אם נתנו בחצירו של נכרי לאו דוקא בחצירו שהרי אין דרך ליתן יין בחצר אלא ר"ל בבית שבחצרו של נכרי וכ"כ רבינו בסמוך וחבית שיש בו היין פתוח:

והישראל דר בחצר מותר טעמו מבואר לעיל דהואיל וישראל דר עמו מרתת:

ואם אין הישראל דר בחצר אם דר באותו העיר פירוש אם דר שום ישראל באותה עיר ב"י:

מותר ע"י מפתח או חותם לר"ת כו' כן ראיתי מוגה וכן הוא בס"א ויותר נ"ל שלא להגיה כאן ונקט תחלה לשון הגמ' שאמרה ע"י מפתח וחותם וחזר מפרש לר"ת סגי בחותם א' והוא מפרש הא דאמר בגמרא מפתח וחותם או חותם ולפ"ז צריך למחוק דלי"ת דסגי ועד"ר:

וכן אם יש בחצר כו' ר"ל שיש חלון בדופן החצר של הנכרי פתוח כנגד פתח הבית ומפולש לר"ה וק"ל:

ואם אין הבית פתוח כו' עד שיהא שם שומר ומשמר דאז אם הוא פתוח לר"ה אפילו אינו נכנס בבית אלא נכנס ויוצא בעיר סגי וכשאינו פתוח לר"ה צריך שיהא יוצא ונכנס בבית:

ובספר התרומה התירו בחותם ת"ח כ"כ בשם ר"ת ולטעמיה אזיל דס"ל דלא אסר אפי' אין ישראל דר באותו חצר כשיש מפתח או חותם ב"י:

וא"א הרא"ש ז"ל אסר בפסקיו פירוש אפילו לר"ת ב"י:

וכתב בתשובה שאלה כו' ז"ל ב"י כלומר אף ע"פ שבפסקיו אסר בתשובה התיר מטעם אחר אלא שלא היה רוצה לסמוך על אותו טעם לכתחילה ותשובה זו לא מצאתי בתשובת הרא"ש שבידינו עכ"ל: (שבארץ הזאת שקורין קריכין היינו יוונים שקורין גריקין רש"ל עכ"ה):

ואם רוכלי ישראל כו' עד ושרי במפתח וחותם פי' למר כדאית ליה דהיינו לר"ת חותם לבד סגי ולשאר מפרשים מפתח וחותם וכן נראה לפרש בסמוך אצל מ"ש רבינו בד"א כשהיין בבית נכרי בעליו אבל אם נתנו בבית של אחר מותר במפתח וחותם שר"ל לכל מר כדאית ליה וכן משמע שם בב"י שכתב דלא גרע מיין ישראל וביין של ישראל ס"ל לר"ת דסגי בחותם לחוד וכמ"ש בסמוך וכן נראה לפרש בסמוך אצל מ"ש רבינו ואם כתב הנכרי לישראל התקבלתי כו' הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם:

כתב ר"ת אף על פי כו' עד שיהא יושב ומשמר ל"ד יושב ומשמר אלא נכנס ויוצא כמ"ש רבינו בסמוך ועד"ר.

נכרים שקונים יין כו' (פירוש אפ"ה גבי נכרים שקונים יין אין הדין כן עכ"ה) עד חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף ועל פי טעה זה היה נוהג ר"ת היתר אשר"י.