Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין כו' בדרישה כתבתי בקצרה דברי הגמרא ודעת המפרשין והפוסקים וע"פ זה יתבארו דברי רבינו מ"ש אלא שפי' הכתוב עופות טמאים וטהורים ר"ל שפי' הכתוב נשר ותורים וכדברי אביי שכתבתי בדרישה שאמר פי' מדברי סופרים:
הטהור אינו דורס פי' אינו אוכל העוף מחיים כן פי' התוס' ודייקי כן שאף שבמשנה נאמר סתם דורס מ"מ בגמרא קאמר כל שדורס ואוכל טמא והאי לישנא משמע שאוכלו בחיים לאפוקי טורף עד שימות תחילה ואח"כ יאכל והביאו ראיה לזה ור"ן הביאו וכתב ז"ל ומ"מ נלע"ד דגם פי' דורס בכאן הוא כעין דריסה שהזכירו בנץ וגם שהוא דריסה ומטיל ארס ומ"ש בגמרא דורס ואוכל ר"ל דורס כדי לאכול ע"ש וכן פי' המגיד בשם הרמב"ן ואצבע יתירה פרש"י אצבע שאחורי האצבעות וכתב הר"ן אעפ"י שברוב העופות היא קרי לה יתירה לפי שאינה בסדרי חברותיה ואחרים פירשו שאצבע שלפניו גדולה ויתירה מחברותיה קרויה אצבע יתירה:
לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות כו' ומיניהן בתורה כתיבי כ' מיני עופות טמאים ומדכתב למינה למינו למיניהו למיניהם ילפינן עוד ד' ע"דר ומדכתב למיניהם צריך להכיר ג"כ מיניהם והוא מבואר בדרישה. ומש"ר ומי שמכיר כ"ד עופות המפורשים בפסוק ומיניהן י"מ דה"ל כאילו אמר דהיינו המפורשים בתורה ומיניהן ור"ל הכ"ד טמאין הם הך' המפורשים בתורה. והנותרים נתרבו במיניהן וכצ"ל ויותר נראה דגם אלו שנתרבו במ"ש למינו למיניהו כו' נקראים מפורשים בתורה ומש"ר ומיניהם ר"ל שכל א' מהכ"ד מינים יש עוד לכל אחד מין שהוא מעינו ודוגמתו במקצת ואסרוהו כמוהו וק"ל:
או שקולט מן האויר פי' כשמשליכין לו מאכל קולטו לתוך פיו מן האויר ואוכל ואינו מניחו לארץ קודם שיבלענו לאפוקי תרנגול שגם הוא קולט מן האויר ומניחו על הארץ קודם שיבלענו רש"י:
ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' סימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור דע שלשון הרמב"ם בל' זה הוא ושאינו דורס ואוכל אם יש בו א' מג' סימנים אלו והוא קורקבן נקלף וזפק ואצבע יתירה ה"ז עוף טהור לפי שאין בכל אלו המינין האסורים מין שאינו דורס ויש בו אחד מג' סימנים אלו חוץ מפרס ועזניה ופרס ועזניה אינן מצוין ביישוב אלא במדברות איי הים הרחוקות עד מאוד שהן סוף הישוב כו' עד אמרו הגאונים שמסורת הוא בידיהם שאין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סי' שיקלף קרקבנו ביד אבל אם אין קרקבנו נקלף ביד אעפ"י שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו עכ"ל הרמב"ם והנה רבינו מפרש דברי הרמב"ם מ"ש ושאינו דורס כו' אינו ר"ל שידוע בודאי שאינו דורס אלא כל שהוא בחזקת אינו דורס דהיינו שהיה אצלינו ולא ראינו דורס גם העמדנוהו על החוט ולא חלק רגליו ואף שבכל זה אינו ודאי אינו דורס אלא שמוחזק בקצת אינו דורס וכמ"ש הר"ן בפי' המשנה וב"י הביאו ע"ש אפ"ה מותר לאכלו כיון שאין לו אלא סימן אחד בגופו א"כ ליכא לספוקי בשום עוף טמא שלכולם יש שנים בגופו כמ"ש בשם הרז"ה שכ"כ בשם ר"ת שכ"כ בספר הישר שאפילו לעורב יש שנים בגופו ודלא כמ"ש התוס' בשמו וליכא לספוקי אלא בפרס ועזניה ולומר שמא ממינם הוא דיש להן חד סימן טהרה בגופן ושמא ידרוס אף שלא ראינוהו דורס והוא בחזקת אינו דורס שמא גם פרס ועזניה אין דריסתו ניכר ואפ"ה קי"ל שהם דורסין. וזה"ש הרמב"ם שאין בכל המינים מין שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו כ"א פרס ועזניה וקשה הלא קי"ל דפרס ועזניה אין לו אלא חד סימן טהרה אלא נראה דה"ק דליכא לספוקי בשום חד כ"א בפרס ועזניה דאית ליה ג"כ חד סימן טהרה בגופו ואע"ג דקי"ל שהוא דורס מ"מ איכא למימר שמא הדריסה אינו ניכר בו כמו זה ואפ"ה פשוט הוא שדורס וגם זה יש לחשוש בו ומסיק דליכא למיחש להכי שהם אינן שכיחים וזהו ממש כדברי אמימר בגמרא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דרס ע"ד שפרש"י והרז"ה ז"ל בשם ר"ת דפי' דכיון שיש לו רק סימן אחד בגופו לא מחזקינן ליה בדורס בסתמא אם לא שראינו בעינינו דורס דאז החוש יכחיש וצריכין לומר שמין פרס או עזניה הוא אף שאינו שכיח. ומסיק רבינו וכתב אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא בסימן קורקבן נקלף והיינו כמו שמסיק גם הרמב"ם בשם הגאונים והיינו מטעם שהוא הסימן החדש שאינו בשום עוף טמא כ"א בפרס או עזניה והם אינם שכיחים כלל לכן ליכא לספוקי בהם ומחזקינן ליה בודאי אינו דורס משא"כ בשאר סימנים כגון אצבע יתירה או זפק כיון שהן מצוין בשאר עשרים ושנים טמאים המצוין בינינו אף שאיכא הוכחה דאלו מהם הוא הו"ל שני סימנים בגופו כמ"ש מ"מ החמירו מכח הספיקות שבא לידן. ונלע"ד להגיה בדברי רבינו או אצבע יתירה וכמ"ש הרמב"ם להדיא ז"ל אבל אין קרקבן נקלף אפי' יש לו זפק או אצבע יתירה טמא וכן מוכרח להגיה דאל"כ קשה פשיטא דטמא דהא איכא לספוקי בעורב דיש לו הני שני סימנים לפי קבלתן דקורקבן נקלף הוא הסימן המחודש דלית בהו וגם יש לספוקי בעשרים עופות האחרים דיש לכל אחד הני שני סימנים בגופן וג"כ אינם דורסים ודלמא גם זה לא ידרוס ולכך לא מכשר אמימר אלא דוקא כשבא בסי' אחד בגופו ולא בשנים וזה ברור. זהו נלע"ד שהוא דעת רבינו בדברי הרמב"ם וגם המ"מ כתב שיש פירשו לדברי הרמב"ם כן שמ"ש ושאינו דורס ר"ל שאינו ידוע שודאי דורס אבל הוא הסכים שאין פי' דבריו כן אלא ר"ל במ"ש אינו דורס שידוע שאינו דורס ודברי ה' המגיד כתב ב"י וכתב עליו מ"ש ע"ש והארכתי בק"ש שיחדתי לזה דקשה לי טובא דלפי פירושו צ"ל דלהרמב"ם היה לו שיטה אחרת בפי' שמעתתא ושיש לפרס ועזניה שני סימני טהרה דהיינו אינו דורס ועוד סימן אחד בגופו וזהו נגד משמעות סוגיא הגמרא הנ"ל והארכתי בק"ש. ועיין בריב"ש סי' קצ"א מ"ש בענין זה פי' להרמב"ם:
ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול שום עוף אלא במסורת כו' כתבתי בדרישה שכ"כ הרא"ש בשמו וכ"כ הוא בשמעתין בההוא תרנגולתא דאגמא:
והרז"ה כתב וקבלנו מסורת מאבותינו וזקנינו כו' וכתב הרא"ש ז"ל וכן מסתבר כתב מ"ו דס"ל כוותיה בהא דיש לסמוך בזה שאינו דורס ודלא כרש"י דאוסר עד שעוף זה בעצמו הוא מסור בידינו מקדמונים שהוא טהור ואין לסמוך אשום סי' עכ"ל אף שהרא"ש הביא תחילה לשון רש"י ומשמע שהרא"ש הסכים עמו וכתב עליו דין מי שהיה ממקום שנוהגין איסור והלך למקום שיש לו מסורת ואח"כ הביא דברי הרז"ה ואינו משמע שיש פלוגתא ביניהם מ"מ מדכתב גם שם והרז"ה כתב ולא כתב וכתב הרז"ה משמע דפליג עם רש"י וה"ט דרש"י אינו סומך כשיש לו סימן זה בצירוף ג' סימנים שבגופו ג"ל משום דרש"י לשיטתו דפי' בשמעתין דעוף יש לו ג' סימנים בגופו הוא סי' טומאה דלעשרים עופות לכולהון יש לכל אחד ג' סימנים שבגופן וסימן טומאתן הוא דדורסין ומש"ה ס"ל דאין לסמוך אהאי דחרטום רחב משא"כ הרז"ה והרא"ש דנמשכים אחר פי' התוס' ור"ת דכתב דלסוגיא דשמעתין לית לשום חד ג' סימנים בגופן ואדרבא המשנה קתני מי שיש לו שלשה סימנים הללו הוא טהור ולא מחזקינן ליה בדורס הלכך אף שאנו מחמירין מ"מ כיון שיש עוד סי' שאינו דורס סומכין גם על ג' סימנים הללו ומחזיקין ליה באינו דורס ואוכלין אותו:
כתב הרא"ש ז"ל מי שהוא במקום כו' עד ואפי' דעתו לחזור ואין כאן משום חומרא המקום שיצא משם דהא גם מה שלא אוכלין אותן במדינתן אינו משום איסור רק משום חסרון קבלה וכתב רבי ירוחם וה"ה אפיכא אם יצא ממקום שיש להם מסורת למקום שאין להם מסורת מותר לאוכלן מהאי טעמא ובדרישה נתבאר עוד ע"ש:
אלא אפי' בכל המקומות יכולין לסמוך על אותו מקום כו' פי' במקומות שלא נהגו לא איסור ולא היתר אבל לא במקומות שנהגו בהן איסור כמבואר הטעם בדרישה:
ביצי עוף טמא אסורין כמותו אצטריך לאשמעינן זה דהא מדכתב רחמנא לאסור בת היענה וכי בת יש ליענה והלא מטלת בצים. דשאר בצים של עוף טמא הוו מותרין. אלא שלמדנו לאסור מדכתיב כי יקרא קן צפור לפניך אפרוחים או בצים וגו' עד והבנים תקח לך דדרשינן הראוים לך (דלמאי אתא אי לבנים שלא יקח בנים טמאים והלא כבר נאסרו בפרש' שמיני אלא לומר פרט לביצי עוף טמא ועיין בפרק א"ט ד' ס"ד ובתוס' שם עכ"ה) פרט לביצי עוף טמא. אבל אין לומר דה"א מדשרינן ביצי עוף טהור הוה שרינן דטמא כמ"ש לעיל סימן פ"א בחלב טמאה דכיון דכבר גולה לן קרא דלא יליף חלב טמאה מטהורה ה"ה לבצים דלא ילפינן מהדדי: