ולוקה ביום הכפורים כו' כתב הב"י ומשמע דבמזיד שחיטתו פסולה וכן נראה מדברי הרמב"ם סוף פ"א מהל' שחיטה ע"כ. ול"נ דאפי' במזיד שחיטתו כשרה שהרי סתם וכתב שחיטתו כשרה דמשמע בין שוגג בין מזיד כל חד וחד כדינה במזיד אסור לו עולמית ולאחרים מותר במוצאי שבת ובשוגג לו ולאחרים מותר במ"ש. וכמ"ש בא"ח סימן שי"ח והא דכתב "שאלו כו' לרבותא נקטיה דלא תימא הואיל והוא איסור חמור שבמזיד חייב מיתה נקנסיה לדידיה בשוגג קמ"ל וכן הוא להדיא בגמרא ועד"ר:

שוחטין בכל מקום ואפי' בראש הגג פי' ולא חיישינן שיאמרו לצבא השמים עלה לשחוט:

ובראש הספינה פי' ולא חיישינן שמא יאמרו לשר של ים הוא שוחט:

ואם יש בכלי מים וה"ה עפר ב"י בשם הרשב"א:

ואם הם עכורים מותר. חילוק זה שייך דוקא בשוחט לתוך הכלי דאיסורו משום דהצורה הנראית במים אבל בימים ונהרות ל"ש צלולין או עכורים לעולם אסור משום שיאמרו לשר של ים הוא שוחט וכ"כ בכסף משנה ולכן כתב רבינו סתם אבל אין שוחטין לתוך ימים כו' ולא חילק בין צלולים לעכורים:

יכול לשחוט ע"ג כלים. משנה הוא בפרק השוחט (חולין דף מ"א) סע"א ופרש"י שם ז"ל ע"ג כלים והדם שותת לתוך הים שלא ללכלך הספינה ולא מחזי כשוחט לתוך ימים עכ"ל וכן בפי' רבי' עובדיה וכ"כ בש"ע. ולפי שיסתם צ"ל דנוטל כלי ארוך ומניח מקצתו בספינה ומקצתו חוץ לספינה דרך מדרון לצד חוץ וכשישחט ע"ג חלק הכלי שבספינה יצא משם דרך מדרון חוץ לספינה וירד להים. אבל לכאורה נראה דדעת הטור שקיצר וכתב דשוחטין ע"ג הכלי דע"ג כלים היינו על אוגניו שלו ואע"פ שהדם יורד לתוכו כיון שאינו שוחט לתוכו ממש שפיר דמי ולכן כתב רבינו ובלבד שלא ישחוט לתוכו דמשמע בכל ענין מותר רק שלא ישחוט לתוך הכלי וזהו דומה למ"ש אח"כ בסי' י"ב היה רוצה לנקות ביתו עושה מקום חוץ לגומא והדם שותת לתוך הגומא שאז ניכר כו' דאף ה"נ מיירי בזה הענין שאין לו מקום פנוי בספינה שלא יצטרך ויתלכלך מדם השחיטה הדברים המונחים שם הלכך שוחט ע"ג כלי ומפנה אח"כ הדם מן הספינה וגם שם נשנית במשנה יחד שחיטה ע"ג כלים כשהוא בספינה ושחיטת חוץ לגומא כששוחט בביתו או בחצירו משום דשם בגמרא פירשו להא דנשנה במשנה דשוחטין בתוך הגומא דר"ל חוץ לגומא ומשם ירד לגומא. מה"נ כתבו רבינו בפי' בדין חוץ לגומא ולא כתב בשוחט ע"ג הכלים ועמ"ש בסמ"ע עוד מזה: