Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הצלי א"צ מליחה אבל לכתחלה נהגו למלוח כרש"י וכן המנהג ואין לשנות מ"ו:
אבל דם אחר שנוטף כו' פי' דם בעין אבל דם הנפלט ע"י מליחה או ע"י צלייה אמרינן דמשרק שריק מ"ו:
ואם דם נוטף עליו חם כו' ל' ואם שהוא תנאי משמע דמיירי דוקא בחם וסיים וכתב ואפי' צונן. צ"ל דה"ק דאם אפי' חם סגי בנטילה ואפי' צונן אוסר עד כדי נטילה וק"ל:
אוסר ממנו כדי נטילה היינו כעובי אצבע ויש להקשות הא אמרינן (וכתבו רבינו לקמן ר"ס צ"ב) חלב שנטף על בשר צריך ס' לבטלו וי"ל דשאני חלב שהוא צלול ונבלע ע"כ צריך ס' לבטלו משא"כ בדם בעין שהוא עב גם משרק שריק הלכך לא צריך אלא נטילה. וז"ל מ"ו והא דאינו אוסר אלא כדי נטילה היינו לפי סברתו שצלי אינו נאסר אלא מקום פעפוע וכ"כ לעיל בהלכות פסח אכן אנו נוהגין מליחה וצלייה כבישול ואוסר עד ס':
כתב הרשב"א הרוצה למלוח צלי כו' פי' דין צלי הוא שידיחנו הדחה ראשונה וימלחנו מעט ובא רשב"א ללמדינו דא"צ להדיחו קודם הצלייה ממליחתו כדי שלא יתקשה הדם שבמלח על הבשר וגם לאחר הצליה א"צ להדיחו אם אינו משהה במלחו ואם שהה במלחו צריך להדיחו דוקא קודם הצלייה ודו"ק:
ולאוכלו בלא הדחה פי' לא קודם צלייה ולא לאחר צלייה אבל אם הדיח אותו מותר אפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה ולא כיש טועים בזה:
וכתב הרשב"א ויראה לי שאם ניקר הבשר אוכל בלא מליחה פי' נקרו מחוטי דם אע"פ שלא חתך הורידין בשעת שחיטה דלא הצריכו חתיכת הורידין בשעת שחיטה או חתיכת אבר אבר אלא מפני דם החוטים שבבשר והרי נקרם רשב"א:
ויש מגדולי המורים כו' אלא אחר חתיכת הורידין ושחיטת ב' הסימנים י"מ דר"ל אע"ג דבעוף סגי בסי' אחד מ"מ כיון שרוצה לאוכלו שלם צריך לשחוט ב' סימנים וז"א דדעה זו לא נזכרה לעיל סימן כ"ג דבעי לשחוט ב' סימנים לעוף גם ק"ק דשחיטת הסימנים הוא משום דחיות תלוי בהן ולא משום דם לכן נראה דמשום בהמה נקט לה כגון גדיים וטלאים שרוצה לצלותן יחד צריך לשחוט בהן ב' הסימנים וגם לחתוך הורידין ע"ל סי' כ"ג. ומפני שאין דין איסור שחיטה נוהג בהן וכמש"ר לעיל סי' כ"ג לכן כתב חתיכת הורידין ולא סגי בלא"ה אא"כ יחתוך העוף אבר אבר דאז הוו הורידין מחותכין כי הורידין מקשרים האברים יחד ודם האברים יוצא מהן ואנו אין נזהרין בזה משום שחותכין את הראש ואז א"צ לכל זה כמ"ש לעיל ס"ס כ"ג:
כתב בסמ"ק שאסור לחתוך בסכין כו' כתב רמ"א ואנו נזהרין לכתחלה ובדיעבד אין לאסור:
והרשב"א אסר גם השפוד כצ"ל פי' אע"פ שהוא על האש וה"א אף אם יבלע יפלוט ג"כ:
והורה אחד מגדולי המורים הוא הראב"ד: (וא"א ז"ל כתב שהשפוד מותר צ"ע אם שהה הבשר שלא על האש אחר שהתחיל לצלות אותו קודם שנצלה עד שהוא ראוי לאכילה אם נאסר השפוד דאז לא שייך לומר דנורא משאב שאיב ואינו מניח לבלוע הדם דהכי אינו על האש ובולע או אפשר לומר דכל זמן שהוא חם ביותר דינו כאילו הוא על האש דחימום האש משאב שאיב וכשמתחיל לקרר אינו בולע ואינו נאסר עכ"ה):
ולפ"ז ה"ה דסכין נמי מותר ר"ל לפ"ז לטעם דנורא משאב שאיב לאפוקי אי הוה אמרינן טעמא להקל בשפוד משום שהוא על האש חם ויבלע ויפלוט מיד דמה"ט אין שריותא לסכין:
צלי שלא נמלח כו' מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה כתב הרשב"א דאפי' חתיך ליה בכלי והוא בעין משמע נמי דשרי דשומן בשר הוא וחמר בשר (פי יין בשר רש"י עכ"ה) קרי ליה ואין אדם טועה בכך עכ"ל:
ומיהו הכלי אסור לפי שבולע מן הדם וא"ת אם כן גם השומן יאסר מפליטת הכלי י"ל שמאחר שאין כלי זה מונח על האש נהי שהוא בלע מדם הנוטף בתוכו חם אינו כדאי לאסור את השומן ב"י אבל אין לומר דבלאו ה"ט אינו אוסר השומן לפי שאין הנאסר יכול לאסור אלא מקום שהאיסור עצמו הולך שם אבל כאן אין הדם אוסר לפי שהמלח מושך בטבעו כל הדם לשולי הכלי כדאמרינן בדם שנוטף עם השומן מן הצלי. דדוקא אותו דם הנוטף שהוא עב וכבד אמרינן שהמלח מושכו לשולי הכלי אבל הדם הנבלע בכלי הטעם בלוע שבכלי נפלט מן הכלי עם הדם הזך וצלול ואותו טעם הדם נכנס לתוך השומן ונשאר בשומן ואין המלח מושכו לשולי הכלי כדאמרינן לעיל גבי עופות ודגים לדעת האומרים שהעופות חוזרים ונאסרים מדם פליטת הדגים אף ע"פ שהדם משרק שריק הואיל והוא מעורב בציר נסרך ונבלע וה"ה כאן ה"א לאסור השומן ע"כ אנו צריכין לתירוץ ב"י ומסיק שם ב"י בשם הר"ן והרשב"א דגם הכלי לא נאסר ע"ש:
וע"כ כתב רש"י שאין אנו בקיאין כו' עד שימלחנו וישהה כשיעור מליחה פי' והודח יפה וכן הוא בהדיא ברשב"א ורבינו שקיצר שפשוט הוא שאחר מליחה הגונה צריך הדחה וה"ה אם נצלה עד שראוי לאכילה מ"ו:
וכתב הרשב"א כו' ובלבד שנתבשל קצת אין רצונו לומר ובלבד שנתבשל הדם קצת דהא כל הנוטף הוא מבושל ועוד דאי אדם קאי ורוצה להתירו משום שנתבשל קצת מ"מ היה לו לאוסרו מדרבנן הואיל ועכ"פ יש שם דם ונתן מלח הרבה ונתערב דם אלא מ"ש ובלבד שנתבשל קצת ר"ל הבשר נתבשל ואז אפשר לומר שאין שם דם כלל ולכן מותר ועד"ר:
שאין דרך הדם להעלות עשן לפי שכל זמן שהדם שותת עליהן כבין והולכין רש"י: