מה שאין מייחדין ולא מפקידין כו' אבל אם הוא חתום מפקידין ושולחין מה ששינה רבינו הלשון שמתחילה קאמר שאין מייחדין ולא מפקידין ובתר הכי קאמר מפקידין ושולחין נראה לפרש דבריש דבריו קאי אדלעיל סימן קכ"ח שכתב שם אין מיחדין כו' ואין מפקידין ע"ז כתב מה שאין מייחדים ולא מפקידין כו' ור"ל גם כן כמ"ש שם בסי' קכ"ח אין מייחדים ביד נכרי סתם ואין מפקידין ביד נכרי שאינו עובד ע"א. ובסיפא נקט מפקידין ושולחין נקט ושולחין דרבותא דמותר אפילו לשלוח ע"י נכרי אם הוא חתום לאפוקי ממ"ד דוקא מפקידין שעתיד לראות חותמו אבל לשלוח אסור אפי' ע"י חותם כמ"ש בסמוך.

ובלבד שלא יהא בחבית שום נקב כנקב שמניחין בו שיצא משם הרוח פי' עושין נקב שיצא הרוח כדי שלא ישבר הכלי וחוששין שמא יכניס לשם שפופרת וישתה ועד"ר:

ויש נוהגין לעשות ב' שולים כו' ז"ל ב"י נראה שטעמם מפני שצריך לחתום בכל נקבי הברזות כשם שצריך לחתום בפי החבית ולפיכך מוסיפין שולים שלימות דהשתא איכא בכל נקבי החבית שני חותמות א' סתימתן והשני השולים שמוסיפין כו' ע"ש:

ולחתום המגופה היטב ולחברה עוד במסמרים פי' סותמין היטב ומחברין במסמרים כדי שתהיה חותם בתוך חותם ולכאורה היה נראה להגיה ולחבר עליה עור קבוע במסמרים וכן משמע בתוספות וז"ל התוס' נכון לתת עור על הסתימה קבוע במסמרים וכן הביאו. ב"י ויש לחלק דשם אסתימה בנעורת קאי ולכך בעי גם כן שיכתוב אותיות כדי שתהיה חב"ח ולפ"ז לא מיתוקמא גירסת עור אבל מדכתב שם בתוספות דף ל"א ע"ב או בד"א משמע דבכל ענין צריך לכתחילה חברת עור ולפ"ז מתוקם שפיר כמו שהגהתי ולחבר עליה עור קבוע כו':

וכן כתב הרא"ש ז"ל וישראל קדושים ונוהגים בשתי חותמות פירוש מצד המנהג שקדושים הם הצריכו שני חותמות אבל מדינא ס"ל להרא"ש שא"צ אלא חותם א' וכמ"ש בסימן קי"ח:

היכי דמי חותם בתוך חותם טח פי החבית וחותמו וכופה כלי ע"ג ומהדקו כו" לכאורה נראה דס"ל דהטיחה דפי החבית לא נחשבו לכלום אלא שלבד הטיחה צריך חותם וכופה כלי ע"ג וכן הוא משמעות הגמ' וכן הוא דעת הרשב"א כמ"ש בדרישה ע"ש אבל היותר נראה לפרש טח פי החבית וחתמו דהכל א' הוא דע"ג הטיחה חתמו וכן משמע ממ"ש רבינו בסימן קכ"ט ז"ל אבל לפי מה שפסק רבינו תם דסגי בחותם א' וסתימת החבית הוי כחותם כו' ע"ש:

קשר פי הנבל של יין ונתנו בשק כו' יש ספרים גורסים קשר וחתם פי הנבל כו' ונתנו בשק וכן עיקר דס"ל לרבינו שצריך שני חותמות לבד הקשר וכן הוא דעת הרשב"א ועד"ר. ומ"ש פי הנבל למטה כו' הוי חת"ח דהואיל ופיו למטה יש טירחא להוציאה מהשק ולפותחה רשב"א:

ה"ג וקשר השק למעלה הוי חב"ח פי הנבל למעלה לא הוי חת"ח:

שני אותיות הוי כשני חותמות במגופה של חרס שנשבר כשפותחין אותו שניהם על המגופה ובשל עץ חציו על המגופה וחציו על קרשי החבית ודפוס שקובעין בחבית אחת אע"פ שיש בו כמה אותיות חשוב כחותם א' ובמקום דשכיחים מומרים ונכרים היודעין לכתוב אין הכתיבה סימן אלא למי שמכיר הכתב א"ח: (וחזר על חותמו ולא הכירו כו' ודוקא. אם רואים שנסתר בכוונת בני אדם אבל אם יכולין לתלות בד"א שרי בדיעבד ת"ה סימן ר"ס וכ"כ רמ"א עכ"ה):

ומ"מ השולח יין לחבירו על ידי נכרי צריך להודיע ס"א טוב להודיע וכ"כ הרשב"א בת"ה שער ד' (וכתב רמ"א דבאותיות א"צ להודיעו רבי' ירוחם בשם רשב"א עכ"ה):

שכר או קנה בית בחצרו כר אפילו אם גם הנכרי דר באותו חצר הטעם כיון שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שיש לו שייכות בבית משתמר הוא עד שיצא ישראל ויודיע לנכרי שיפליג:

ואם אין הישראל דר באותו חצר ל"ד נקט חצר אלא ר"ל שאין ישראל דר באותו עיר כמ"ש רבינו בסמוך שאם בית פתוח לר"ה אפילו אם יש ישראל בעיר מרתת:

כתב הרשב"א בד"א כו' אינו עתיד לבא שם כשאין לו שייכות באותו חצר נראה דהואיל ואינו דר שם ודאי השכיר כל החצר ולכן כתב רבינו שאין לו שייכות באותו חצר דאל"כ למה אמר שאין לו שייכות בחצר הרי לא השכיר אלא בית בחצר ולא כל החצר אלא ודאי ר"ל שהשכיר כל החצר:

ויש מי שאומר דאפילו נמצא עומד בצד היין מותר הטעם דהואיל ואין לו שייכות נתפס על הכניסה ומרתת כמבואר לעיל בסימן קכ"ט:

ויש מגדולי המורים הוא הראב"ד: