סימני ביצים להכיר שהיא מעוף טהור כו' ואינו סימן מובהק הטעם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה:

אם אומר משל עוף פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור קונין ממנו הטעם משום דמירתת לשקר דלמא יביאו ביצי אותו עוף ויראה אם ידמו:

אבל אם אמר סתם משל עוף טהור הוא ואינו מזכירו אין קונין ממנו יש מקשים כיון דרבינו כתב מתחילה דבאומר משל עוף פלוני הוא ואנו מכירין אותו מותר א"כ גם בסיפא הול"ל אבל אם אמר משל עוף פלוני הוא ואין אנו מכירין אותו אסור דהוי רבותא טפי גם הוי שפיר דבר וחילופו ולמה שינה בלשונו לומר ואינו מזכירו ואפשר לומר דמסתמא כשמזכירו אנו מכירין אותו אלא שקשה מ"ש לעיל בסימן פ"ג גבי קרבי דגים שכתב אבל אם אמר של דג פלוני טהור הוא לא מהני דהיינו באין מכירין אותו משמע דאף אם הזכיר אין מכירין אותו ומ"ש מעופות ויש רוצין לחלק משום דדגים אין בקיאין בשמותיהן לכי שהתורה לא פירשה שמותיהן של דגים אבל בעופות פירשה הטמאים דמהם נלמד כל שאינן ממינן שהוא טהור ודוק בלשון רבינו ברישא כתב אם אמר משל עוף פלוני ולא כתב שהוא אומר שהוא טהור דכיון דהזכיר שם העוף מסתמא ניכר לנו אם הוא טהור או לא ואין נפקותא באומרו טהור או טמא ובסיפא שלא הזכיר את שמו הוצרך לכתוב שאומר משל עוף טהור וכל זה נראה בעיני דוחק ועד"ר:

והרמב"ם כתב דאפי' כי אמר משל עוף פלוני וטהור הוא פי' ואנו מכירין שטהור הוא לא מהני אלא לקנות מישראל פי' ואפי' מסתם ישראל שאינו מוחזק בכשרות אבל מנכרי אין קונין אא"כ מכירין אותו פי' אותו העוף שהוא אומר שהן ממנו:

ביצת נבילה כו' וא"ת מ"ש ביצת נבילה מביצה שנמצא בתרנגולת לאחר שחיטה שמותר לאוכלה בחלב כדאיתא פ"ק די"ט תירץ ה"ג דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ור"ת תירץ דשאני בשר בחלב דכל חד וחד באנפי נפשיה שרי מש"ה הקילו תוס':

אפי' נגמרה שכיוצא בזה נמכרת בשוק הטעם דהא נגמרה באיסור ואפילו ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין רשב"א:

אפילו נתערבה באלף כולן אסורות הטעם לפי שהוא דבר שבמניין כדלקמן סימן ק"י:

וכתב בספר התרומה אבל אם ספק כו' מותרת הטעם דביצת נבילה מדרבנן וספק דרבנן לקולא ואף על גב דבנתערבה אסור התם שאני דאיתחזק איסורא אבל של טריפה ספק דאורייתא הוא ולחומרא ואפילו ילדה מיד שנטרפה דג"כ אינו אסור אלא מדרבנן מ"מ לא נתנו דבריהם לשיעורין ואסור. ומ"ש אבל ספק אם היא של נבילה או של שחוטה הא דלא קאמר או של כשירה משום דרוב ביצים הנולדים אינן דומין לביצים הנמצאים בתוך התרנגולים שהנולד ממנה בחייה היא קשה מהנמצא בתוכה וליכא לאחלופי בה וק"ל:

וכתב הרשב"א בד"א שאינה מעורה בגידין אבל כו' ה"ז כבשר הפורש מן החי ע"ל סי' ס"ב. והא דשינה כאן הלשון שכתב ה"ז כבשר הפורש כו' ובסמוך כתב ואין בה משום אבר כו' נראה דכשהוא מעורה ואינו נגמר אינו עדיין אבר מ"ה צ"ל דאסור משום בשר מן החי ובסמוך מיירי שהוא נגמר כתב שאינו נאסר משום אבר מן החי:

ביצת עוף טמא כו' כתב רבינו ירוחם וה"ה של טריפה:

אם היא בקליפתה אינה אוסרת הטעם דמיא ביצי קרינן ליה ולא יהיב טעם אא"כ קלופה ר"ן (ואנו נוהגין בו איסור רש"ל עכ"ה). ואין להקשות א"כ בקלופה נמי איך נכנס בתוך ביצים שאינם קלופות וי"ל דתרתי לא אמרינן שיצא ממש מתוך ביצה שאינה קלופה ונכנסה בתוך ביצה שאינה קלופה:

ואם היא קלופה אוסרת וצריך ס' ואחד כו' הטעם שצריך ס"א לדעת הרא"ש הוא לפי שאין הביצים שוות זו לזו ודלמא אינך קטנים מן האסורה ע"כ צריך ס"א שיהא בודאי ששים. ואף על פי שגם קליפת ביצה האסורה מצרפין להתיר וא"צ ס' אלא נגד האוכל שבתוכה ובביצים של היתר מצרפין הכל כמ"ש רבי' ירוחם וכמ"ש רבינו ג"כ לקמן סימן צ"ט בעצמו בבשר איסור והיתר ע"ש מ"מ חששו רז"ל שמא ביצה האסורה יהיה גדולה כ"כ שתוך שלה יהיה גדול משאר ביצים דהיתר עם קליפתן וחכמים השוו מדותיהן ולא חילקו. והרמב"ם כתב בביצה שיש תוכה אפרוח הואיל והוא בריה הוסיפו אחד לבטל איסור משום חומרא ועד"ר מנ"מ בין הטעמים:

וצריך ס"א כנגדה לבטלה פי' לבטל הטעם אבל הביצה אפי' באלף לא בטל:

וביצה שיש בה אפרוח או דם ר"ל שנמצא בו דם במקום שראוי להיות ממנו אפרוח (חשיב כיש בו אפרוח שנותן טעם אבל ביצת טמא כמיא בעלמא עכ"ה) כמ"ש לעיל סימן ס"ו שנמצא על קשר החלבון וחוצה לה דשדא תכלא בכולה:

ובס"ה אינו מחלק בין ביצת עוף טמא כו' פי' אלא אף היא אסורה אפילו אינה קלופה וכן נוהגין מ"ו:

אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר הטעם משום דכמה דלא מסרח לא גביל ובעידנא דגביל עפרא בעלמא הוא:

כתב הרמב"ם ביצי עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם בה לוקין עליו משום שרץ העוף כן כתב הרמב"ם בפ"ג מהמ"א וכתב ה"ה שהרשב"א הקשה ע"ז וביאר הוא טעם הרמב"ם דלק"מ דהואיל וזה מינו כבר הוא עוף והביצה היא מעוף טמא לאלתר שריקם ה"ל כשרץ העוף דומיא דביצת השרץ אע"פ שלא שרץ על הארץ:

וביצי עוף טהור כו' מכין אותו מכת מרדות הטעם דהואיל וסופו להיות אפרוח כשר אלא שנאסר השתא הואיל ועדיין לא נגמר וזה אינו אלא איסור מדרבנן וסמכוהו לטעם שרץ השורץ על הארץ (עיין בתשובת ריב"ש סימן צ' מה הפרש יש בין מלקות למכות מרדות) וכמ"ש רבינו לעיל סימן ס"ו אבל בעוף טמא אף לאחר שיצא אסור הוא הלכך משהתחיל להתרקם לוקין עליו:

וביצי עוף טהור שהתחיל העוף להתרקם כו' וא"ת הא כתב רבינו לעיל בסימן ס"ו דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו כו' וי"ל דשאני התם דנמצא דם בעין בתוך הביצה וממנה יולד האפרוח מש"ה אסור משא"כ כאן דכבר נתהפך הדם ונעשה גבלא ונפסקה ממנו העוף שאין עוד דם בעוף לפנינו והעוף טהור מצד עצמו מותר אלא שעדיין לא יצא לאויר העולם ואף שעדיין אין חיות בו להיות עליו שם עוף מ"מ גבלא ועפרא הוא ואינו אסור מדאורייתא ועמ"ש ב"י מזה לעיל סימן ס"ו וכאן כי זה נכון בעיני:

לפיכך עוף שהוא ספק טריפה כו' משהין אותו עד שיטיל כל ביציו שטען כבר נתבאר לקמן בסימן ק"ב דיש כ"א יום בין טעינה לטעינה דבפ"ק דבכורות ת"ר תרנגולת לכ"א יום כו' פרש"י לאחר שנתעברה מתרנגול שוהה ביצתה לגמור עד כ"א יום אם יטעון כו':

ואם לאו טריפה פי' לאחר י"ב חודש כמש"ר בסימן ק"ב: ע"ש: