו' ושם ד' ט"ז ע"ב מקשה מהאי ברייתא אמאי דאמר רב יצחק אין שוחטין בקרומית של קנה כו' ומשני הא דקתני שוחטין בה מיירי "בסימוני דאגמא ופירש"י עשב הגדל באגמי מים דכשהיא יבישה היא חדודה וחותך ואין קסמים נבדלין ממנו משא"כ שאר קרומים דאסורין משום שכשדוחקין אותן קסמים ניתזין מהן ואיכא למיחש שמא ינקבו הסימנים ורבינו שכתב בין בקנה ר"ל בקרומית של קנה דבקנה א"א לשחוט וכן צריכין לפרש לשון המשנה שם דף ט"ו ע"ב דקתני השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשירה ופריך שם ע"ז מדקתני "שחיטתו כשירה משמע דיעבד אין לכתחילה לא ורמינהו בכל שוחטין כו' בין בקרומית של קנה (וכנ"ל) לא קשיא כו' ע"ש הרי דפריך אמשנה דקתני ובקנה מברייתא דקתני קרומית של קנה ש"מ דהיא היא. ושם בתוס' כתבו דה"מ לתרץ דברייתא דקתני דשוחטין בקרומית של קנה לכתחילה מיירי בקנה הגדל באגמים כדמשני הגמרא לקמן כו' ע"ש:
ובין בשן יחידי פי' לאפוקי שנים שהם קורעין בפגם שביניהם:
ובלבד שיהא פיו חד ובדוק מפגימות קצת קשה הא בסכין פסק לקמן ס"ס י"ח דא"צ שיהא פיו חד רק שיהא חלק מפגימות מיהו כתבתי שם דהיינו דוקא בעוף או ששחט שני הסימנים בפעם אחת והכא איירי בכל עניין וקמ"ל דדינו כסכין וק"ל:
ולא במגל כו' ה"ג ולא במגל קציר והוא כלי שכל פגימותיו נוטות לצד אחד והם כפופים ולא במגל יד והוא כלי כו' ולשון רש"י ד' ט"ו ע"ב "נוטים לצד אחד בשיפוע ומ"ש והם כפופות לכאורה היה נלע"ד דר"ל דהמגל קציר בעצמו הוא כפוף ומ"ש "והם ר"ל כל מגלי קציר דעלמא:
ואם שחט כו' פי' בצד הסכין שחיטתו כשירה:
אין שוחטין בכל דבר המחובר הטעם הוא משום שנא' ויקח את המאכלת לשחוט (דבר הניקח מיד ליד והיינו תלוש דוקא עכ"ה):
ושן מחוברת בלחי בבעלי חיים. נראה דלהכי כתב בבעלי חיים דבב"ח אסור אפילו בדיעבד (אבל א"ל דנקט ב"ח ר"ל בהמות או חיות לאפוקי לחי בני אדם. שאין שכיח להיות לו לחי בני אדם עכ"ה) משא"כ כשקבוע בלחי והוא תלוש דאז מותר אפילו לדעת הטור בדיעבד ולא פליג על הרמב"ם בסמוך כ"א בלכתחילה ובזה מיושב קצת (ר"ל קושיא שהקשה מהר"ן על הטור עכ"ה) מ"ש בסמוך ע"ד הרמב"ם ולא נהירא דמאחר שאין מוכרח מהגמרא להתיר מנ"ל להתיר אפי' לכתחלה ועמ"ש בסמוך:
ובלבד שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו נראה דאורחא דמילתא נקט דאם לא בטלו שם כבר לא היה נשרש אבל ה"ה אם אירע שנשרש ואחר כך בטלו:
כגון קנה שנטעו פי' שהוא נשרש ב"י:
ולדעת א"א הרא"ש כל תלוש ולבסוף חברו שבטלו פסול כו' הטעם דה"ל איבעיא דלא איפשיטא ואולינן ביה לחומרא ועד"ר:
והרסב"ם מתיר בשן קבוע בלחי טעמו שלא נקרא מחובר הואיל והלחי תלושה וה"ה באצבע המחובר ליד כשהיד תלושה מהגוף דהוי הלחי והיד כבית יד לסכין:
ולא נהירא. מהרי"ן חביב תמה עליו שאינו כדאי לכתוב ול"נ שאינו מוכרח לומר שזה מקרי מחובר ב"י ולפי מ"ש בסמוך דקאי אדיעבד א"ש:
והא דתלוש ולבסוף חברו כו' עד"ר:
ואפי' אם אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה הטעם דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת אשיר"י:
וה"מ בבהמה אבל בעוף דקל כשר כצ"ל וכן הוא ל' הגמרא:
ונ"ל כיון שאינו מחלק בגמרא אלא בין בהמה לעוף כו' ז"ל ב"י י"ל כיון דטעמא בעוף דשרי מפני שהוא קל ממינא שאם הוא כבד חיישינן שמא ידרוס ולא עוד אלא שנוכל לפרש הא דקאמר בעופות דקליל פי' עוף הקל ולאפוקי עוף הכבד ומ"מ פשט הגמרא כדברי רבינו שלא לחלוק בין עוף לעוף עד כאן לשונו:
הטבח צריך שיהיה לו סכין מיוחד לשחוט. פי' שלא יחתוך בו דבר אחר שמא תפגום ותתקלקל ופעמים שיבא לידי איסור שישחוט בלא בדיקה ויאבד הסכין אח"כ והוא יסמוך אדין סכין בדוק ונאבד דמכשרינן לקמן סימן י"ט רש"י בריש חולין אבל אין לפרש הטעם שמא יחתוך בו בשר רותח ויאכל דא"כ למה לו סכין מיוחד יזהירנו שלא יחתוך בו בשר וכן דוחה ב"י האי טעמא: