כתב הרמב"ם שהיא טהורה בכל ענין כו' דודאי מכה יש לה במקום מי רגלים שהרי אין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים: (אם מזנקת כו' טהורה דמאחר דאין שם אלא חד ריעותא שהיתה עומדת לא מטמאינן אותה עכ"ה):

אבל אם שותתין פי' אמי רגליה הנזכר לפני זה קאי דהן שותתין אשפת הספל והדם מעורב בהמים:

על שפת הספל טמאה דאיכא תרתי לריעותא (חדא דהיא עומדת והרי הוא אותה מקום צר ועוד שהיא שותתת ואיכא למימר כו' עכ"ה) דאיכא למימר דהאי דשותתת משום דאוקמה אנפשה הוא והדר מי רגלים למקור והא דנקט על שפת הספל נראה דלרבותא קאמר אע"ג דהדם נמצא בין מי רגליה שבספל אפ"ה טמאה וק"ו אם שותתת ונופל הדם לעצמו חוץ לספל:

טהורה בכל ענין משום דהוי ס"ס והאי להרא"ש איצטריך לאשמועינן אבל לדברי הרמב"ם מכ"ש מדינא קמא אתיא ב"י: