Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל הדברים האסורין מן התורה כו' אסור לעשות בהן סחורה הטעם דהואיל והן אסורים דאורייתא איסורן חמור וגזרו שלא יבא לאכול מהם:
אבל נזדמנו לו לצייד דוקא נקט לצייד שהלכה כחכמים דאוסרים אם נזדמנו לאדם אחר ובירושלמי מפרש הטעם דהתירו לצייד הואיל והוכרח ליתן מס למלך וכתב ב"י ונ"ל דאפי' במקום שאין לוקחין מס מן הציידים נמי שרי דלא פלוג רבנן במילתייהו ולפיכך לא חלקו הפוסקים בכך. ומ"ש רבינו אבל נזדמנו כו' טמאים או שצד טמאים עם טהורין כו' ז"ל ב"י ביאור דבריו כלומר שהשליך הרשת והעלה טמאים לבד או שהעלה טמאים וטהורים וזו ואצ"ל זו קתני א"כ תרווייהו צריכי דאי תנא טמאים ה"א בהא הוא דהתירו לו למכור כדי שלא יפסיד כל טרחו אבל כשהעלה טמאים וטהורים אימא לא ימכור הטמאים צריכי ואי תנא הא ה"א בהא הוא דהתירו רבנן משום דהעלה טהורין בהדייהו (פי' דהואיל והעלה טהורים בהדייהו א"כ הטמאים בהיתר באו לידו כדבסמוך גבי נזדמנה לו נבילה דשרי למוכרה הואיל ובאתה לידו בהיתר) אבל טמאים לחוד דכל מעשה רשת זה לטמאים היה אימא לא צריכא עכ"ל ואפשר לומר דרבינו דוקא קתני דבריש דבריו קתני נזדמנו לו וכמ"ש שהשליך הרשת והעלה טמאים לבד מותרות למכור הואיל ולא נתכוון לטמאים שמאליהן נזדמנו לרשת ובסיפא נקט דוקא או שצד טמאים עם טהורין מותר דמיירי בצדן בכוונה דאז דוקא צד טמאים וטהורין שרי למכור הטמאים אבל הצד טמאים לחוד אסור למוכרן דבאיסור בא לידו.
וכן מי שנזדמן לו נבילה וטריפה יכול למוכרם לנכרי אי ליתנם לו במתנה מקרא מלא הוא לא תאכל כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה וגו' או מכור לנכרי ובזה מיושב דנקט הכא יכול למוכרם לנכרי או ליתנם לו במתנה ובסמוך גבי מי שנזדמנו לו טמאים כו' נקט מותר למוכרם ולא נקט ליתנם במתנה ואין להקשות הואול ולישנא דקרא נקט למה לא אמר מתנה ברישא שהרי בקרא כתוב מתנה ברישא לגר אשר בשעריך תתננה דאדלעיל קאי שאמר ומותר למוכרם ואמר שגם בזה יכול למוכרם או ליתנם כו' וברישא לא נקט מתנה דאי מכירה מותר מתנה לא כ"ש. ועיין בח"מ סימן רמ"ט שם כתב רבינו ז"ל אסור ליתן מתנת חנם לעו"א אבל מותר ליתן לגר תושב כו' ורבינו קיצר כאן משום דאין כאן מקומו ולא בא כאן אלא לומר דמצד איסור מקח וממכר שבהן מותר למוכרה או ליתנה ומיירי באופן שמותר ליתנה דהיינו לגר תושב או לנכרי המכירו וכמבואר שם ובנכרי המכירו המתנה שנותן לו נקרא מכירה דנותן לו פעם אחרת ג"כ או כבר עבד לו נייח נפשיה ומ"ה א"ש דכתב רבינו בנזדמנו לו מכירה שהוא מותר בכל ענין וגם אין קשה למה נקט מתנת נבילה בתר מכירה משום דהמכירה מותר בכל ענין. (אבל אסור למוכרה לו או ליתנה לו בחזקת כשירה וכו' וי"מ דבמתנה כו' דלא חיישינן משום גניבת דעת אבל ודאי אסור כו' כצ"ל. אבל ודאי אסורה ליתננה לו בפני ישראל כו' כצ"ל. וכן הוא עיקר ולא כגירסת ספרי ב"י. עכ"ה):
וי"מ דבמתנה שרי אפי' אם נותנו לו בחזקת כשירה דלא חיישינן משום גניבת דעת הטעם משום דבמתנה דלא יהיב דמי אינו מחזיק לו טובה יותר בשביל החשיבות העודפת בכשירה מבטרפה כ"א בשביל המתנה עצמה מחזיק לו טובה משא"כ במכורה שמעלה לו בדמים בשביל חשיבותה שהיא של כשרה.
ונראה דאפילו לפי אלו המפרשים אין היתר אלא ליתנה לו וכו' דוקא נקט ליתנה לו מותר ולא חיישינן אבל למכור בינו לבין עצמו בלא ה"ט נמי אסור למכור בחזקת כשירה משום גניבת דעת ואי איירי כשמכרה לו סתם כבר נתבאר בסימן ס"ה דמותר למכור לו סתם שלא בפני ישראל וכמ"ש כאן בדרישה ומיהו אפשר דלעיל בסימן ס"ה דוקא במתנה איירי והטעם מפרש רש"י בפרק ג"ה דף צ"ד ע"ב דבשלמא גבי מכירה טבח באיטלז קא מובן ליה והתם ישראל טובא קיימי וחזי דחיישינן דלמא חד מינייהו הדר וזבין לה מיניה אבל מתנה שולח לנכרי בביתו מי יראה ואת"ל יראנה אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ"ע לא זבני בישרא