לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו ומעיקרא שבנאו מיירי שבנין ביתו קדם לאליל שאז ביתו נבנה בהיתר ואח"כ עשה העכו"ם חלקו אליל כ"כ הר"ן בשם ירושלמי:

וחלקו מן העצים כו' מותרין ואם לאו הכל אסור הטעם כתבתי בדרישה דמיירי שהבית עצמו נעבד ואסור (כמ"ש בסימן קמ"ה) אפילו לריש לקיש דס"ל אליל שנשתברה מותרת דמיירי כאן שעובד לכל אבן ואבן כ"כ התוס' והר"ן וגם מפירש"י משמע כמ"ש בדרישה:

ובאותן ד' אמות שהרחיק יעשה בהם כו' כן הוא שם בגמרא ופריך התם והא בעי צניעותא ומוקי לה דעבד ליה לתנוקות:

ור"י פי' דאפי' תשמיש תשמישיה נמי אסור טעמו כתבתי בדרישה שהוא דחה גירסת רש"י ומפרש כן לפי גרסתו:

היה לאליל גינה כו' מותר ליהנות שלא בטובה כו' כ"ו מבואר בדרישה ע"ש:

ואם אין הטובה היוצאה מהן לכומרים אלא לעובדיה כו' שמעתי מפרשים (פי' זה ראיתי בכתביו של רש"ל עכ"ה) דר"ל למשרתי המרחץ ועובדי הגינה וז"א דא"כ למאי נ"מ בנאה אם אין הנאה עולה אלא למשרתים ופועלים ועוד דרש"י ז"ל כתב בהדיא בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה ד' נ"א) עובדיה עכו"ם העובדים אותה לא איכפת לן אי יהבינן להו טובת הנאה פורתא עכ"ל. וכתב ב"י אע"פ שכל הגינה והמרחץ הם של אליל וכדקתני אליל שהיה לה גינה או מרחץ כו' דמשמע שכולה שלה ע"כ ור"ל דאפ"ה מותר ליתן שכר לעובדיה וה"ט דמאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ופרשינן בטובה בטובת כהניה בלא בטובה שלא בטובת כהניה אבל בטובת עובדיה שרי אע"פ שהגינה והמרחץ של אלול מה שכתב רבינו אפי' הגינה והמרחץ לאליל לבדה:

ופרש"י בטובה שמעלה לה שכר כו' ולפי זה אסור לטחון ולאפות כו' פי' המרחץ ששנינו לאו דוקא אלא ה"ה רחיים ותנור של אליל אסור. משא"כ לפי' ר"ת דנקט גינה ומרחץ לדייקא משום דהמרחץ לא בשביל הישראל הוחם וכן הגינה ומש"ה אורחא דמילתא להנות הישראל ברחיצה בחנם כיון דלא בשבילו הוחם והישראל מחזיק לו טובה משא"כ בתנור ורחיים דבשביל הישראל בפני עצמו צריך לטרוח דבר כזה אינו אורחא דמילתא לעשות בחנם ומש"ה שרי לפי' ר"ת: (שלא בטובה כתב רש"ל דוקא שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מע"א שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ"ט גבי מכס עכ"ה):

ור"ת פי' כו' אבל כשאינו מחזיק להם טובה מותר אף ע"פ שנותן להם שכר הטעם דאין הקדש לאליל במה שמרויח לה מעות ליתן למשמשיה אלא עד שיקריב לפניו בתקרובת.

ולא דמי ליריד של אליל כו' שאסור ליתן מכס כמ"ש לקמן סימן קמ"ט וגם לפי' ר"ת כתבו התוס' האי ולא דמי ע"ש ועד"ר:

חלילין של אליל אסור לספוד בהן (ר"ל דה"א דהיה מותר דאין בו ממש הוא אפ"ה אסור דאמרינן בגמרא קול וריח לית בהו משום מעילה מעילה לית בהו אבל איסורא איכא עכ"ה) ירושלמי והטעם לפי שהם משמשי אליל:

חניות של אליל אסור לשכור מהם גם זה מהירושלמי ולדעת רש"י דס"ל שאסור להנות המשמשים אפילו נותנין שכר החנות לצורכי המשמשים אסור ולדעת ר"ת דלא אסור ליתן להם מעות הואיל וגם הוא נהנה מהם צ"ל הא דאסור לשכור חנות מהם מיירי שמוציאין הדמים לצורך אליל עצמה והא דכתב רבינו דין זה בחנות ולא חילק בגנה ומרחץ שאם המעות לצורך המשמשים מותר ואם הוא לצורך אליל אסור רבינו הביא ל' הירושלמי שמיירי בחנות כצ"ל לדעת ר"ת:

גבאין של אליל כו' פי' בני המדינה הימנו לגבאים הללו לגבות וממעות הללו קונין צורכי אליל אלא שאם ירצו משנים אותו:

ומה שנותנין לאליל כאילו נתנו מכיסן פי' אע"פ שנותנין אלו המעות עצמן ה"ז כאילו ניתנין מכיסן הואיל והן מספיקין צרכי האליל: