כל הצלמים כו' פי' דמות של אדם שאדם נקרא צלם שנא' כי בצלם עשה את האדם ועד"ר:

הנמצאים בכפרים אסורין כו' דסתמא לשם ע"א נעשו. קאמר סתמא לאפוקי של כרכים דודאי לנוי נעשו (ר"ל לנוי הכרכים לא לנוי ע"א עכ"ה) וכדי שלא תימא דגם בשל כפרים מותר דמ"ש מ"ה כתב דאין בכפרים ודאות אלא אדרבא מסתמא אינן עושין אלא לע"א. אבל בלא סתמא אלא מספק נמי אסורים כמ"ש רבינו בהדיא דספק אליל אסורה והטעם דאמרינן סתמא לשם ע"א נעשו לפי שבני כפרים לא עבדי לנוי:

אלא אם כן עומדים על פתח מדינה ובידם מקל או צפור כו' כל אלו מורים על שררה כמ"ש בדרישה ע"ש:

המוצא שברי אלילים מושלכים פי' בקרקע:

או אפי' שברי ע"א עצמה פי' אפילו ע"א שעבדו ואפילו תבנית יד ורגל שאינו עומד על בסיסו וק"ל:

אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור. פי' שיש להם בית מושב רחב שיושבים עליו לבדם ואינם נראים כשברים אלא נראים שכך הם מתחילה נעשית כן פי' ר"ת והרא"ש לאפוקי מפירש"י שפי' על בסיסן על כנן מקום המתוקן להם דכיון דאותבינהו התם ודאי פלחי להו עכ"ל רש"י אבל לשון מצא אינו משמע כן כמו שהקשו התוס':

כתב הרמב"ם כו' ולא נהירא עי' בדרישה:

המוצא כלים ועליהם צורת חמה כו' ז"ל רמ"א והיא מדברי הרמב"ם בפי' המשנה דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה כמו שעושין בעלי הטלמסאות צורות לכוכבים כגון הצורות המתיחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על העגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת:

ודרקון והוא דומה לנחש כו' ז"ל המרדכי דרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש"ה חשיב ליה בהדי חמה ולבנה:

ומבוזים כו' וחמי חמין פי' כלי שמחמין בה חמין:

בין אם הם למטה מהמים פי' על השולים:

או למעלה פי' על אוגני הכלי:

וי"א כו' ומפרשי שיראים פי' אצעדה ז"ל הרא"ש אית דקרי שירים פי' אצעדה עכ"ל ור"ל הא דאמר בגמרא שיראים יש גורסים שירים ומפרשי שהוא אצעדה ולפ"ז ק"ק דלא הו"ל לרבינו לכתוב ומפרשי שיראים אצעדה אלא הו"ל למימר וגרסינן שירים גם לשון הרא"ש צ"ע דכתב אית דקרי שירים הול"ל ואית דגרסי שירים:

צורות שאר כל המזלות פי' דאין דרך לעובדן מסתמא אלא אותן הנ"ל אבל אלו אסורין דוקא בעשייה משום גזירת הכתוב לא תעשון אתי דמות שמשי דוגמת משכן ומנורה שאין נאסרין משום שהם אליל אלא שנאסרין בעשיה (ועיין בב"י בד"ה ומ"מ אני תמה כו' שכתב דבזמן הזה נשתנה דינם עכ"ה):

אם לא שיש הוכחה כו' עד ובשל כפרים פי' אי בשל כפרים כדלעיל. והיותר נראה להפך תיבת אבל וכצ"ל ובשל כפרים כלם אסור אבל לעשותן כו' והשתא א"ש דאצ"ל דמש"ר ובשל כפרים הו"ל כמו או בשל כפרים וכולי האי ועדיין הל' קצר ומגומגם. גם נתיישב כפל לשון דהתחיל רבינו וכתב אבל כולם אסור לעשותן כו' וחזר וסיים וכתב כולן אסורין וק"ל.

אבל כולם אסור לעשותם ל"ש אותם שבמדור שכינה כו' כולם ילפינן מדכתיב לא תעשון אתי שדרשינן לא תעשון אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים דהיינו מראה אדם. והשרויות אתי דהיינו ד' פנים (להדדי וחיות) שרפים ומלאכים כדמות שמתראין לבני אדם במראה הנבואה דהיינו אדם שיש לו כנפים. דמות חמה ולבנה לא תעשון אתי דמות המשמשין אותי במרום כן מסיק בהדיא בגמ' ולפ"ז נראה דא"צ לכל הני דרשות דכיון דדרשינן דמות המשמשין כולם נכללין בזה אלא שעדיין אנו צריכין לדרוש אתי אותי ללמוד מזה דאדם לחוד אסור:

לא שנא אותם שבמדור העליון נגד התחתון קרוי עליון ולא לגבי מדור שכינה ב"י:

לא שנא אדם לבדו כו' פי' לאפוקי ד' פנים יחד שפני אדם אחד מהן וקמ"ל דאפי' צורת אדם לבדו אסור והטעם כיון שעושה צורת אדם שלם כמ"ש בס"ס זה אסור אפי' לחוד משא"כ כשעושה ד' פנים (ובזה מיושב מה שהקשה הכ"מ פ"ג דהל' ע"א וא"ת למה אמר דאסור לעשותן ד' פנים תיפוק ליה משום צורת אדם וי"ל שאם עשה אדם ושור בצורה א' גרוע מאדם לבדו דלא חזינן ליה מקרא דלא תעשון אתי אותי עכ"ל עכ"ה):

וכן נמי שמשין שבמקדש כו' עד אבל של ז' לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות דכשרה נמי בכה"ג במקדש דילפינן מכלל ופרט וכלל. אבל לא של עץ דבפרט מפורש מתכת ילפינן מזה דוקא של מתכת אסור אבל לא של עץ:

וצורות ימים וגבעות מותר לעשותן אע"פ שאם עבדן אסורין לעיל סימן ד' נתבאר דאם שחט להן נאסר ש"מ דיש שעובדין אותן מ"מ מותר לעשותן דמסתמא אין עובדין אותן.

וצורת דרקון אסורה למי שמוצאה הטעם שמא נעבדה קודם לכן:

ומותר לעשותה לפי שהוא פורח באויר ואינה בשמים ולא קרינן ולא תעשון אתי מ"ו. וב"י כתב ונראה דה"ת בדליכא חשדא כגון בהני גוונא דבסמוך הא לאו הכי אסור כדאמרינן בחמה ולבנה ע"ש:

וכל הצורות כו' אסור לעשותן ג"כ לעכו"ם הטעם מדכתיב סתמא לא תעשון אתי ולא כתיב לא תעשון לכם ב"י (אבל אין להביא ראיה מדכתיב אלהי מסכה לא תעשו לכם דדרשינן לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם כמבואר בסמ"ג בסימן כ"א וי"ל דלמא דוקא דבר שעובדין אותו שנקרא בשם אלהי לא תעשו אבל צורת המזלות ושאר צורות האסורין אם אינן עובדין אותה מנ"ל דאסורין לעשותן אף לעכו"ם מש"ה מוכרח לומר מדכתיב לא תעשון אתי כו' עכ"ה):

וכן אם עכו"ם עשאם לו כו' פי' בין לישראל בין לעצמו:

אסור להשהותן פי' משום חשדא שיסברו שהוא עשאם או עבדם ועיין בתוס' שם בדף מ"ג ע"ב דנראה דס"ל דלפי האמת אין חשד משום שעשאם אלא משום שעבדם וכן מוכח מל' הרמב"ן שכתב רבינו אחר זה שכתב דהני דאיסורין דידהו משום לא תעשון אתי אין חילקו בין שוקעת או בולטת ולא מפלגינן אלא בהני דטעמא משום חשדא הוא ש"מ דסתם חשדא הוא שיחשדו לעובדן וכן מוכח ממש"ר שם אחר זה. ודוקא להניחם בידו כמ"ש בסמוך שהכל רואין ואיכא חשד אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר וק"ל. ועיין בסמוך במש"ר בשם ר"ת דבצורת חמה ולבנה כו' אסורין בין לעשותן בין להשהותן ולהשהותן דהתם פירושו דאסור מן התורה משמע דגם אסור להשהותן דכתב רבינו כאן ברישא באיסור דאורייתא מיירי וכן דעת הרי"ף בכל משמשי מרום ודעת מהר"ם כן במשמשי מדור עליון לחוד וכתב דג"כ נפקא מדכתיב לא תעשון והבאתי לשונם ופירושם בתשובתי וכתבתי דמדברי התוספות והרא"ש מוכח דלא ס"ל דיש איסור דאורייתא בשהייה בלא עשייה ויש לתמוה על רבינו במ"ש בשם ר"ת איסור דאורייתא על השהייה לחוד וע"ש שכתבתי עוד כמה חדושים השייכים לסימן זה ודו"ק:

בד"א בבולטת דאיכא הני תרתי איסורא אסור לעשותו ואפי' עשאם נכרי אסור להניחם בידו דכיון שהוא בולט הוא גלוי וניכר לעין כל ויחשדוהו שעובד אותו אבל במשוקעת מותר אפי' לעשותו אלא שר"ת ורמב"ן חולקין ומוסיפין בסמוך באיסור עשייה והנך דאסורין במוצא משום דדרך העכו"ם לעובדם אסורים אפי' במשוקעים לד"ה דאף שהן משוקעין ואינן גלוים לעין כל מ"מ המוצא אותם צריך לחשוש מעצמו שמא העכו"ם עבדם וק"ל:

אבל במשוקעת כאותן שאורגים בבגד ז"ל מ"ו כל אריגה קרוי שוקעת אפי' אם הצורה ארוגה על הבגד וכן הוא להדיא בר"ן ע"ש עכ"ל:

ושמציירין בכותל פי' בסמנין:

כדתניא טבעת שחותמה בולט כו' בסמוך כתב בשם הרמב"ן דדוקא בהנך דטעמא משום חשדא מחלקין בהכי אבל הנך דאסורין משום לא תעשון אתי אפי' משוקעין נמי אסור ושם כתבתי שהוא מפרש ההיא ברייתא דמיירי בשאר צורות שאינן שמשים במרום:

אסור להניח פי' להניח על היד או במקום מגולה אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר כמ"ש בסמוך:

ומותר לחתום בה אף ע"פ שבהאי חתימה הוא עושה צורה מ"מ מותר לעשות כיון שהצורה כו'.

ואף בבולטת כו' פשוט דאמ"ש אם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותו דמיירי בבולטת קאי ב"י:

הלכך בשל רבים דלא שייך בהו חשדא כו' עד"ר.

ור"ת כתב דבצורת חמה ולבנה כו' אין חילוק בין בולטת לשוקעת הטעם שהרי נראין בעינינו כשקועין ברקיע הלכך בשקועין נמי אסור וברייתא הנ"ל דתניא בה דבמשוקעין מותר להניחו ובבולטת לחתום אע"פ שבחתימה נעשה צורה מיירי בשאר צורות שבמרום הבולטות בעצמן שם דלהרמב"ן אותה הברייתא מיירי דוקא בשאר צורות שאינן במרום כלל:

והרמב"ן הוסיף כו' ולא מפלגינן כו' אלא בשאר צורות דטעמא משום חשדא פי' שיחשדו אותו שעובד אותה צורה

והא דקתני אסור לחתום בה על המכובדים קאמר פי' לחתום דבר מכובד אבל לחתום על דבר מבוזה שרי והא דקאמר כעין שיראין וטבעות כלומר שאדם חותם עליהם בשעוה כדי שלא יתחלפו או לשאר היכירא ודו"ק מ"ו:

והא דאסרינן בצורת אדם כו' אבל צורת ראש כו' אין בה שום איסור כו' והסמ"ג נוטה לאסור אפי' בפרצוף אדם לבדו מ"ו: