או שאמר אסור עלי ככר זה דהוי נמי נדר פי' אע"פ שאין שם לא הזכרת השם ולא כינוי ולשון נמי דכתב רבינו נלע"ד דה"ק דאע"ג דפשיטא הוא אם אמר דבר זה עלי קונם זהו פשוט טפי ממה שאומר דבר זה עלי כקונם כהקדש אבל כאן שלא הזכיר בדבריו אלא לשון אסור והו"א דר"ל שיהא אסור כחזיר או כבשר טמא וכיוצא בו שאינו דבר הנדור ולא הוי נדר קמ"ל דבלשון נדרים אזלינן לחומרא ומפרשים ל' אסור דקאמר דר"ל קונם ועיין בדרישה:

ככר א' שתלאו בדבר הנדור רבותא קאמר דאע"ג דדבר שנדור בו אינו כ"א ע"י תלייה בנדר ומכ"ש דאם אמר על ככר הראשון שיהא קונם.

ככר זה כאימרא פי' הר"ן כשה של קרבן דסתם נדרים להחמיר ועוד משמע דאשה הידוע קאמר:

כדירין פירש"י כדיר בהמת של קרבן וא"ד כדיר של עצים:

כירושלים כתב הרא"ש דס"ל חומות העיר ומגדלותיה משיורי הלשכה אתו והר"ן פי' כירושלים כקרבנות שבירושלים:

אמר הקרבן שאוכל לך בפתח דמשמע דהאי ליהוי קרבן כלומר שמה שיאכל משלו יהיה אסור עליו כקרבן ומכ"ש אם אמר הקרבן בפתח לא אוכל לך כמו שמשמע בסמוך (בסעיף י"א דבשאומר שאוכל לך אין לו משמעות כ"כ לאסור כמו לא אוכל עכ"ה):

לקרבן לא אוכל לך בשבא דמשמע לקרבן יהא אם אוכל לך לפיכך לא אוכל לך וה"ה אם אמר לקרבן שאוכל לך שהוא אסור אלא שנקט לא אוכל. משום הדיוק שאם אמר לקרבן בפתח אפי' אם אמר לא אוכל לך אינו כלום:

לקרבן לא אוכל לך בפתח דלקרבן בפתח הוי כמו לא קרבן דומיא מ"ש בא"ח בסימן תקפ"ב לחיים בפתח הוה כמו לא חיים ומביא ראייה מהא דאמרו בנדרים דלחולין בפתח הוה כמו לא חולין ע"ש ומכ"ש לא קרבן כו' ואע"ג דמשמע מה שלא אוכל לך לא יהא קרבן הא מה שאוכל לך יהא קרבן מ"מ קי"ל כר"מ דלא אמרינן בנדרים מכלל לאו אתה שומע הן בדבר שצריך ב' דברים להיות נשמע מכלל לאו (כגון הכא דמשמע לא יהא כקרבן מה שלא אוכל ממילא מה שאוכל יהא כקרבן ואסור ר"י עכ"ה) לאפוקי אם אמר לא חולין שאוכל שאין צריכין לישמע מכלל לאו אלא דבר אחר כדבסמוך אמרינן מכלל לאו הן והא דאמר הכא לקרבן לא אוכל לך דאינו כלום הוא פלוגתא דהרי"ף והרא"ש דבס"ס זה ורבינו סתם דבריו כאז דלא כהרי"ף וכ"כ ש"י והא דלא כתב רבינו הפלוגתא כאן לפי שבגמרא נישנית הפלוגתא על חולין החולין כו' ומשם למדו לאומר לקרבן ע"ש בגמרא:

או קרבן כו' ואע"ג דנוכל לומר דר"ל קרבן יהא ומש"ה לא אוכל (ומ"ש דכשאמר לא חולין לא אוכל לך דקי"ל דאסור כמ"ש רבינו בסמוך עכ"ה) וסתם נדרים להחמיר מ"מ טפי משמע שהוא ל' שבועה שנשבע בקרבן שלא אוכל ר"ן: (והביאו הכסף משנה פ"א דנדרים עכ"ה):

או הקרבן כו' שאוכל לך בצירי מותר דמשמע בנשבע בחיי קרבן אלא שהחליף החי"ת בה"א (וה"ה כשאומר לא אוכל לך דמותר ולא אמר שאוכל לך אלא משום היפך דרישא דאמר הקרבן בפתח דאסור אפי' באמר שאוכל לך ודו"ק עכ"ה):

דה"ק לא חולין יהא כו' ז"ל מ"ו דוקא כשהוא אומר בהדיא לא חולין הוא דמפרשים הכי אבל כשהוא אומר לחולין בפתח שאינו אומר להדיא לא מפרשים כך אלא צ"ל להדיא אח"כ לא אוכל לך וק"ל עכ"ל ר"ל כשאומר לא אוכל לך מוכח טפי שבא לאסור. וכללא דמילתא דכשמסיים שאוכל לך צריך שיאמר' לא חולין לא כשר לאו דכי כו' דכל כי האי גוונא מודה ר"מ דאסור דמשמע שפיר מה שאוכל לך לא יהא כשר או דכי אלא קרבן אבל אם היה אומר לכשר לדכי בפתח לר"מ דלית ליה מכלל לאו כו' מותר ואי מסיים לא אוכל לך מודה ר"מ דאסור דמוכח טפי שבא לאסור ב"י:

וכן נמי אם אמר לא כשר לא טהור לא דכי פי' הר"ן לא כשר אלא אסור והרא"ש כתב אלא פסול. לא טהור לא דכי ר"ל לא מותר כמו איל קמצא דכן ור"ל לא מותר אלא אסור ואע"ג דנבילה וטריפה נמי אסורין (כלומר ולא הוי כדבר הנדור) מ"מ אמרינן סתם נדרים להחמיר דכיון דדעתו להתפיסו בנדר לדבר הנדור מתכוון.

ואצ"ל אם אומר מה שאוכל לך טמא או בותר או פיגול כו' ר"ל יהיה אסור כקדשים ששייך בהו פיגול ונותר וטמא עיין בב"י ועיין בדרישה:

אמר חולין החולין כחולין שאוכל לך מותר לד"ה אף על גב דזה הוי פשיטא מ"מ רבינו לשון משנה נקט והמשנה נקטינהו בלשון בין וז"ל חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר וזה אתיא אליבא דר"מ:

או לחולין שאוכל לך בפתח כו' כבר כתבתי לעיל אליבא דר"מ כשאומר לחולין בפתח צריך לסיים לא אוכל אבל אם אמר להדיא לא חולין אע"ג שמסיים שאוכל לך מהני שפיר:

בכל אלו אסר רב אלפס והיינו כר"י וק"ל ועיין מ"ש בדרישה לעיל בסמוך: