כזית בשר כו' אם קדם וסילק כו' הבשר אסור הטעם שהרי נתבשל בחלבו והא דנקט מילתיה כזית בשר אע"ג דרבינו לא נחית לחיוב מלקות אלא לאיסורא נקט כזית שהוא אליבא דכ"ע אבל חצי כזית דוקא אליבא דרבי יוחנן:

אבל אם אין בחלב ששים עד"ר:

גם החלב אסור לרש"י דמין במינו במשהו פירוש דאותו מעט החלב שנכנס לתוך הבשר נעשה נבילה וחוזר ויוצא ונעשה מין במינו רש"י:

אבל לר"ת כו' כיון שיש בו ששים מותר דוקא ביש בו ששים פליג עליה דרש"י אבל באין בו ששים מודה ורבינו קיצר קצת בלשונו שהיה לו לבאר באין בו ס' אסור לכ"ע וביש בו ס' פליגי רש"י ור"ת. ואנו נוהגין כר"ת מ"ו:

ורש"י פי' אפי' מקצתה ברוטב מ"מ המסקנא בסמ"ק ובמרדכי כר"י וכן פסקו השערים וכן עיקר מ"ו ועד"ר:

אבל אם מיד כשנפל החלב על החתיכה ניער הקדרה או כיסה כו' היינו לדעת רש"י אבל לדעת ר"י א"צ ניעור אלא כיון שהוא מקצתה ברוטב כל הקדרה מצטרף משא"כ לדעת רש"י שאין הקדרה מצטרף אף אם מקצתה ברוטב ואפשר שקאי גם על דברי ר"י שגם אם תהיה החתיכה חוץ לרוטב די כשיכסה הקדרה לערוב הכל אע"פ שלא תכנס זאת החתיכה ברוטב כלל וכ"ש בניעור כ"כ מהרי"ן חביב:

כתב הרמב"ם אבל אם ניער כו' עד"ר:

וכתב עוד הרמב"ם נפל כו' או לתוך החתיכות ולא נודע כו' דוקא נקט לא נודע אבל אי הוי ידוע על איזה חתיכה נפל היה נוער אותה חתיכה לבדה או היה משליך אותה חתיכה לחוץ ועד"ר:

והיכא שנאסרה החתיכה כו' אף על פי שאפשר ליסחט כו' מ"ש שאפשר ליסחט אסמוך לו קאי ור"ל שאפשר. להסחט האיסור ממנה ולהתפשט ע"י ששים שיש שם לבטל החלב:

ומ"ש מרק ובשר ותבלין כו' נראה דבשם תבלין נכלל מיני בצלים ועשבים שנותנין לבשם המאכל דאילו בשמים ה"ל בכלל רטוב שהרי נתערבו עמהן:

ואם אינו מכירה וכו' אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד הטעם דאם אינה ראויה להתכבד בטילה חד בתרי כיון שנתבטל הטעם ומ"ש וכל החתיכות אסורות היינו בכולן ראויות להתכבד אבל אם אין ראויות להתכבד אלא מקצתן אותן אסורות והנשארים מותרין וא"ל דמיירי בהיא לבדה ראויה להתכבד דא"כ למה אינו מכירה והשאר יהיו מותרים:

ופסק הרב רבי אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב הטעם דכל אחד ואחד בפני עצמו הוא היתר וכשמבשלין יחד הוא אסור נמצא שנעשה עכשיו מהן יחד גוף איסור ולא דבר בלוע מאיסור:

אבל בשאר אסורין כו' אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות היתר ולקמן סימן ק"ו כתב הרשב"א שהחתיכה נשארה באיסורה: (ור"ת פסק דאף בשאר איסורין וסובר דנלמד במכ"ש מבשר בחלב דהוי כל חדא בפני עצמו היתר ואפ"ה מחמרינן כ"ש באיסור אחר וק"ל עכ"ה):

ודוקא כשנאסר בנותן טעם כו' אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו עד"ר:

טיפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ כו' הר"מ בתשובותיו ביאר טעם דין זה דכי נפל על הקדרה מבחוץ לא אמרינן שיהא דומה כאילו נפל לתוך הקדרה לבטלו בששים וגם לא אמרינן שהוא מתפשט בכל הקדרה לבטלו בששים בטעם שיש בקדרה עצמו אלא אמרינן אוסר סביבו ודבר זה נקטינן לחומרא שאם אנו יודעין שיעור הטיפה של חלב משערינן אם יש ששים פעמים ששים בקדרה נגד טיפת החלב מותר ממ"נ אם נתפשט טיפת החלב בס' טיפות הנבלעים בעובי הקדרה נתבטל מיד ואם לא נתפשט אלא בנ"ט ונמצא שאסר אותן נ"ט אם יש בכל תבשיל שבקדרה ששים פעמים ששים לבטל אותן ששים טיפין שנאסרו מותר אבל אם אין אנו יודעין שיעור הטיפות חלב הכל אסור אף כי בוודאי בכל הקדרה יש ששים לבטל החלב אפ"ה הכל אסור משום דאמרינן הטיפה היתה גדולה ומתפשטה בפחות מששים ואוסרת סביבה ואותה חתיכה שנאסרה אוסרת כל הקדרה הואיל ולא ידעינן שיעור הטיפה אין אנו יכולין לשער אם יש נגדה בתבשיל ששים פעמים ששים וזהו ביאור דברי הר"מ שכתב רבינו בסמוך וגם דעת רבינו כן היא שכתב ואם כן הטיפה אוסרת הקדרה כל סביבותיה כו' ר"ל שאין אוסרת כל הקדרה אלא כל סביבותיה ונאסר כל התבשיל והיינו באין אנו יודעין שיעור הטיפה אבל אם אנו יודעין שיעור הטיפה דין זה מבאר רבינו במה שהביא בשם הר"מ. ולפ"ז לא קשה מ"ש ב"י הל"ל והר"מ כתב דל"פ אהדדי עד"ר. וכתב ב"י ונראה שהר"מ אינו מחלק בין נפלה נגד הרוטב או נגד מקום הריקן דאם כן ה"ל לפרש:

ואם יש בתבשיל ששים כנגד אותן ששים מותר פירוש התבשיל מותר אבל הקדרה אסור לעולם מרדכי:

ובס"ה כתב שאם נפלה כנגד התבשיל כו' והוה ליה כאילו נפלה בתבשיל ז"ל סמ"ק הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ששים מן הטיפה מותר ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינו מפעפע אז לא יאסר אבל כו' ורבינו לא חשש לכתוב טעם זה אלא שמפעפעת לפנים כו' ונראה דזהו פירוש מ"ש סמ"ק ואם אינו מפעפע אז לא יאסר כו' ב"י (ר"ל דאם אינו מפעפע בכל הכלי מסתמא מפעפע לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל כ"כ ב"י ונראה דהא דכתב רבינו כאילו נפלה בתבשיל היינו דוקא לענין שהתבשיל מותר אבל לא לענין הקדרה עצמה שהרי הסמ"ק כתב ואם ואינו מפעפע אז לא יאסור ואז הקדירה גופא פשיטא שהיא אסורה עיין ברנ"ש בא"ו דין נ"ו עכ"ה):

ואם נפלה במקום הריקן שמא מפעפעת כצ"ל שצריך להגיה שמא כו' וכן הוא בסמ"ק ובהגהות ש"ד מביא גם כן הסמ"ק ושם כתב בהדיא שמא מפעפע וכן כתב ב"י בשם סמ"ק בהדיא וכתב עוד ב"י וז"ל נ"ל דה"ק שמא מה שמפעפע בדופן הקדרה הריקן עד סמוך לרוטב הוא בענין שאין בלחלוחית אותו מקום שמפעפע בו ששים מן הטיפה ועשה אותו מקצת כלי נבילה ע"כ:

ומ"ש שמפעפעת עד סמוך לרוטב כ"כ עד שאין ששים בא לומר שמספיקא נאסר בקדרה כל מקום הריקן עד הרוטב ואמרינן שנתפשט עד סמוך לרוטב ואפ"ה אין בה בליעת רוטב ששים נגד האיסור שנפל עליו אבל אי הגיע הפיעפוע עד הרוטב ס"ל דנתפשט אז ברוטב וניתר גם מקום הריקן שלא ישאר בו טעם כדבר שנתבטל בס' וק"ל:

הרי נאסר אותו מקום הקדרה והיינו טעמא דחיישינן שמא נתפשט כל סביבו במקום הריקן ולכך אסור לערות התבשיל מן הקדרה מצד השני:

וזה תקנתו שיניחנה כך כו' אבל לא ינקוב שולי הקדרה ויערה דרך שם דא"א שלא ינענע ויגע במקום שנאסר כ"כ הסמ"ק והביאו בהגה ש"ד בשם סמ"ק:

וכבר נהגו העולם לאסור כו' קצת קשה למה תלה זה במנהג ומ"ו פירש לענין זה שאינו מועיל ששים לבטלה אלא הקדרה נאסרת ולא מהני מה שרוצה להמתין עד שתצטנן ולי היה נראה דמש"ה תלהו במנהג דאסר לערהו מפי הקדרה משום צד דאילו לדינא כתב לפני זה דאסור לערות דרך אותו צד שנאסר לחוד ואף על גב דכתב אחר זה דאין תקנה עד שיצטנן היינו לכתחלה ומשום גזירה וקמ"ל דהמנהג הוא דאם ערהו בשום צד דאוסר התבשיל והטעם דיש לחוש שהאיסור נמשך מצד לצד ולא בכל שטח הקדרה כ"א דרך רצועה באופן דאין ס' נגדו: (וכתב רמ"א וטיפה הנופלת על כיסוי הקדרה דינו כנופלת על הקדרה כנגד הרוטב ודוקא כשהתחיל הקדרה להרתיח דאז עולה הזיע ומגיעה לכיסוי ויורד משם אל הרוטב או"ה וש"ד עכ"ה):

כתב א"א הרא"ש ז"ל מחבת של חלב כו' ואוסרתה כתב בכתבי הר"ר איסרלן סי' ק"ג דשיעור הרחקה אם אין היד סולדת בקדרה של בשר מחמת הזיעה אפי' אם היה הזיעה עולה מותר אם לא שהקדרה רותחת בפני עצמה (וכתב בת"ה סי' ק"ג ולכן תולין בשר לייבש על קדרות של חלב ע"ש עכ"ה.) כתב בהג"ה ש"ד ואם כסו תבשיל של בשר בכסוי של חלב או איפכא צריך ס' כנגד כל הכסוי כו' ע"ש ב"י הביאו בס"ס צ"ב ומכאן יש ללמוד היתר דאם יש ס' בתבשיל נגד כל הכסוי דמותר ולא אמרינן דאיסור שבכסוי יורד ואוסר גוף הקדרה שמונח הכסוי עליה והקדירה אוסר תבשיל שבתוכה אלא אמרינן הרתיחה עולה מהתבשיל ומוליכה מיד כל הבלוע מכסוי לתוך התבשיל ונתבטל בששים: