Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אשה שרואה דם כו' כן הדין אפי' אין לה וסת כמ"ש בא"ע סימן קי"ז ובסימן שלפני זה:
בכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה של מטה כן הוא בגמרא (ועיין בב"י מה שהקשה והאריך ובתשו' ר"ש כהן בד' ע' ע"א מה שמתמה על הב"י והאריך עכ"ה) ומה שהשמיטו רבינו נראה דהיינו משום דממילא משמע דהא הדחת פניה היינו קינוח שמקנחת פניה שלמטה וסתמא דמילתא רואה דם מחמת תשמיש היינו ע"י שמצאו דם בעד שלה ב"י אבל אם לא תמצא הדם בתוך שיעור זה לא הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש אלא וסת הוא דלית לה:
משמשת פעם ראשונה ושנייה כו' אינו ר"ל שתשמש עוד ג' פעמים אלא ראשונה דנקט היינו הביאה שכבר בעל ומצא דם ובא לומר דאינה נאסרה עליו עד ג"פ וק"ל:
אם בכולן רואה ר"ל רצופין:
ותנשא לאחר שאין כל האצבעות שוות:
נשאת לשלישי כו' פעם ראשונה שנייה כו' שאין כל הכחות שוות אבל בראשון ושני א"צ לטעם זה שהרי עדיין לא הוחזקה (ר"ל לג' אצבעות לא הוחזקה עד פעם ראשון לבעל ג' ומכח דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה לא הוחזקה עד שתתחזק בשלש ביאות לכל אחד ואחד עכ"ה) וכן בגמרא:
אלא אסורה לכל עד שתבדוק פי' אם הוא מן המקור או מן הצדדין וכתבו התוספות דאפי' רבי (דאמר בעלמא תרי זימני הוי חזקה מודה בזה לרשב"א עכ"ה) מודה בזה דלא הוחזקה לא בב' ראיות ולא בב' אנשים אלא בג':
ופיה רצוף לתוכה שלא ישרט בראשה וענין בדיקה זו להבחין אם הדם שרואה בשעת תשמיש הוא מן המקור או מן הצדדין ולכן מכניס המכחול שמאחר שהיא למודה לראות ע"י אבר תשמיש ג"כ תראה ע"י המכחול ואם לא היה המכחול בתוך השפופרת כשהיה יוצא מלוכלך בדם לא היינו יודעין אם הדם ההוא בא מן המקור או מן הצדדין וכשהוא תוך השפופרת אם ימצא בו דם הוא ודאי מן המקור ולא מן הצדדין שהרי השפופרת היתה מפסקת בינו לצדדין ומה שנותנין מוך בראש המכחול היינו משום דדם כל שהוא ניכר במוך ואינו ניכר בעץ ועוד כדי שראש המכחול לא ישרט ויוציא הדם ורבי' לא ביאר עד היכן מכנסת מכחול זה אבל הרמב"ם ביארו דהיינו שמכניס המכחול עד שיגיע המוך לצואר הרחם ב"י:
בידוע שהוא מן הצדדין ומותרת דלא אמרינן אין כל האצבעות וכחות שווין אלא להקל ולא להחמיר וסגי בבדיקה זו להעמידה אחזקת רוב נשים שאינן רואות דם מחמת תשמיש ולא אמרינן דלמא אף שלא מצאה דם בבדיקה זו דלמא בשעת תשמיש שדש בחוזק תראה:
שלא אמרו שתתגרש מן הראשון אלא להקל עליה כו' פירוש דתולין לומר לאו כל אצבעות וכחות שוות כל זמן שלא ידעינן דודאי בא מן המקור אבל אי ידעינן דודאי בא מן המקור תו לא תלינן להקל לומר לא כל הכחות שוות והא דלא קאמר כדי שלא תאסור לינשא לאחר ה"ט משום דאי היינו מחזיקין אותה בחזקת איסור אין טעם לומר דלא בדקינן אותה כדי שתנשא לאחר מש"ה קאמר דאדרבה אוקמינה אותה בחזקת היתר דאף א"ת שדם זה בא מן המקור לא יהיה לה עם אנשים אחרים ואמרינן שאצבע יתירה שהיה בבעלה הראשון נגע במקור או סמוך לו והביא משם הדם אבל שאר אצבעות לא יביאו הדם מן המקור ומתירין אותה בלא בדיקה לאחר וק"ל ועיין בב"י:
ואם שמשה סמוך לוסתה כו' פי' ומכ"ש בשעת וסתה אלא שלא ברשיעי עסיקינן שמשמשין בשעת וסת משא"כ בסמוך לוסת דביוצא לדרך מותר להי"א הנ"ל ור"ת שאסר מ"מ מצינו סמוך שמותר כגון אם ראתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו:
ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה פי' דם ראייתה זו שראתה עתה מחמת תשמיש ידוע לנו שאינו כמראה דם שמוציא מכתה תו לא תליא במכתה אלא אמרינן מן המקור בא וטמאה:
אין תולין בדם מכתה ואפי' הם שניהן מה' מראות דה"ל למימר כיון דשניהן מה' מיני דם מחשב כב' דמים ממין אחד א"נ אם דם מכתה אדום והאי דם ראייה הוא שחור הו"א שמדם המכה הוא אלא שנעשה שחור קמ"ל דלא ועיין מ"ש בסמוך:
שדם זה יוצא ממנה פירוש אני תולה שדם זה יוצא ממנה ועיין בדרישה:
לא סמכינן אהך בדיקה להתירה כו' לפי שאין אנו בקיאין:
ועוד אפי' אם הוא ידוע שהוא מן הצדדין הרי בנות ישראל גזרו על כל רואה טיפת דם כחרדל שצריכה ז' נקיים כצ"ל:
ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל ז"ל הרא"ש ולא ידעתי אנה רמוזה גזירה זו בתלמוד דלא גזר גזירה זו רבי זירא אלא ארואה דם אבל לא בידוע שבא מן הצדדין וכו' ע"ש:
והרמב"ן כחב שהאידנא כצ"ל:
שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה כו' פי' דחיישינן מן הסתם דלמא הוא משונה עד שיוודע לנו בבירור שאינו משונה:
ול"ג לא"א הרא"ש ז"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה כו' כתב ב"י ז"ל דברי רבינו נראין כסותרין זא"ז שמתחילה כתב שמן הסתם תולין לומר שאינו משונה משמע שאינה צריכה להראות דמיה לחכם וממ"ש עד שידוע לנו שהוא משונה על פי חכם כו' משמע קצת שהיא צריכה להראות דמיה לחכם עכ"ל. (ולפי הנוסחא שבס"א שכתוב עד שיוודע לנו כו' במקום שידוע לנו א"ש ור"ל שיודע לנו ע"י שיבא חכם באקראי ויאמר שהן ב' מיני דמים אבל ודאי אין אנו צריכין להראותן לו עכ"ה) ונראה דכך הוא פירושו הרמב"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ר"ל ראייתה שראתה עתה מחמת תשמיש דאם היתה משונה היא טמאה והול"ל דצריכין לבדוק אם דם מכתה דומה לדם ראייתה דהא אתלייה להיתר קאי אלא שהרמב"ן קאי אדלשון הברייתא שקאמר ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין בדם מכתה וע"ז כתב הרמב"ן דיש לחשוש לזה ואין אנו בקיאין מש"ה מטמאין אנו לעולם מן הספק וע"ז כתב דהרא"ש מפרש הברייתא דהיינו דוקא אם שני דמים באין לפני החכם אז צריך לבדוק אבל מן הסתם ליכא למיחש ואם שניהן באין בזה אין הפרש בין לזמניהן לזמנינו דהא כל אדם יכול להפריש וק"ל ועד"ר:
פחד פתאום והפילה דם נתרפאה ומותרת לבעלה כצ"ל וכן הגיה ב"י והוא מעשה בגמ' עיין בב"י שמביאו:
והאידנא אין מתירין אותה לאחר שראתה דם כ"כ הג"מ בשם הרמב"ן דבזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה מיהו אם בדקה בהם והיא טהורה אין מוציאין אותה עכ"ל ב"י ועד"ר. ולכאורה היה נראה לדקדק מלשון זה דהפילה דאפי' אם כבר הפחידה והפילה אין מתירין אותה לבעלה ומ"ש מיהו אם בדקה אין מוציאין אותה צ"ל דקאי אבדיקת שפופרת ש"מ שהרמב"ן גופא מחלק בין דא לדא ועפ"ו נראה לפרש מש"ר בשם הרמב"ן דאין מתירין אותה לאחר שראתה דם דר"ל לאחר שראתה דם מחמת תשמיש ג"פ אין מתירין אותה אפי' אם הפחידה והפילה דם לא מהני אפי' בדיעבד ומבדיקת שפופרת לא איירי כאן ומש"ה הביאו רבינו סתם אבל ז"א שהרי גם הראב"ד כתב לשון הפילה וב"י הביאו ז"ל אין אנו בקיאין בחררה ובין הפילה ובין לא הפילה אסורה לכל אדם. מיהו אין מוציאין אותה מבעלה אחר בדיקה (דשפופרת) ורפואה זו כו' הרי שגם על הפלת דם כתב דאין מוציאין אותה מבעלה וצ"ל דמחלק בין אם גירשה כבר וס"ל דאז אין מתירין אותה לא ע"י שפופרת ולא ע"י חררה ובין אם היא עדיין תחת בעלה דס"ל דאין מוציאין אותה מבעלה באחד משניהן וכן ס"ל לרמב"ן גם הב"י כתב דדעת שניהן שוה: