Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר רב יהודה אמר רב אסור לאכול משחיטתו עד"ר:
בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון גבי אדם מועד לעולם אמרינן נמי הכי ופירשו התוס' דר"ל בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס או ברצון והביא ב"י בא"ע סימן קס"ו ובח"מ סימן שע"ח ע"ש:
השחיטה פסולה אם שהה שיעור שהייה והטעם דשהייה פסולה משום דכתיב ושחט משמע שחיטה א' ולא ב' שחיטות ועוד לפי שהבהמה נירתעת והדם נבלע באברים ואינו יוצא שוב אפי' ע"י מליחה:
וכ"כ הרמב"ם פי' כרש"י גסה לגסה דקה לדקה חוץ מבעוף ששינה וכתב כדרך שחיטת דקה לעוף וגם קאי האי וכן שצריך כדי הגבהה והרבצה ושחיטה ועיין בב"י שכתב די"ל נמי דהאי וכן קאי אדסמיך ליה שא"צ שהייה כדי שחיטת כל הסימנים מדכתב הרמב"ם סתם כדי שחיטה ומסיק וכתב ולהרא"ש שהיה בידו גירסת הרמב"ם כתוב בו שחיטה גמורה ודאי לא קאי האי וכן אדסמיך ליה דסגי ליה בשהיות שחיטת רוב אבל מ"מ אין להוכיח מזה שהרמב"ם ס"ל דבעינן שהייה כדי שחיטת כל הסימנים די"ל דגם כדי שחיטת רוב הסימנים מקרי שחיטה גמורה:
ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה. הרא"ש תמה על הרמב"ם למה הקילו בעוף יותר ממה שהקילו בבהמה דקה ותירץ הב"י ודאי אילו כתב הרמב"ם כן מסברא היה קשה אבל מאחר שכך פי' דברי חכמי התלמוד לדעת הרמב"ם אלו אומרים הכי הוה קים להו דעוף חיותו רב כשל בהמה דקה א"נ דהכי גמירי הל"מ וכמ"ש הרשב"א:
אלא שכתב כו' היינו דוקא לבהמה אבל לעוף כו' לכאורה נראה דר"ל אפילו לבהמה דקה אבל אין דעת הרא"ש כן והארכתי בדרישה ע"ש ומ"ש אבל לעוף ה"ק הרי"ף בא להשוות כל השהיות וז"א דהא בעוף ודאי אינו מן הסברא וכיון שע"כ צריכין לחלק בין שהייה דעוף לשהייה דבהמה א"כ ג"כ נחלק בשהייה דבהמה דקה וק"ל ועד"ר:
והיינו בעיא דרב הונא בר נתן כו' כצ"ל. לחד פירושא היינו פירוש רבי אושעיא וכתב עליו הרא"ש שהוא הנכון:
ורש"י פי' כו' דאפי' במיעוט בתרא של קנה או של וושט פוסלת אע"ג דאילו לא שחט כלל הוה כשר והא שחט רוב הסימנים מ"מ כיון דחזר ושחט כולה חדא שחיטה היא ועד"ר:
מוטב שיכנה על ראשה אבל צריך להזהר שלא ישבור המפרקת ועד"ר:
והרמב"ם פי' במיעוט קמא פי' במיעוט קמא של ושט (מיבעיא ליה) אע"ג דמטרפא בנקיבת הושט (ואם כן מאי איבעיא ליה עכ"ה) דלמא לא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון רוב סימן אחד וכשלא נטרף משום שהייה משום נקב לא נאסר כיון שהיה דרך שחיטה שחיטה מקרי ולא נקב כמ"ש לעיל סימן כ"ב אבל אם שייך במיעוט קמא שהייה אז אותו מיעוט ששחט מקרי נקב ולא שחיטה ודו"ק. והא דקאמר דמיבעיא ליה במיעוט קמא ל"ד מיעוט אלא ה"ה במחצית הסימנים דהא גם במחצה לא נתנבלה כ"א ברוב אלא משום דא"א לצמצם במחצה וכל שאינו רוב שם מחצה עליו. ומ"ה כתבו התוס' דלפ"ז הא דאמרינן שהיות עוף לעוף הוא מדרבנן כמ"ש אחר זה ולא כתבו דאיירי במחצה ודו"ק. וכאשר כתב רבינו בשם הרמב"ם בפירש האיבעיא כ"כ התוס' והרא"ש בשם ר"ת שפירש האיבעיא כן וכתב עוד דלפי פירש זה צ"ל שאין שהייה לעוף מן התורה דאל"כ קשה איך איבעיא ליה אם יש שהייה במיעוט קמא אי לא הא את"ל דאין שהייה היאך מצינו שהייה בעוף דהכשירו ברוב סימן א' והא דאמרינן גבי שהייה כדי בהמה לבהמה כדי עוף לעוף היינו מדרבנן. והאי מדרבנן דוחק לומר מכח האיבעיא דרב הונא בר נתן החמירו להטריף מספק בהשהייה במיעוט קמא דהא רב ושמואל ור"י מיירי שם בשיעור שהיות עוף ודוחק לומר דלכולהו אסתפק באבעיא זו ואי נאמר "דמדרבנן ר"ל שהצריכו בעוף ג"כ לכתחילה לשחוט שני סימנים זהו קצת דוחק דא"כ לא הוי זה לשיטת הרי"ף דאינו מצריך לכתחילה אלא סימן א' כמ"ש בריש סימן כ"ב אלא להרמב"ם והרא"ש א"ש ואפי' לדידהו בדיעבד כשר בעוף בסימן א' ובשהה במיעוט הסימנים בדיעבד איירי. ונראה דר"ל דרבנן תיקנו שיאסר במיעוט קמא אף שלא נעשה בזה המיעוט נבילה אלא טריפה ורב שמואל ור"י דאיירי בשהיית עוף יש להסתפק בהו אי ר"ל שהוא שהייה דאורייתא או דרבנן וכתב הרא"ש ודוחק הוא (ר"ל פי' ר"ת הנ"ל עכ"ה) ב"י:
וא"א הרא"ש כתב ובאשכנז ובצרפת נוהגין להחמיר כרש"י פי' לאסור גם במיעוט קמא "דקנה וז"ל מורי ואין תופסין דברי ר' אושעיא שפי' בסכין רע ולפיכך אין נזהרין בדבר וכן נ"ל עיקר וכן לעיל סימן י"ח כתב סתמא דלא כרבי אושעיא עכ"ל (שהרי כתב סכין שפי' חלק כו' שוחטין בו משמע בין עוף בין בהמה מותר לשחוט עכ"ה) ועיין מ"ש שם ובסימן כ"ב:
שחט העוף ושהה כו' פירוש קודם ששחט רוב הקנה דאל"כ הרי אין השהייה מזקת לאחר ששחט הקנה בעוף והאי שחט העוף כו' ג"כ מדברי הרמב"ם המה כמ"ש ב"י והוא ס"ל דיש שהייה במיעוט סימנים קמאי כנ"ל וק"ל:
חוזר ושוחט דוקא בעוף שהכשירו בסימן אחד אית ליה האי תקנתא אבל בבהמה שאין הכשירה אלא בב' סימנים אין לה תקנה והטעם דכשישחוט הושט במקום אחר מתוך שהושט גמיד ופשיט חיישינן שמא כשישחוט הושט למעלה או למטה יפגע במקום הנקב אבל לדברי רבינו לקמן סימן ל"ג שכתב שיש בדיקה לושט מבחוץ כשהנקב במקום ידוע אף בבהמה יש תקנה על ידי שיבדוק הושט מבחוץ ב"י:
ושוחט הקנה לבדו במקום אחר הטעם שהצריך לשחוט במקום אחר משום דאיכא למיחש שמא מתוך שכבר התחיל לשחוט באותו מקום יהיה יותר נקל לפגוע בושט ויבא לומר עתה הוא שישחט ומקודם לא נגעתי בו ושמא מקודם נגע בו ונמצא מכשירו שלא כדין אי נמי שמא מקודם לא נגע בו ועתה מתוך שקל לפגוע בו יפגע בו ונמצא שפוסלו שלא כדין ועצה טובה קמ"ל ומ"ש ובודק הושט מבפנים ואף דכתב רבינו בשם הרא"ש בסימן ל"ג דיש בדיקה לנקב מבחוץ י"ל דבא ללמדינו דאף אם יראה מבחוץ הנקב בעור החיצון דושט יבדקנו גם מבפנים דאם לא ניקב גם הפנימי כשר: