Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל דם וכו' וחיה בכלל פי' בכלל בהמה:
ובין טמאה ובין טהורה ר"ל ל"מ טהורה דראויה לזרוק דמה ע"ג המזבח דנאסר אלא אפילו מטמאה וק"ל:
כוי חייבים על דמו הטעם דמרבינן ליה מכל דם ועד"ר:
ושליל אע"פ שחלבו מותר דמו אסור ועל דם הלב חייב כרת ב"י:
אם ידוע שאינו מריקום פי' שאינו על הקשר כדבסמוך ועד"ר:
ואם נמצא על הקשר פי' בראש החד של ביצה כך היא הגירסא הנכונה ומהאי טעמא נוהגין העולם לחתוך ערלת הביצה מהרא"י ז"ל ולא כרש"י שפירש כד שהוא מקום הרחב שבביצה (אבל רמ"א בת"ח כלל ס"ב ס"א כתב דאין לסמוך אדברי ב"י בהא כי איך יפול טעות אחד בכל הספרים ולכן יש לאוסרו אם נמצא על הכד וכתב עוד שם שנראה לו שמזה נתפשט המנהג לאסור הביצה כשיש בו דם בכל מקום שיהיה כי אין לו היתר רק כשנמצא בצדדין וא"א בקיאין עד היכן הכד והחד מגיע ועיין בש"ע שכתב טעם אחר למנהג שלנו ע"ש עכ"ה) אלא חד ששם קשור זרע של תרנגול ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכשנמצא על קשר של חלמון שהוא מכוון כנגד קשר של חלבון בידוע שנתפשט שהרי בא מחלבון לשם אע"פ שאין אנו רואין היכר שבא מן החלבון לשם וא"כ שדא תכלא (פירוש נתפשט הקלקול בכולה ותכלא מל' שיכול וריעותא עכ"ה) בכולה ביצה לכך כולה אסורה אבל כשנמצא על החלמון שלא על הקשר ליכא למיחש שנתפשט מקשר החלבון מאחר שאינו מכוון כנגדו אשר"י ועד"ר:
וכן אם הוא על קשר חלבון פירוש הלבן:
ור"י היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון כו' אבל אם נמצא על קשר של חלבון ולא נתפשט חוצה הדם אסור מדאורייתא כיון שהוא על הקשר והביצה מותרת שהרי עדיין לא שדא תיכלא בכולה:
ולדעת הגאונים אין חילוק עד"ר טעם פלוגתתן:
וכתב א"א הרא"ש ז"ל וטוב להחמיר לאסור כולה בנתפשט חוץ לקשר פי' לקשר החלבון והוא ע"ד רש"י כדעת הראשונים:
בכל החלמון כדעת הגאונים:
כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ב' סי' כ"ד ביצים הטרופים בקערה כו' פירוש שטרף קליפתן והוציאן לחוץ והחלבון מתפשט מאליו והחלמון עומד במקומו ובכן היה ניכר על איזה חלמון מהם הדם ויכולין ליטול הדם עם אותו החלמון וכן משמע מדברי הגהות מרדכי הביאה ב"י שכתב ביצים שבורות יחד ולא טרופות כו' שלשון שבורות משמע שקליפתן שבורות ועדיין הן בתוכן וקרי להן שבורות ולא טרופות דמשמע שאם הוציאם חוץ לקליפתן היו טרופות ולא כמו שהבין ב"י טרופות שר"ל שטרפו הביצים בקערה לאחר שהוציאו אותן מקליפתן ועד"ר:
ונמצא דם על החלמון של כו' כצ"ל והטעם שאסר שאע"פ שלא נמצא הדם על קשר החלבון חיישינן שמא על הקשר החלבון הוה ונתפשט ובא על החלמון אבל לא חיישינן שמא היה על קשר החלמון תחילה ובא לכאן כיון שהוא עב אינו זז ממקומו כ"כ הרא"ש הטעם בתשובה והוא כשיטת רש"י ורבינו קצר בדברי הרא"ש ולא הביא דברי הרא"ש שכתב זה הטעם משום דרבינו כתב כאן בשם הרא"ש שהוא מחמיר כדעת הגאונים ולפי דעת הגאונים א"צ לההוא טעמא דבכל מקום שנמצא דם על החלמון הביצה אסורה (ועי' בת"ח כלל ס"ב סעיף ג' עכ"ה):
ביצים המוזרות כו' אפי' ישבה התרנגולת עליה עד שמוזרה פי' מוזרת כתב הר"ן שהוא מלשון טויה שכשהביצים עומדין זמן מרובה נפסדין ונמכרין ונטוין כחוט ב"י:
מותרות לאוכלם וזורק הדם פי' אפי' ת"ר גיעולי ביצים מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר א"ר ירמיה והוא שנמצא על הקשר כו' תני דוסתאי ל"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי' ביצה אסורה והנה הגמרא מוכח דמ"ש בסיפא נמצא עליה קורט דם לא קאי אביצים דספנא מארעא ולא מזכר דא"כ אפי' נמצא בחלמון לא הוה כל הביצה אסורה אלא דיני ביצים נקט הברייתא ואזיל דין גיעול ביצים מוזרות ודין אם נמצא בהן דם ורבי' כתב לפני זה דין ביצה שנמצא עליה דם שאנו מחמירין כו' וכאן בא ללמדינו דין ביצים מוזרות דמותר לאוכלם ואגב אשמעינן דאפי' במוזרות דספנא מארעא דבודאי לא בא הדם מהזכר אפ"ה צריך לזרוק הדם הנמצא בה אבל לענין ביצה עצמה לא הוצרך לכתוב דספנא מארעא דאפי' לא ספנא מארעא נמי אלא באים מזכר ונעשים מוזרות אח"כ כתב הר"ן דמותר לאכלה ודייק לה דכמו דדין גיעול ודין נמצא עליה דם קאי נמי אביצה הבא מזכר כן נמי דין ביצה מוזרות בכל ענין מותר אלא דרבותא דזורק הדם נקטה רבינו בספנא מארעא וק"ל ועד"ר: