Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכבד יש בו ריבוי דם בפרק כל הבשר (חולין דף ק"י ע"ב) א"ל אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה כי סליק אשכחיה לרבי זריקא א"ל אנא שלקי לר' אמי ואכלי כי אתא לגביה אמר למיסר נפשה לא קמיבעיא לי כי קמיבעיא לי למיסר חברתה כו' ולא אפשיטא שם בעיא זו ופירש"י בעיא זו דאיבעיא ליה אפילו לאחר שנמלח אי שרי לבשלו עם שאר בשר מפני שפולטת דם דאע"פ שכולו דם מ"מ לאחר שפירש ויצא הרי הוא דם ואוסר או לא ומחשב כמוהל בעלמא אבל היא לא נאסרה מדמה דכיון שהיא טרודה לפלוט אינה בולעת דם אבל שמנונית וציר מקבלת לעולם מבשר שנתבשל עמה ור"ת כתב דאיבעיא זו קאי אקודם שנמלח אי מותרת לבשל עם שאר בשר כיון שכולה דם והתירה רחמנא לאכלה אבל לאחר מליחה פשיטא דמותרת לבשלה עם בשר כמו לאחר צלייה דמליחה דינו כצלייה. ואיתא תו בגמרא רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן אשכחו ההוא כבדא דבליעא דמא אמר להו אמאי עבדיתו הכי אמרי ליה אלא היכי נעביד אמר להו קרעוה שתי וערב וחיתוכיה לתחת וה"מ כבדא אבל טחלא שומנא בענמא הוא ופירש"י אמאי עבדיתו הכי אע"פ שדם הנבלע בו היתר הוא מיהו דם הכנוס בסמפונות דם הוא. וחתוכיה לתחת חתוכו למטה כשיתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם ויצא והתוספות והרא"ש כתבו קרעוה שתי וערב וחיתוכיה לתחת ולבשלו בקדרה אחר צלייה או אחר מליחה לפי ר"ת ועי' בב"י שם. ועפ"ז יתבארו דברי רבי' מ"ש לפיכך אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה היינו כשיטת רש"י שמפרש איבעיא זו לאחר שנמלח ואף ע"ג דבגמרא פשיטא ליה דהיא אינה נאסרת דאגב דטרידי לפלוט לא בלעי מ"מ אסרו לבשלה אפי' לבדה משום הקדרה שבישלו אותה בה שהיא נאסרת ועוד דרוב פעמים מתבשל הכבד עם שאר דברים לכך גזרו שלא יבשלנו אלא לאחר צלייה ב"י. אא"כ קרעו כו' נלמד מהא דרבה בר רב הונא כו':
ור"ת התיר כתב מורי אפי' עם בשר וכן הוא ברוב פוסקים (ובביאורי רש"ל שבידי מצאתי שכתב זה על מ"ש רבינו ז"ל וצולהו ואח"כ יכול לבשלו אפי' עם בשר ושכן הוא ברוב הפוסקים עכ"ה) ור"ת לשיטתיה אזיל דמפרש הבעיא בלא מלחו אבל ע"י מליחה פשיטא דשרי:
ואין נוהגין כן ומיהו בדיעבד שרי דמדינא מותר כפירוש ר"ת אלא שהחמירו שמא לא יחתכנו יפה או לא ישים חיתוכא למטה ולכך בדיעבד לא אסרו שהתורה חסה על ממונן של ישראל רשב"א:
אבל אם נעשה בדיעבד פירוש ובשלו אח"כ אפילו עם בשר:
או אפי' נתבשל לבדה בקדירה פירוש אפי' בלא מליחה ואפי' לפירש"י ב"י ע"ש. ומ"ש רבינו לפני זה ז"ל ומיהו בדיעבד שרי שם איירי דבשלו עם בשר אחר מליחה וכאן איירי בבשלו לבדו בלי מליחה דג"כ בדיעבד שרי:
והרמב"ם אסרו אפי' בדיעבד אם בשלו פירוש עד ס' כנגד כולו וטעם הרמב"ם הביא ב"י באריכות עיין עליו:
ולצלותו פר"י דמותר אפי' בלא חתיכה ומליחה היינו דוקא כשאוכל צלוי אבל כשרוצה לבשל אחר צלייה ג"כ מודה דבעינן קריעה שתי וערב וכמ"ש בר"ס דאין לבשלו אא"כ קרעו ש"ו וצולהו ר"ל ע"י קריעה תחלה כדי לבשלו אחר כך ב"י:
ולא חיישינן שמא נבלע דם הסמפונות בבשרו גם לעיל סימן ס"ז כתב כן לענין קרומין ול"ד לורידין דכתב בסימן כ"ב דצריכין קליפה דשאני ורידין דקשין הן וכמ"ש שם:
וכתב בעל העיטור כו' ומנהגינו אין לנו אלא בנקיבת השפוד כו' כתב ב"י כל זה מדברי בעל העיטור ונראה שטעם מנהגם שהיו סוברים כדברי האומרים דלא בעי חתיכה לצלי ומפני כך כבד בהמה שדרך העולם לצלותו בשפוד היו תוחבין בו השפוד שלא ע"ד להוציא דמו אלא לצלותו בו וכבד העוף שאין דרכו לצלותו בשפוד לא היו נוקבין אותו כלל שאילו היו תוחבין השפוד בשל בהמה כדי להוציא דמו גם בשל עוף היה להם לעשות כן דאין לומר דמשום דמניחין אותו ע"ג גחלים סבירא ליה דמישב שייב טפי א"כ בשל בהמה נמי הוה ליה להניחו ע"ג גחלים ועוד דבפרק גיד הנשה גבי אומצא דאסמיק משמע איפכא דבתלייה בשפוד מידב דייב נופי מכי אנחיה אגומרא ודוחק לומר דסבירא ליה דלא אמרו בגמרא דצריך קריעה אלא בכבד דבהמה שסמפונותיו גסים וכנוס בהם דם הרבה אבל לא בכבד דעוף שסמפונותיו דקים ודם שכנוס בהם מועט דא"כ לא נשתמיט חד מרבוותא דליפליג בהכי אדרבא אשכחן להר"ר יונה שכתב בהדיא דעוף נמי בעי קריעה ש"ו עכ"ל ב"י ונראה לי הא דבא הרב בעל העיטור להשמיענו כיצד צולין הכבד רצונו בזה לפי שלא היה מקובל הלכה בכבד לצלי אי צריך קריעה או לא ומן המנהג שראה נוהגין דכבד של בהמה אין נוקבין אלא שתוחבין אותו בשפוד וכבד של עוף צולין ע"ג גחלים ואין נוקבין כלל למד ממנהגם זה להלכה שא"צ לנקבו לצלי כלל והא דנקבו כבד בהמה בשפוד לפי שכך היו צולין אותו בשפוד ולא משום שצריך לנקבו כמ"ש ב"י דמנהג אבותינו תורה הוא:
ויפה הוא לנוקבו בסכין לחומרא וכתב רבי' יונה דכבד העוף שהוא נחלק לשנים צריך לחתוך כל חלק מהם שתי וערב וכתב ב"י וכן נכון לעשות לכתחילה:
אסור לצלותו כו' אבל בדיעבד שצלאו והיה למעלה שרי הטעם דדם משרק שריק אלא שאסרו לכתחלה משום מראית עין שנוטף עליו דם הרבה:
וכתב רש"י וכו' עד ולפעמים מגביהין צד השני פירוש דדוקא דתנורים שלהם שפיהם היה למעלה והיו מונחים השפוד בתנור הראש למטה וזנבו למעלה וליכא למיחש שיחליף אבל כשמונח שפוד לארכו אף אם הגביה צד אחד אתי למחלף ועד"ר:
ואם נמצא הכבד בעוף דינו כדין הלב כו' כתב באו"ה והמרדכי אבל צריך לקלוף סביב מקום הכבד:
בקדרה צריך ס' כנגד הכבד רבינו לטעמיה אזיל דסבירא ליה כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ"נ כמ"ש בסימן נ"ב וגם ס"ל דלא אסרינן החתיכה משום איסור הדבוק בה אבל לפי מה דקי"ל חנ"נ ואסרינן החתיכה משום איסור הדבוק צריך ס' כנגד כל העוף דאין לך עוף שיהא בו ס' נגד הכבד: