עיר שיש בה אליל פי' ביום אידם וכמו שמוכח בסמוך מדברי הר"י כמ"ש שם וכן פירש"י בהדיא פ"ק דע"א דף י"א וכ"כ בש"ע בהדיא ועד"ר:

כגון שאין הדרך כבושה כו' פי' הדרך הנכבש מכאן לשם לא נכבש אלא בשביל אותה העיר ולא להלוך משם והלאה וכפירש"י בהדיא דף י"א:

כתב א"א הרא"ש ז"ל יש שכתבו כו' זהו שייך ג"כ לפי' ר' יונה דבסמוך דאל"כ קשה כיון שהרא"ש לא הביא אלא פי' דרבי' יונה כמ"ש בסמוך א"כ אמאי כ"כ:

שאם יהודים דרים בעיר מותר פי' להלוך שם ישראל אחר:

דלא שרי אלא בבן עיר שהיה חוץ לעיר כו' דה"א לא ילך משם חוץ לעיר (או אף אם הלך לא ילך לביתו ביום האיד עכ"ה) כדי שלא יראנה הרואה ויסבור שהוא אינו משם והולך שם לסחור וק"ל.

דנראה כהולך שם לעובדה פי' ויחשדנו שאר הישראלים הדרים שם בעיר:

וכ"ש שאסור לכנס לעולם לחצר אלול פי' אפילו בלא יום האיד. (ואפילו על עסקי רבים כגון יום שמעמידים בו את המלך עכו"ם רא"פ עכ"ה):

כדאמרי' גבי מעיין כו' פי' אע"ג דהתם נמי יש משום פקוח נפש אפ"ה אסור לשתות שמא יאמרו ששוחה לאליל ה"ה נמי כאן ביש חשד שאסור ג"כ בפקוח נפש וק"ל:

אבל בעיר שעושין שם יום איד כו' מלשון אבל בעיר כו' שכתב משמע שזהו פי' מ"ש בריש דבריו ומשום אליל שבעיר כו' דמיירי אפילו בעיר שעושין שם יום איד אלא שאין הולכין שם מכמה מקומות מותר לילך שם וממילא מ"ש לעיל בריש הסי' אסור לילך שם מיירי נמי דוקא ביום איד שלהם וכן מוכח נמי מהתחלת ל' דברי רבי' יונה שכתב משום אליל שבעיר אין לאסור כו' ולא כתב דמשום אליל וגם משום האיד אין לאסור כ"א כשיש שם ג"כ יריד גם ממ"ש שם אלא מיירי שעושין יריד ביום האיד ולא קאמר אלא מיירי שיש שם איד ויריד באותו איד. מכל זה ש"מ שבכלל מ"ש עיר שיש בה אליל כאילו אמר עיר שיש בה איד וכמ"ש בתחילת הסי' מל' רש"י וק"ל:

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ל' זה אינו מדוקדק דלא שייך האי לישנא אלא כשמביא שתי סברות ומסכים לא' מהם אבל הכא שלא הביא אלא סברת ר"י בלבד לא שייך לומר ל' מסקנא אלא הל"ל וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל ב"י. מיהו י"ל משום דפירש"י הוא ידוע ושבק הרא"ש פירש"י ונקט פר"י הו"ל כאילו הביא פי' שניהן והסכים לפירוש ר"י גם י"ל משום דרבינו סתם וכתב בתחילת הסי' כפירש"י וכתב עליו ור"י כתב בל' פלוגתא מ"ה כתב עליו וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ור"ל שהרי הביא דברי ר"י לחוד:

וכל מי שלוקח שום דבר נותן מכס לאליל פי' אבל אינו ביום האיד כדלקמן מ"ו דאילו ביום האיד אסור לשאת וליתן עמהן כדלעיל סי' קמ"ח והרא"ש מסיק לקמן דמותר אפילו אם הוא יום אידם כיון שהוא יריד ונ"ל דשאני הכא שהאיד אינו אלא סימן ליריד משא"כ בעיר שיש בה אליל דר"ל שתביעות היריד בשביל האליל ולכבודה וק"ל ועד"ר:

שיחתוך פרסותיה מהארכובה ולמטה פירש"י דעיקור של טריפה אסור לעשות בידים אע"פ שהיא אסורה בהנאה וכתבו התוס' עליו ולא נהירא כו' אלא ה"ק דיו בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה ואע"ג דמעות ופירות וכל אינך אסורין בהנאה מ"מ גבי בהמה יכול להיות דסגי בקנס דעיקור ע"כ מ"ו:

ועוד פשוט יותר לאלוה שלו ואינו אסור אלא כשאומר ועוד פשוט לבנין אליל תוס' דע"א דף י"ג ועד"ר:

שאין לוקחין ממנו מכס דדוקא כשקנה מהתגרים לוקחין:

מפני שהוא כמציל מידם פירש"י ולכך מותר להלוות בערכיהן אע"פ שזה כבוד להן ואיכא למיחש שאזיל ומודה שמתוך כך יהיה לו עדים ומסייעין אותו להציל מן המעוררים:

הלכך משום מיעוטינהו שרי פי' שם אברייתא הנ"ל יהיב טעמא דמותר לקנות מהם כדי למעטינהו ר"ל למעט העכו"ם:

שאין זה כמציל מידם נראה שהוא מפרש מציל מידם לשון הפרשה שמפריש מהם וממעט אותם בדברים המתקיימין וס"ל דהאי מפני שהוא כמציל מידם הוא נתינת טעם אמה שמותר לקנות מהם עבדים ושפחות דאל"כ האי כמציל מידם מאן דכר שמיה אלא ודאי כדפרישית וה"ק מה שמותר לקנות מהן הוא מפני שממעט להו ולהכי כסות וכלים דלא ממעט להו אלא מהני כו' אסור אבל אין לומר דגם הוא מפרשו דקאי אסיפא דברייתא ומעלה בערכאות שלהן וכדלעיל דא"כ מאי נתינת טעם הוא זה לאסור לקנות כסות וכלים שאין זה כו' וק"ל: (אבל לילך שם וליקח כו' אף על גב דלא יהיב מיכסא לא התירו כו' דוקא הדר שם כיון דלא יהיב מיכסא וגם לא הוציא הוצאות ושום טירחא מותר לקנות כל דבר ודוק עכ"ה):

אבל אם הוא ביום האיד כו' ר"ל ועכו"ם מתקבצין מכמה מקומות לשם:

וכתב א"א הרא"ש זכרונו לברכה וי"א כו' ק"ק והרא"ש כתב מיבעי ליה שהרי פליג על ר"י ונ"ל דאדרבה מדכתב בסוף דבריו והאידנא נהוג היתר משמע דליה לא סבירא ליה כי"א דסברי דאפילו מדינא מותר וכך הם המשך דברי הרא"ש ויש אומרים אפילו ביום אידם מותר כו' והאידנא כו' פי' אבל אפילו אם נאמר דאסור מדינא ודאי האידנא שרי וק"ל:

והיינו דאמר משום מיעוטינהו כו' ק"ק מאי ראיה הוא זה הא גם לר"י שפיר קאמר משום מיעוטינהו שרי וי"ל דשם ברא"ש לא הביא כלל דברי ר"י ולא ידע שיש לפרשו בענין אחר ולהכי מייתי שפיר ראיה ממאי דאמרינן ולמעטינהו שרי:

והאידנא נהגו היתר כו' זהו סיום דברי הרא"ש:

מותר לשאת ולתת עמו בין בהליכה בין בחזרה כו' כיון שאינו ביום אידם וגם אינו הולך עתה לטעות כדלעיל לא חיישינן דאזיל ומודה:

שאין אנו תולין שמכר שם אליל פי' שמא דעתו לקנות אליל אחרת בדמים ועד"ר:

וישראל ההולך שם כו' בחזרה אסור כו' דאמרינן מאחר שהלך שם והוא יהודי בודאי משום דאליל היה בידו והלך לשם כדי למוכרה ונמצא דמי אליל של ישראל בידו גמרא מ"ו ר"ל דאי הלך שם כדי למכור חמרא או גלימא לנו היו מוכרם אבל עכו"ם אימר גלימא או חמרא זבין: