התוחב כף חולבת כו' משערינן בכל מה שתחב כו' כתב רמ"א אם הכף בן יומא דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מע"ל וצריך לשאול אחר זה ש"ד וכ"כ בת"ח כלל פ"ה דין א' בסופו עכ"ה):

והר"ר פרץ כתב שאם הכף של מתכת כו' משום חם מקצתו חם כולו כתב מ"ו ואין נוהגין כן מהרא"י והטעם דאף שהוא חם כולו מכל מקום אינו מוליך הבליעה:

ואם תחב הכף בקדרה שני פעמים כו' צריך שני פעמים ששים עיין בהג"ה שערי דורא סימן ל"ט שכתב הטעם כיון שהכף שם איסור עליה דהרי אם תחב אותה לקדירה אחרת צריך ס' מה לי קדרה אחרת מה לי אותה קדרה אם לא נודע בנתיים ע"ש. אבל אם נודע בנתיים בחד ס' סגי והטעם דבשעה שנודע כבר נתבטל האיסור בס' וכשחזר ותחב בטל באותן ס' ואף האיסור שנפל מתחילה מצטרף עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל שנית וכן משמע בב"י ובת"ה סימן קפ"ג ע"ש. וצ"ע הא כתב רבי' ס"ס צ"ט דאם נתוסף איסור על איסור וכ"כ בס"ס ק"ט בביטול יבש ביבש וכן כתב הרא"ש בפ' ג"ה וכן העלה ב"י להלכה כהרמב"ן בס"ס צ"ט ושלא כדברי הרא"ש דמתיר בנודע ואף הראב"ד אינו מתיר בנודע כי אם בדבר המחוי כגון יין במים וכיוצא בו ומפ"ה דתרומה דהביא ב"י כאן לראיה שמחלק בין נודע כתב ב"י שם סימן צ"ט דאף שהרמב"ם גרס בתוספתא דבידע כ"ע מודו דשרי היינו דוקא בתרומה ואין ללמוד ממנו לשאר איסורים. ונ"ל הטעם דשאני תרומה דעומד להרים כמורם מתחילה דמי והא ראיה שר"ש מתיר מהאי טעמא אפי' בלא ידע וכ"ש לר"ש דגרס בההיא דתוספתא דאפי' בידע פליגי וס"ל לחכמים דאסור וחוזר וניער. והרא"ש בפרק גיד הנשה הביאו ג"כ מההיא דפ"ה דתרומות ראיה לאיסור אבל לא כתב האי חילוקא דידע להתיר וצ"ל שס"ל כרבי' שמשון דאפי' בידע אסרו חכמים או דס"ל חילוק בין תרומה לשאר איסורים וכמ"ש ב"י בשם הרמב"ם ומביא ראיה לאיסור מק"ו מתרומה אבל לא להיתר. וכן י"ל דברי ת"ה הנ"ל דהביא ראיה לאיסור דוקא. א"נ ס"ל דוקא בכף דאין כאן גוף האיסור אלא מעט בליעה יש בו להקל וכ"כ שם בס"ס צ"ט בהדיא ע"ש וכל שכן היכא דתחב ב"פ דא"צ שני פעמים ששים היכא דידע דהרי אין טעם איסור נרגש בו טפי מחמת תחיבה השנייה (וע"ל ס"ס ק"ג) וכיון שמצינו דחכמים מקילין בידע בתרומה אבל בשאר איסורין נראה דגם ת"ה מודי דאין חילוק בידע אלא חוזר וניער ונאסר כיון דאין ששים נגד הכל וכמ"ש ב"י בס"ס צ"ט ושלא כדברי המרדכי שהביא שם ע"ש ובס"ס ק"ט. וי"מ דשאני הכא דהוא כתרי מיני איסור תחילה יצא ממנו חלב לתוך בשר ואח"כ בשר בחלב ובס"ס צ"ח יתבאר דשני מיני איסור מועיל האחד לבטל השני אבל ז"א דאם כן אפי' לא נודע נמי ועוד דמ"מ לשניהן טעם חלב יש ושם נתבאר דדוקא לענין פטור ממלקות אמרינן הכי ולא להיות מותר באכילה כל שאין להן שינוי טעם. וכתב מהרא"י בת"ה סימן קפ"ג וז"ל אמנם לא חזינא לרבנן קשישאי דהוי דייקי לדרוש בשואלי הוראה אם נתחבה כף פעם אחת או שתים אלא היו משערי' בסתם בששים ומתוך כך קרוב בעיני שאפי' הוו ידעי בודאי שנתחב ב' פעמים לא היו מצריכין יותר מס'. כי טעם המחמירים איכא למימר משום דחיישינן שמא לא פלט הכף כל הבלוע בתוכו מן האיסור ונשאר בתוכו חלק ונכנס בתוכו מן ההיתר שבקדרה נ"ט חלקים ונאסרו בתוך הכף ונעשה הכל נבילה וצריך עוד ס' נגד זה שנתחדשה בכף מתחיבה ראשונה שפולט בתוך הקדרה בתחיבה שנייה ומסיק מהרא"י דאין לחשש לזה כי אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמו טומאה בלוע שאינה מטמאה טהרה בלוע כו'. ומסיק וכתב עוד שם דהמחמירין ע"כ טעמא משום דקאי אכף של חלב שנתחב בקדירה של בשר ב' פעמים ולא נודע בנתיים וחשיב ליה כתרי איסורי שבתחילה פולט הכף רק החלב ואח"כ בתחיבה שנייה פולט בשר בחלב והוי איסור חדש דומה לשני כזית איסור שנפלו ב' פעמים זה אחר זה לקדרה ולא נודע בנתיים בעינן שני פעמים ס' כדאיתא במרדכי פ' הגוזל קמא דאי תימא דאפי' מחמת כזית א' בעי ב' פעמים ס' הואיל ונתחב ב' פעמים קודם שנודע הוי מילתא בלא טעמא ע"כ ועד"ר:

ואם יש ששים כו' אבל הכף אסור כו' ולא אמרינן דנגעל עתה מבליעה ראשונה דבהגעלה צריכין רותחין כ"כ שמעלין רתיחה ולענין הצרכת ס' אפי' שאינה מעלה רתיחה אלא שהיד סולדת בו ועוד דאתי למטעי ולומר דנגעל עתה מבליעה ראשונה אף בלא נתחב הכף אלא מקצת בקדרה:

אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן והא דסתם רבי' ולא כתב אם צריך הדחה ולעיל סימן צ"א כתב רבי' שצריך הדחה בבשר צונן שמניח בקערה של איסור צונן לפי שלא רצה לבאר כאן בדין זה רק שהוא מותר בהנאה ודין הדחה שצריך המונח בכלי אסור סמך על מ"ש לעיל ועד"ר גם מ"ש לעיל ר"ש צ"א בדרישה ע"ש:

ואם אין הכף בן יומו הקדרה מותר כו' והכף אסור כו' וא"ת הואיל והתבשיל מותר דאמרינן הטעס פגום א"כ הכף נמי יהא מותר מטעם זה וי"ל דשאני הכף שבלע טעם האוסרו בשעת שבחו הלכך אף לאחר שנפגם אסור:

ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת כו' פי' כשתחבה במין שתחבה לפני זה וקמ"ל דל"ת השתא דבלוע מבשר וחלב תאסר בפליטתה טפי מבפעם ראשון אבל פשיטא שאוסרת אם תחבה במין בליעתו ראשונה כיון שהוא בן יומו מתחיבה זו (כתב רמ"א קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בו כף בן יומו או אפכא או שיש ששים במאכל הכל שרי ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי עכ"ה):

כתב בספר התרומות כו' בבשר בחלב אינו כן כו' ואם אחר ששהה מעת לעת לבשול הבשר בשלו בה שלב מותר הטעם דבשר בחלב הוי כמה נותן טעם בר נ"ט וכולה להיתר הבשר בקדרה והקדרה במים חמין ומן המים לקדרה אבל הקדרה הבלועה מאיסור אין להתיר מטעם זה דלא שייך נ"ט בר נ"ט כ"א מהיתר להיתר אבל גבי איסור אמרינן חתיכה נעשה נבילה בדליכא ס' הלכך נעשו המים נבילה מיד סמ"ק. ולפי ה"ט לא ס"ל לרבי' כוותיה דס"ת ולא הו"ל לכותבו דהא רבי' כתב בסימן צ"ב דהרא"ש הסכים דלא נעשית נבילה בשאר איסורים וי"ל דרבי' ס"ל כאן כוותיה ולא מטעמו אלא אוסר דהמים נאסרו מהכלי של איסור דבכולו משערי' ואין ס' נגדו וחוזרת ונבלעים בהקדרה ואין אנו יודעין כמה בלע ובבלע האיסור שיצא מהקדרה לתוך המים משערינן ואמרינן דכל האיסור חזר ונבלע בהקדרה ונחשב כאיסור בעין הואיל והיה בן יומו וחוזר להיות באיסורו כבראשונה ואף לא חזר ובלע כל האיסור מהמים הרי כבר נתבאר בס"ס צ"ב דטיפת חלב שנפל על הקדרה בעי' נגדה ששים פעמים ס' ושנהגו לאסור כולו כ"ש כאן כשנבלע בה דבר איסור אלא דבקדרה של בשר התירו משום נ"ט בר נ"ט דהתירא וכ"כ רבי' לקמן סי' ק"ג דמה"ט יש לחלק בין קדרה של איסור לקדרה דבלוע מבשר וחלב וכמ"ש. וטעם שכתב הסמ"ק הנ"ל כתב ב"י נמי על חילוק בליעת בצלים מאיסור או מהיתר דהוי מכח נ"ט בר נ"ט דהיתרא ותמוה הוא בעיני דא"א לומר כן דהא רבי' כתב בסמוך ז"ל שהבצלים או הירקות בלועים מבשר כו' ומשמע דבלועים אפי' מגוף הבשר ולא מטעמו וכ"כ גם שם בסמ"ג סימן רי"ג ריש דף ק"ד בהג"ה וכתב שם הטעם משום דאין הבצלים נעשים בבלע למחשבה כבשר משא"כ בכלי איסור דאמרינן חענ"נ ע"ש:

אע"ג דבשאר איסורים שבתורה כו' צריך ס' נגד כל הבצלים הטעם כתבתי בסמוך דחנ"נ והוא מדברי סה"ת שסובר כן גם בזה קשה דלא ה"ל לרבינו לכתוב האי דינא סתמא כיון דס"ל כר' אפרים דלא אמרינן חענ"נ כ"א בבשר בחלב לכן נראה דגם רבינו מודה בזה ומטעם דדוקא בחתיכה שנאסרה מאיסור שנפל עליו בפעם אחת אמרי' גביה אפשר לסוחטו מותר משא"כ כאן בבצלים שחתכן דק דק בסכין של איסור ובכל חתיכה בעינן ס' נגד כל הסכין וכשחתך דק דק והשליכו יחד בקדרה בעינן כמה פעמים כדי כל הסכין דומיא דתחיבת הכף ב' פעמים בקדרה דכתב רבינו לעיל דבעינן ב"פ ס' נגד כל הכף וה"ה אי תחב הכף כמה פעמים לקדרה בעינן כמה ששים ולא היה בקדרה כ"פ פעמים כדי כל הסכין משא"פ בחתך בסכין של בשר דאין שם נבילה עליו ומותר מכח נ"ט בר נ"ט וק"ל ובזה נתיישב ג"כ מ"ש רבינו בסימן צ"ו כמ"ש שם ועד"ר:

כתב הר"ר פרץ כו' כדאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה פי' אם שחט בסכין של נכרי:

ולא דמי להתם דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד פי' משום הכי סגי בקליפה אבל אם היה כולו רותח לא די בקליפה אלא בנטילה אבל אין לפרש דהיה כולו אסור דאם היה מפליט ומבליע בכולו א"כ היה ס' נגדו וכולו מותר ועוד הא כתב רבינו דאפילו בצלי חם איסור הנופל עליו אינו אוסר יותר מכדי נטילה ודוקא בחם על ידי בישול שהבשר נתרכך היטב אוסר בכולו אם אין בו ס' וכמ"ש לעיל בסימן צ"ב בשם מ"ו והר"ר פרץ מיירי נמי בחם ע"י בישול (מ"מ צ"ע הא כתב רבינו לקמן ר"ס ק"ה דמבושל שוה לצלי אם לא שהמבושל מונח ברוטב וכאן הביא דברי הר"פ סתם בלי מחלוקת ודוחק לומר בכאן דאיכא דוחקא דסכינא או משום דכאן איירי בחם מכלי ראשון ושם איירי אפילו מכלי שני כמ"ש שם דאם כן לא הו"ל לסתום אלא לפרש האי דינא ועוד דאין שייך לומר דבלא רוטב מכח דוחקא דסכינא ליהוי בטל בס' כשיש ס' ולא יצטרך נטילה או קליפה לכל הפחות) אבל חום בית השחיטה דומה לרותח דצלי וכן נמי צריך לפרש מה שכתב הר"ר פרץ כדאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה דאין רצונו לומר שאם היה סכין דומה לאיסור בעין ובולע בכולו היה אוסר הכל דהא עכ"פ יש ששים נגד הסכין אלא ר"ל שאם היה איסור בעין לא היה סגי בקליפה אלא היה צריך כדי נטילה:

אבל חתיכה שכולה רותחת כו' וכולה אסורה אם אין בה ס' כדי כל הסכין לטעמיה אזיל דסבר חם מקצתו חם כולו ב"י וכ"כ בהדיא שם בסמ"ק ולכאורה היה נראה דיש להחמיר בה משום שהסכין מחתך דרך הולכה והובאה ולאו אדעתיה ולכן אפילו לדידן דלא קי"ל כר"פ בחם מקצתו חם כולו לענין זה מ"מ בדין זה קיל"ן דבעינן ס' נגד כל הסכין וכן צ"ל בסימן צ"ו ע"ש:

דסתם כלי אינו ב"י פי' אפילו בשל ישראל וכ"כ לקמן בס"ס קכ"ב ע"ש:

אבל קליפה בעי הטעם דלחומרא דוקא אמרינן הרתיחה מולכת הבליעה בכל הסכין אבל לא לקולא ומיירי ביש ס' בחתיכה נגד שמנונית שעל הסכין ועד"ר: