והר"מ מרוטנבורק היה נוהג כו' דבהפסד מרובה היה מתיר ניצוק כגון אם הוציא מן החבית כו' פירוש בין גדולה בין קטנה וטעמו שהוא מסופק הלכה כדברי מי ולכך פוסק בהפסד מרובה כדברי המיקל וכ"כ התוס' דבמקום שיש הפסד גדול יש לסמוך על דברי ר"ת להתיר ניצוק וכתב בספר התרומות דהיכא דאפשר למכור לנכרי אפילו חבית גדולה חשיב הפסד מועט הואיל ואפשר למכור ואף ע"פ שצריך לזלזל קצת במכירה (ובד"מ בשם ת"ה סימן ר"ד כתב גם כן זה וסיים וכתב אמנם אפשר ביי"נ הקילו רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי לא דייקינן כולי האי להחמיר וכ"כ בהגהות ש"ע דאפי' יכול למוכרו לנכרי בהפסד מועט מותר עכ"ה):

וניצוק בר ניצוק לכ"ע שרי כ"כ התוס' פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה בד' נ"ו ע"ב) ובהרא"ש שם וע"ל בסימן קכ"ג.

כגון שיצק הישראל מהקנקן לצלוחית של נכרי כו' פי' שיש בו יין נסך:

ואם חזר ישראל ויצק מן החבית אורחא דמינתא נקט וה"ה מקנקן לקנקן מותר וק"ל:

וכתב עוד שאם הנכרי מערה לטיט או לאשפה כו' אין דרך ניסוך בכך הטעם דהא נעשה כשופך מים לטיט דהא בטליה מחשיבותיה ושויי' מיא בעלמא ודוקא במערה לטיט או לאשפה אבל אם שופך על הקרקע דרך ניסוך הוא ואפור:

אבל ישראל המערה לטיט כו' גם לעיל סימן קכ"ד כ"כ בשם הראב"ד ושהרא"ש כתב בתשובה שמותר ועמ"ש שם:

ובא נכרי ונגע בקילוח הכל אסור (וה"ה שנכרי מערה אותו לטיט או לאשפה ובא נכרי אחר ונגע בקילוח אסור עכ"ה) הטעם דהא נכרי בתרא הא לא בטליה וקא מנסך ליה ואדרבא לא ניחא ליה לנכרי דניוול לאיבוד רשב"א:

ודעת הרא"ש ז"ל כרש"י אנכרי המערה מן החבית קאי ב"י:

וי"א דניצוק אפי' לסתם יין אוסר הכל בהנאה כו' דע שרבינו הביא כאן דעת הי"א המחמירין לאסור הכל בהנאה אפי' בסתם יינם והביא דעת הרשב"א שמיקל במערה לתוך כלי של נכרי שלא הודח להתיר הנשאר אפי' בשתייה ורבינו חולק אתרווייהו חולק א"א וס"ל דאם עירה לסתם יינם אינו אוסר אלא בשתייה ומוכר הכל חוץ מדמי יי"נ שבו כמו שאבאר בסמוך ואם עירה לתוך כלי של נכרי שלא הודח חולק ג"כ על הרשב"א וס"ל דאף המותר אסור בשתייה. והנה רבינו לא הביא דעת הרשב"א לכאן לומר שהוא חולק על הי"א בסתם אף כי פשוט הוא שחולק עליהם בזה אלא רבינו הביא דעת הרשב"א לכאן לומר שהוא חולק עליו וכמ"ש וכמו שיתבאר שם:

וי"א דניצוק אפי' לסתם יין אוסר הכל בהנאה טעם הי"א דע"י ניצוק חיבור אנו רואין את הכל כאילו הוא מעורב יחד ואע"ג דבתערובות עצמו אמרינן שימכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו היינו דוקא בנתערב האיסור דאמרינן כבר נתבטל ודי לנו בזה שיזרוק הנאה לים המלח או ימכור הכל חוץ מדמי איסור שבו אבל כאן היין שאסור הוא בעין בפני עצמו ולא נתערב עדיין אלא שאנו רואין אותו כאילו נתערב והואיל והוא בעין א"א לומר שנתבטל ולכן אסור הכל בהנאה:

והרשב"א כתב בשם הגאונים דניצוק לא חשיב חיבור אלא במערה לתוך יי"נ גמור דע לך שמ"ש הרשב"א לתוך יי"נ גמור אין רצונו בזה לאפוקי לסתם יינם דזה אינו דגם בסתם יינם ס"ל להרשב"א דאף הנשאר אסור ובדבריו אלו לא ביאר האיסור אלא כתב סתם דניצוק הוה חיבור גבי כל אחד כדיניה ר"ל גבי ודאי יי"נ הכל אסור בהנאה וגבי סתם יינם אסור הכל בשתייה ומותר בהנאה כמ"ש בסמוך גם הרשב"א לא כתב בדבריו יי"נ גמור אלא כתב יי"נ ולאפוקי לתוך כלי בא שאם עירה לתוך כלי שלא הודח שהמותר מותר ורבינו שהביא דברי הרשב"א לכאן לא הביאן לומר שהרשב"א חולק על הי"א כמ"ש בסמוך אלא הביא דברי הרשב"א לכאן שמתיר בעירה לתוך כלי שלא הודח אפי' בשתייה את המותר ורבינו חולק עליו בזה ולכן כתב רבינו בדברי הרשב"א אלא במערה לתוך יי"נ גמור שדעתו לומר לאפוקי במערה לתוך כלי שלא הודח ונקט יי"נ גמור שלא הודח ועירה לתוכו אפ"ה המותר הנשאר בכלי מותר אפילו בשתייה. הנה לפנינו דהביא רבינו דעת הי"א שמחמירין כמ"ש והביא ג"כ דעת הרשב"א שמיקל כמ"ש ועתה הולך ומבאר במה שהוא חולק אתרווייהו וז"ש ונ"ל כיון דטעמא דניצוק שאנו רואין אותו כאילו הוא מעורב ביחד כו' ר"ל דלדעת הי"א רואין אותו כאילו הוא מעורב וגם רואין אותו כאילו הוא בעין כמ"ש בסמוך טעם הי"א ובזה חולק רבינו על הי"א וס"ל דהואיל ואמרינן רואין אותו כאילו הוא מעורב תו לא אמרינן רואין אותו כאילו הוא בעין אלא לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו ר"ל שרואין כאילו הוא הכל מעורב יחד וכמ"ש ולכן כתב רבינו אם יצק לתוך יי"נ גמור אין לעליון תקנה אלא אסור הכל בהנאה ואם לסתם יינם יוליך הנאה כולו או ימכרנו כולו כו' ר"ל שאף אותו שנתערב יכול למכור חוץ מדמי יי"נ שבו (פי' מה שהיה למטה מתחלה עכ"ה) זהו שכתב נגד דעת הי"א ונגד דעת הרשב"א כתב ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה בזה הוא חולק על דעת הרשב"א ובפירושי זה יסולקו כל תמיהת ב"י שתמה על רשב"א ורבינו כמ"ש בדרישה. וטעם הרשב"א שמתיר במערה לתוך כלי שלא הודח בארתי בדרישה שלא אמרו ניצוק אלא במערה לתוך יין האסור בהנאה ויין של ישראל שכנסו בכלי של נכרי לא הוכשר ומותר בהנאה:

ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח כו' כבר כתבתי בסמוך וגם בדרישה דהיינו דוקא באותו שנתערב אבל אותו שנשאר ימכר כולו שאין בו שום תערובות והא דאמר יוליך הנאה כו' ולא אמרינן יטול דמי יי"נ ויתננה לנכרי דומיא דימכרנו כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו (ולכאורה היה נראה לתרץ דשאני מתנה דאסור ליתן לנכרי דיהנה ממנו שיחזור ויחזיק לו טובה לאפוקי מכירה דהנכרי יסבור דמוזיל ליה גביה ומיהו לקמן סימן קל"ד משמע להדיא דטפי מותר כשאומר לו בשעת מכירה הריני מוכר לך חוץ מדמי יי"נ שבו משמכרו לו סתם ע"ש ולכן טעם א"א ז"ל נכון הוא. ואפשר עוד לומר דשאני מכירה דמקבל דמי ואילו לא לקחו הנכרי לא היה נותנו לו נמצא שלא יחזיק לו טובה וק"ל עכ"ה) דשאני הכא כשמפריש הדמי יי"נ כאילו ידוע שזהו חליפי יי"נ וצריך לבערם מן העולם כדין ע"א משא"כ כשמוכרו לנכרי הכל יחד דאין האיסור ניכר ונראה בעין וזהו הטעם דלא סני שיטול חבית אחת וישפוך היין לחון שלא יהנה ממנו וק"ל.

כתב הרשב"א חבית של יין כו'. ועירה ממנו לתוך צלוחית כו' פי' אפילו יש בו יי"נ וס"ל להרשב"א דאפילו בהפסד מרובה אמרינן ניצוק ומ"ה לא התיר אלא כשיש מים בחבית:

שלא יהא חמור מיי"נ שנתערב בחבית כו' כ"כ לאפוקי דעת י"א דלעיל דס"ל הואיל והוא בעין הוא גרוע טפי מבאם נתערב כמ"ש לעיל טעמם.

וכן הדין לגת כו' עיין בדרישה:

ויסלק היין כאילו אינו וחרצנים וזגים וענבים שבגת מבטלין אותו והיינו כס"ה דלעיל ס"ס קכ"ג.