הכחל כו' בפירוש שמעתתין דשיטה זו יש שלש דעות כתבתיה בדרישה ע"ש ורבינו הביאם בקצרה והנני מבאר לך דברי רבינו: הכחל בין שהוא של מניקה פירוש של פרה מניקה ולד דאז יש לה חלב:

בין שאינו של מניקה אסור עד"ר:

ה"ג אסור מדרבנן לבשלו בקדירה אפי' לבדו וכן נ"ל להגיה בסמוך וכן משמע בב"י והטמם שאסור משום שהוא פולט החלב שבו וחוזר ובולעו וחלב זה אינה אסורה אלא מדרבנן דחלב שחוטה היא לכן כתב אסור מדרבנן:

אלא קורעו שתי וערב וכו' מבשלו בקדירה לבדו דוקא אבל עם בשר אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור אע"ג דהר"ן כתב ז"ל ומ"מ לדברי כולם כל שקרעו שתי וערב וטחו בכותל אפי' לבשלו עם בשר לכתחלה מותר גם ב"י כתב שכן דעת רוב המפרשים מ"מ כדעת רבינו כן דעת המרדכי וספר התרומה שמפרשים רש"י הכי והטעם נ"ל משום דלדעת רש"י מתני' וכולה שמעתתא לא איירי אלא בכחל לבדו הן לגבי צלייה הן לגבי בישול במתני' הכחל קורעו ובדברי ר"א דאמר לשמעיה קרע לי הכחל ולא זכרו שום בשר ועוד דהרי"ף דס"ל היתר ע"י קריעה אפי' עם בשר בבישול ואפ"ה לא יליף ממתני' להתיר ע"ר קריעה אלא בלא בשר אלא שגרס בשינויא דר' אליעזר אי נמי לקדרה ור"ל שר"א בא להשמיענו דאף לקדרה עם בשר מותר ואי לאו ר' אליעזר ה"א אסור לבשלו עם בשר אפי' ע"י קריעה שתי וערב וטחייה א"כ לדעת רש"י שמבאר מתניתין לצלי ומדברי רב יהודא נלמד דאף לקדרה שרי ול"ג א"נ לקדרה לא ילפינן מיניה אלא לקדרה בלא בשר ור"ת דמתירו עם בשר ה"ט משום דס"ל דפי' לקדרה ר"ל כחל עם בשר משא"כ לרש"י:

לא קרעו או אפי' קרעו כו' ובשלו בקדרה אפי' לבדו כצ"ל כמ"ש לעיל ומ"ש אם אין שם ששים כנגד הכחל אסור הטעם דמשערינן בכולה דלא ידעינן כמה נפק מינה ועיין בדרישה:

ואם יש ס' מותר והכחל עצמו משלים לששים ואפילו היכא שנתבשלה עם בשר שנאסרת הכחל מ"מ מצטרפת לס' והטעם כתבו התוספות והרא"ש מפני שאיסורו של כחל אינו משום שיש בו טעם חלב יותר מבשאר בשר שבקדרה אלא משום שיש בו גומות שהחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא"א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאסור בישול ואע"ג דבגמר בישולו יוצא כל החלב מ"מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומא ותו לא משתרי דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו אבל במבשל כחל לבדו ויש כנגדו בקדרה ס' לא חששו שמא יקחו הכחל מהקדרה קודם גמר בישולו וכבר קיבל חלב שנשאר בכחל טעם מבשר הכחל ונאסר משום בשר בחלב כמו אם אין ס' נגד הכחל דנאסר הכחל וכל מה שבקדרה דשאני התם דאמרינן אם שלט הרתיחה בבשר הכחל והוציא טעם בשר בחלב שבו הוציאו נמי לגמרי לחוץ ובטל בס' שהרי נגד כל הכחל יש ס' עמו משא"כ בנתבשל עם בשר אף דיש ס' נגד כל הכחל עמו מ"מ הטעם של בשר שנתבשל עמו נכנס בחלב קודם גמר בישולו שהרי אין ס' בחלב נגד כל הבשר. ולפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו: ומ"ש לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוסר עד ששים והכחל עצמו אסור נלמד מגמרא דפ' גיד הנשה דאיכא התם הכחל שבשלו בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור:

ואם בשלו פעם אחרת בקדרה כו' פי' עם בשר דאי בשלו עם חלב צריך ששים בלא הכחל וכמ"ש רבינו בשם הרשב"א בסמוך והיינו נמי בכלל שכתב כאן כמו בפעם הראשונה וק"ל והא דאמרינן בבישול שנית עם בשר שדינו כמו בפעם הראשון אתי לאשמועינן תרתי חדא דלא אמרינן כיון דהכחל עצמו מועיל לבטל מטעם דאמרינן כבר יצא כל החלב ולא נשאר אלא מעט בגומות א"כ לא יצטרכו בנפילה שנייה ס' נגד כולה ועוד אשמעינן דגם בפעם שנייה מועיל להצטרף ול"ת מאחר דמחזקינן ליה באיסור לא ה"ל למצטרפו לבטלו אלא יצטרך ששים נגד כל הכחל קמ"ל דמקילין בזה שמצרפין הכחל בששים וכל זה דוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לבשלו עם בשר אפילו ע"י קריעה. ש"ו וטחייה כמ"ש:

ולצלי צריך קריעה ש"ו פי' שתי או ערב דרש"י מפרש מתני' דלצלי מיירי דקתני הכחל קורעו דהיינו קריעה כל דהו וכן פרש"י בהדיא בדברי רבי אלעזר שאמר לשמעיה קרע לי כחל שפי' שתי או ערב. והרשב"א בחידושיו כתב וז"ל רש"י פי' כולה שמעתתא לצלי ולכתחילה בעי שתי וערב כרב יהודה ע"כ וכתב עליו ב"י ואיני מבין דבריו ע"ש ונ"ל דאפשר לומר שס"ל לרשב"א האי דר"י אמתניתין קאי ומצריך לצלייה קריעה ש"ו וטחייה בכותל ור"א פליג עליה וכתב לא בעינן קריעה כו' אלא לקדירה ומ"ש הרשב"א אלא קריעה ש"ו כר"י הה"נ טחייה דהא כתב כרבי יהודה ור"י כתב טחייה אלא שלא חש להאריך:

ולדעת ר"ת אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחילה עם בשר כבר כתבתי בדרישה דר"ת מפרש מתניתין לקדרה בין עם בשר בין בלא בשר והא דאמר במתניתין הכחל קורעו היינו לכל אחד כדינו דהיינו עם בשר ש"ו וטחייה בכותל כמו שמבואר בגמרא ובלא בשר קריעה קצת וע"ז קאי נמי לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ר"ל עם בשר מיירי שלא קרעו כדינו אלא קרעו קצת ובלא בשר מיירי שלא קרעו כלל מותר בדיעבד ור"ת סובר דאין חילוק בין צלייה לבישול בלא בשר כמ"ש בדרישה וע"פ זה מבוארים כל דברי רבינו תם שכתבם רבינו כאן דרך כלל:

ולרב אלפס קרעו שתי וערב וטחו בכותל כו' כבר כתבתי בדרישה דלרב אלפס אין חילוק בין קריעה קצת לבין לא קרעו כלל והוא מפרש מתניתין דקתני הכחל קורעו ר"ל כשרוצה לבשלו בלא בשר וקורעו פי' ש"ו וטחייה בכותל כמו שמפורש בגמ' דהוא סבר דרב יהודה אמתניתין קאי ועלה קאי רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר בדיעבד בלא קרעו כלל. ובקדרה עם בשר מותר ע"י קריעה ש"ו וטחייה בכותל נלמד מגמרא מדברי רבי אלעזר כמ"ש בדרישה. ובלא קריעה אסור עם בשר אפי' בדיעבד נלמד מגמרא דפרק גיד הנשה כמ"ש. ולצלי מותר לכתחילה אפי' בלא קריעה נלמד מדרב נחמן דאמר לטבחי זויקו כו' וע"פ זה מבוארים דברי רי"ף שהביא רבינו בקיצור דרך כלל וק"ל:

ומ"ש לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר דקדק לומר דלא קרעו כלל דהוא סובר דקרעו קצת כלא קרעו כלל דמי ואפי' בלא קרעו כלל מותר בדיעבד בלא בשר:

ומ"ש ועם הבשר אוסר עד ששים ר"ל אפילו קרעו קצת וכמ"ש ולכן דקדק אחר כך וכתב ולצלי מותר אף בלא שום קריעה דלפום ריהטא קשה למה צריך לומר בלא שום קריעה הלא על הא דבסמוך קאי שכתב לא קרעו כלל אבל לפי מ"ש א"ש דמ"ש ועם הבשר אוסר עד ששים דהיינו ר"ל אפילו קרעו קצת ולכן כתב כאן אפי' בלא שום קריעה כי היכי דלא תימא לצלי נמי לא מותר לכתחילה אלא ע"י קריעה קצת וממ"ש יתבאר דבשלשה דברים פליג הרי"ף על ר"ת שני קולות וחד חומרא דלר"ת בשלו עם בשר מותר בדיעבד אם קרעו קצת ולהרי"ף אסור. ובלא בשר מותר לר"ת לכתחילה לבשלו ע"י קריעה קצת ולהרי"ף אסור אם לא ע"י קריעה ש"ו וטחייה בכותל. ולצלי אסור לר"ת לכתחילה אם לא ע"י קריעה קצת ולהרי"ף מותר אף בלא שום קריעה לצלותו לכתחילה. ועיקר טעם פלוגתתן דר"ת מחלק בין קריעה קצת ללא קרע כלל ולהרי"ף לא שנא ור"ת מדמי צליה לבישול בלא בשר ולהרי"ף לא ימי סמי שמבואר הכל בדרישה. וכתב ב"י ז"ל כתב מהרי"ן חביב רבינו יעקב לא העתיק סברת הרי"ף כראוי בלא הזכיר בפירוש שצריך לכתחילה קריעה ש"ו אפילו לקדירה בלא בשר כמבואר בפכקי הרי"ף ואפשר שסמך רבינו יעקב על מ"ש לא קרעו ובשלו בלא בשר מותר זה יורה דדוקא בדיעבד מותר בלא קריעה הא לכתחילה צריך קריעה גמורה ולא חש להאריך עכ"ל ולפי מה שכתוב בספרים שלנו לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר לא נלמד מזה כלום דאיכא למידק דבקריעה כל דהוא שרי לכתחילה ונראה דהואיל ולא הזכיר רבינו בדברי הרי"ף אלא קריעה ש"ו וטחייה בכותל או לא קרעו כלל ממילא נלמד מזה דהרי"ף לא מחלק בין קרעו קצת ללא קרעו כלל וכמ"ש בדרישה וממילא נשמע דלכתחילה אסור לבשלה אפי' בלא בשר בקריעה קצת וק"ל:

וכתב הרשב"א הא דאמרינן כחל כו' כגון שבשלו בקדירה לבדו כתב ב"י האי כגון שבישלו בקדירה לבדו אינו מל' הרשב"א אלא מל' רבינו הוא ואינו ר"ל שדוקא בקדירה לבדו מצטרף אבל עם בשר שהכתל נאסר לא מצטרף זה אינו כמ"ש אלא אפשר מפני שהרשב"א כתב שראוי לחוש לדברי רש"י כמ"ש בסמוך ולרש"י אפי' בשלו בקדירה לבדו אסור אם אין ס' להכי נקט האי לישנא ע"כ פי' אבל מדינא סבר כר"ת:

וכתב עוד ויראה לי אם נפל בראשונה בפחות מנ"ט כצ"ל ול"ג בפחות מנותן טעם (שאז יהיה פירושו בפחות מס' עכ"ה) וכן הגיה מ"ו ועד"ר:

וכתב עוד ויש מחמירין כו' עד זהו כדעת רש"י אע"ג דלעיל כתב דלדעת רש"י צריך לצלי קריעה שתי וערב צ"ל דר"ל שתי או ערב (ואין להקשות מש"ר אפי' בקדרה בפני עצמו משמע הא עם בשר נמי שרי על ידי קריעה ש"ו וטיחה בכותל וזה שלא כדברי רש"י וכ"כ ב"י אבל ז"א דלכך כתב אפי' בקדרה לבדו דצריך קריעה ש"ו וטיחה בכותל ולא סגי בדבר מועט אבל ודאי עם בשר לא מהני וק"ל עכ"ה) וכן פי' מ"ו בא"ו דברי הש"ד בריש דיני כחל ע"ש ושם כתב דגם כוונת רבינו כאן כן הוא ובזה מיושב תמיהת ב"י:

וכ"כ בספר המצות האי וכן לא קאי אלא על מ"ש וראוי לחוש לדבריהם שר"ל מצד החומרא שגם הסמ"ק כתב וכבר נהגו שלא לבשלו וכו' והחמירו בדבר זה ביותר אבל מדינא לא מוכח לא מסמ"ג ולא מסמ"ק כרשב"א ב"י:

ואפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל כו' אלא יתן הבשר למעלה והכחל למטה כתבו התוס' והרא"ש וא"ת כחל היאך מותר תותי בישרא והלא שמנונית הבשר נוטף על הכחל ואי בקרעו ש"ו וטחו בכותל א"כ עלוי בישרא נמי לישתרי דהא מותר לבשלו עם הבשר בקדרה וי"ל דהכא גרע טפי דאע"פ שקרעו עדיין נוטף החלב מן הכחל על הבשר וניכר שהוא בעין אבל גבי מליחה שרי בכל ענין דמלח אינו מפליט החלב וגם אין נבלע בדופני הכחל אלא כנוס במעיו עכ"ל והרשב"א מוקי לה אפי' בלא קרעו ע"ש וב"י הביאו. ומ"ו בא"ו שלו כתב דמ"מ נראה לומר דאפי' היכא דלא קרעו ש"ו וטחו בכותל שרי לכתחלה תותי בישרא כמו דשרי בצלייתו לחוד ולא אמרינן דנוטף שמנונית הבשר עליו ואסרוהו מאחר שאינו חלב ממש אלא מדרבנן ומש"ה לא אסרוהו אלא בבישול אבל לא בצלי שהחלב נסחט ממנו ונופל על הארץ וכ"ש לפי סברת רשב"א דפי' בחידושיו דאף גבי כחל אמרינן כבולעו כך פולטו ע"ש יותר והא דלא חששו גם בכחל תותי בשרא למראית עין שהרי נוטף ציר ושומן על הכחל שבו חלב היינו משום דהכא ליכא למטעי שהרי בלאו הכי נצלה בשר כחל עצמו עם חלבו משא"כ כשיראו נוטף לבנונית על הבשר וק"ל:

וכתב הרשב"א דהה"נ כשמלחו עם הבשר הטעם דמליחה כרותח דצלי. (והבשר למעלה דחלב מסרך סריך ועיין בגמרא עכ"ה):

וכ"כ הרמב"ם (ובספרי ב"י גורס וכ"כ הרמב"ן עכ"ה) שאם מלחו עם הבשר בלא קריעה מותר בדיעבד מייתי ראיה מהרמב"ם דדוקא בדיעבד מותר אבל לכתחלה אסור וכמ"ש רבינו בשם הרשב"א אלא שיש לדקדק דלמא ע"כ לא קאמר הרמב"ם התם דדוקא בדיעבד מותר אלא משום דלא קרעו אבל בקורעו סובר דאף לכתחלה מותר למולחו על גב בשר ודלא כהרשב"א ובאמת שלדברי הרשב"א הביא שפיר ראיה שהב"י הביא דברי רשב"א שמפרש בחידושיו דבגמ' מיירי בלא קריעה דמותר בדיעבד כחלא עלוי בישרא ועלה כתב הרשב"א דמליח כרותח דצלי משמע דשפיר הביא ראיה מדברי הרמב"ם לדברי הרשב"א אלא ע"פ סוגיית רבינו שכתב לעיל קרעו כו' והביא דברי הרשב"א משמע שהוא הבין דעת הרשב"א בקרעו והדרא קושיא לדוכתיה ואפשר לומר דמ"ש רבינו וכן דברי הרמב"ם אין להביא ראיה ממש לדברי רשב"א אלא כוונתו בזה לאפוקי מהרא"ש שהביא רבינו דעתו בסמוך שכתב מותר לכתחלה בכל ענין דר"ל אפי' ע"ג בישרא ובלא קריעה וזה מוכרח לסברת הרא"ש דס"ל דאין המלח מפליט א"כ אין חילוק בין קרעו ללא קרעו וזהו ודאי דלא כדברי הרמב"ם דמתיר דוקא בדיעבד ודו"ק. (לחתכו בסכין של בשר ר"ל אפי' אחר צלייה דאז הוא רותח ומכ"ש צונן דמותר. וא"ת מ"ש מקדרה דצריך לייחד הקדרה לכך דשאני קדרה שכל מה שפולט הכחל נבלע בקדרה משא"כ בסכין וק"ל עכ"ה).

וליתנו בכלי של בשר פירוש להניחו בכלי שנבלע בה כבר טעם בשר דומה למ"ש לחתכו בסכין של בשר אבל לבשלו בקדרה שיש בו בשר כבר נתבאר דנהגו לאסור אפי' בקריעה ש"ו וטיחה בכותל: (וכתב רש"ל ואנו נוהגין שלא לאכול שום כחל בבישול אלא בצלי וביבש מותר ע"י פשטיד"א בעיסה וכ"כ רמ"א והוא מדברי מהרא"י בת"ה דלאחר ל' יום מקרי יבש וק"ל עכ"ה):