Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והיה ריחו קשה עליו ונדר והרמב"ם כתב והזיע והיה ריחו קשה ועד"ר:
היה לבוש בהן כו' והרמב"ם כתב היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו ונדר כו' והוא מל' רבי יודא בברייתא דאמר היה לבוש צמר והצר כלומר שהיה המלבוש צר ונצטער (בלבישתי) בו ופסק הרמב"ם כוותיה אבל אם לא היה הוכחה דמלבוש שעליו צר היה אסור אפי' בטעינה אבל הרא"ש כתב דל"ד קאמר ר"י והצר דה"ה בנודר סתם אין במשמע אלא ללבוש דכל היכא דליכא הוכחה דריחו רע או זיע לבישה במשמע ולא טעינה וכ"פ הר"ן וב"י הביאו ע"ש.
היו מפצירין בו ליקח בת אחותו נקט בת אחותו משום דמצוה הוא כדאמרינן הנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה עכ"ל ר"ן ס"פ הכונס ומפרשים התוס' דטעמא משום דרוב בנים אחר אחי האם נמצאת היא בת גילו: (אלא לשם אכילה ושתייה פי' הנאה מרובה עכ"ה):
ומותר גם באכילה ושתייה כ"כ הרא"ש וכתב ול"ד לרישא דאישות בכלל הנאה היא עכ"ל ב"י ומ"ו ר"ל בכלל מה שנדר קונם שהיא נהנית לי ועד"ר.
ואסר ראובן הנאת חרישתה כו' ר"ל הואיל וסירב להשאילה לו:
הוא אסור ושאר כל העם מותר כו' דודאי כי נדר אדעתא דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא:
ואם אין דרכו לחרוש בעצמו הוא מותר לחרוש בה כו' זהו גירסת הרא"ש אבל גי' הספרים והרמב"ם והר"ן דהואוכל אדם אסורין כשאין דרכו לחרוש בעצמו ועיין בב"י שכתב שכן הוא העיקר: