האומר לחבירו נתנסך יינך כו' אם הוא בידו כו' באשר"י פרק הנזקין דף ק"י ע"א כתב לענין טהרות דדינא ג"כ הכי דאין הטעם משום מיגו דאי בעי הוה מטמא להו דאי טמאינהו בעי לשלומי ועוד כו' ע"ש אלא ה"ט כיון דבידו לתקנו הוי כבעליו וכל אדם נאמן על כלו כו' וה"ט נמי אם יהיה בידו תחלה אע"פ שכבר החזירו לבעליו או בזימנא קמייתא דאשכחיה א"ל נטמאו טהרותיך עדיין נקראו בעליו ומהימן כו' ע"ש ועד"ר.

או אפי' אינו עתה בידו כו' הלשון אינו מכוון קצת דקאמר מתחילה אם הוא בידו כו' דמשמע דוקא כשהוא בידו נאמן והדר קאמר או אפי' אינו בידו כו' ונראה דה"ק אם הוא בידו נאמן אפי' אם לא אמר לבעליו בפעם ראשון שמצאו או אפילו אינו בידו כו' אם אמר לבעליו בפעם ראשון שמצאו שנתנסך נאמן ולפ"ז מ"ש אחר זה ז"ל (אבל אחר שאינו בידו ר"ל אדם אחר שלא היה היין כלל בידו עכ"ה) או לא אמר השומר כו' אינו ר"ל או דהיינו שהוא בידו עתה אלא ר"ל או שהיה בידו ועתה אינו בידו וע"דר:

או שלא אמר השומר לבעליו בפעם הראשון כו' ואמר לו אחר כך אינו נאמן עיין בב"י שי"א שדוקא לאותו בעל הבית ולבני ביתו התירו משום הפסד ולא לאחרים דעד אחד נאמן באיסורים ושיש מתירין לכל וכ"פ באו"ה כלל י"ג דמותר לכל וכ"פ בש"ע (ודוקא שהבעלים מכחישי' אותו תוך כדי דיבור ד"מ בשם מרדכי פרק האומר ד' תרס"ב ואם אמר לו שמא לא דקדקת יפה חשיב כאילו הכחישו עכ"ה):

ומלמדין אותו לכתחילה שיאמר איני מאמינך וכתבו בהגהות מרדכי וז"ל ומיהו אומר מהר"ם שבעל נפש יחוש ויחמיר היכא דנאמן ואנו יודעין שלא לקנטרו ולהפסידו אמר כן: