Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החשוד לאכול כו' אין לסמוך עליו בהן פי' לקנות מידו לאוכלה וכדמסיק רבינו ע"ז:
בד"א בחשוד אבל בסתם כל אדם האי כל אדם אדלמטה קאי ור"ל דמן הסתם כל אדם בחזקת כשרות הוא:
וכן אפי' אם הוא חשוד למכור כו' פי' לישראל.
מתארח עמו ואוכל עמו דאע"ג דנחשד אלפני עור לא תתן מכשול לא אכלי אינהו:
כיצד הרי שנתן לחמותו פי' הנחשדת מ"ו:
שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה פי' שגם היא נהנית מזה. וי"מ ורוצה בתקנת בתה פי' שחוששת שמא ירגיז חתנה על בתה ויכנה או שיאהבנה בעלה מכח חמותו שמתקנת לו המאכל ואינו נראה דאם כן למה לא נקט רבינו גם אופן זה שרצונה להשביח חלק בתה כמ"ש לעיל שרוצה להשביח חלקה:
וכן הנותן לפונדקית כו' עיין בדרישה:
החשוד לדבר אחד כו' אבל כל מה שצריך לאותו דבר חשוד עליו כו' (ר"ל שיחשוב אותו כאילו הוא חשוד גם על השני וקונסין אותו אשניהן עכ"ה) דקדק רבינו לומר כל מה כו' ר"ל אף שאין אנו יודעים אם הרגיל באגוזים לבא אליו לקנות ממנו האיסור וכיון שאין אנו יודעים זה לא הוה לנו למיקנסיה מלמכור אגוזים אפ"ה אם רואין שמרגיל הנערים לקנות שאר דברים באגוזים שנותן להן חושדין אותו שגם לקנות חלב ירגיל אותו באגוזים וכאילו ראינו זה ממנו וקונסין אותו דאל"כ פשיטא מאי אתא לאשמעינן שאם עושה כן להרגיל הילדים אצלו שקונסין אותו אלא ודאי כמ"ש. ועוד מוכח כן מדכתב רבינו כל מה שצריך לאותו דבר חשוד עליו ודבר שרואין שעושה לא מקרי חשוד. ועוד שהראייה שהביא רבינו מההוא עובדא שם לא נזכר שהיה מרגיל הנערים באגוזים לקנות החלב עצמו אלא שחשדוהו גם בכך ועוד מדמסיק וכתב ז"ל אבל כל שאר דברים כו' ואותן הדברים ודאי לא ראינו שנסתייע מהן לדבר איסור וא"כ קשה מאי איריא שאר כל דבר הא אפי' הדברים שרגילים להרגיל בהן אינן אסורים עד שיראה מהן אלא ודאי א"צ שיראה מהן אלא חושדין אותו בכך וק"ל.
ומיהו החשוד לדבר חמור חשוד נמי לדבר הקל ממנו כו' נראה דהיינו דוקא בדברים שיש לו הנאה מהם. ומש"ר לעיל בסימן ב' דדוקא בע"א ומחלל שבת בפרהסיא הוא דהוי כמומר גם לשאר דברים ולא בשאר עבירות התם מיירי בעניינים דלית ביה הנאה מינהו. ועמ"ש ב"י בד"ה ועל מ"ש אפי' על הקל כו' דשם סיים וכתב לחלק דבשכל עבירות מין א' הוא כגון שביעית ומעשרות וטהרות אמרינן בהן דחשוד לדבר הקל ממנו משא"כ כשהן שני מיני איסורין ע"ש:
המוכר דברים האסורים כו' ואם משאכלוהו נודע מה שאכלו אכלו הטעם פירש"י משום קנס (וי"א הטעם משום דאכילת איסור לא חשיב אכילה דיותר ניחא ליה אם לא היה אוכלו שהרי איסור אכלו. וכתב רש"ל על מ"ש רבינו ואם משאכלוהו נודע ז"ל וה"ה מי שלקח בהמה מטבח ואכלה ואח"כ נמצאת טריפה וק"ל וכה"ג לקמן סי' ש"י ע"ש עכ"ה):
ואם מכרו הלוקחים לנכרי כו' ישלמו לו דמי טריפה פירש"י הואיל ולא גרם להם איסורא ישלמו לו דמי בשר טריפה בזול והוא יחזור להם המותר וזה יתבאר לקמן בסי' ש"י ובח"מ סימן רל"ד וע"ש בח"מ שכתב בשם הרמב"ם שאם מכר לו דברים האסורים לאכול מדרבנן ואכלן אין המוכר מחזיר לו הדמים כו' אם לא בדברים האסורים בהנאה ע"ש וקיצר כאן שאין כאן מקור דין חיוב ופטור ממון אלא האסור והמותר.
המוכר דברים האסורים כו' עד שילך למקום שאין מכירין אותו כו' או ישחוט לעצמו כו' פי' איזה מהן שיזדמן לו קודם נכשר על ידו:
עד שילך למקום שאין מכירין אותו בח"מ ס"ס ל"ד כתב ג"כ ילבוש ויכסה שחורין וילך כו' וכאן קיצר ולא כתב אלא לשון הגמרא ושם בח"מ כתב ל' הרי"ף והרא"ש וכמ"ש שם ע"ש:
ויחזור אבידה בדבר חשוב או ישחוט וימצא טריפה לעצמו בדבר חשוב שודאי עשה תשובה כיון דלא חש על ממונו. י"מ מאי לא חש על ממונו שייך במחזיר אבידה של חבירו הא לאו ממונו הוי ולק"מ בעיני דהא דין מחזיר אבידה הוא שיכריז המוצאו ויאמר מלבוש או תכשיט מצאתי ובעליה באים ונותנין בו סימנים כמבואר בח"מ סימן ר"ס ורס"ז ואם לא יכריז הבעלים לא יודעים מקום לבקשו והרי הוא כאילו ממונו וק"ל ואצ"ל דמיירי דמחזיר דבר שאין בו סימן:
כתב הרשב"א האומר למי שחשוד לאכול גבינה ש"נ כו' אין נאמן כו' אין להקשות הא כתב רבינו לעיל בסימן ב' בשם הרשב"א אמומר אוכל נבילות לתיאבון שאם שחט בינו לבין עצמו ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה כו' או מקולין של כשר של טריפה נאמן לומר שביפה שחט ושממקולון כשר קנה שאינו מניח ההיתר ואוכל האיסור. שאני התם דהוא עצמו יאכל מאותו בשר וכדמסיק בטעמים שאינו מניח ההיתר כו' משא"כ כשאינו יאכל ממנו אלא הוא שליח לקנות לחבירו ונחשד אלפני עור להקל טרחתו:
האומר למי שחשוד לאכול גבינה של נכרים כו' מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן כתב ב"י דהיינו דוקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מהימן ועד"ר:
חזקה לא כיחש לו שירא שמא ילך וישאלנו וימצא בדאי ומיירי נמי באינו חשוד להחליף דאל"כ איכא למיחש שמא יחליף וע"ז ודאי לא יכחישנו דאף אם ישאלנו סתמא ישאלנו. ורבי' שלא ביאר כאן דמיירי באינו חשוד להחליף סמך על מה שכתבו בסמוך דקאי אתרווייהו:
הביא לו מנחה בשם אחד מן המומחה נאמן כו' חזקה אין אדם עשוי ליתן מנחה משלו בשם אחר הא דלא כתב כאן הטעם דלעיל שירא שמא ילך וישאלנו כו' דאותו טעם לא מהני לסמוך עליו אלא באיסור דרבנן אבל זה הטעם דחזקה אין אדם עשוי לו ליתן שלו בשם אחר שייך אפילו באיסור דאורייתא ולכן כתב הרשב"א בריש דבריו גבינות דמיירי דוקא באיסור דרבנן וכאן כתב הביא לו מנחה סתם דמיירי אפי' באיסור דאורייתא: