אפילו עני המפרנס מן הצדקה חייב ליתן כו' דין זה הוא פ"ק דגיטין ד' ז' ריש ע"ב וז"ל אמר מר אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה ושוב אין מראין לו סימני עניות משמים ומ"ש ומי שאינו רוצה ליתן כו' ב"ד כופין אותו לא קאי אעני ועיין בדרישה:

ב"ד כופין אותו עד שיתן מה שאמדוהו כו' וכתבו התוס' וא"ת היאך כופין והלא מתן שכריה כתוב בצדה דכתיב למען יברכך וי"ל דשאני צדקה דאיכא תרי לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ דדוקא מ"ע שאין בה לאו אם מתן שכרה בצדה אין ב"ד נזקקין לו:

אפילו בערבי שבתות שיש פתחון פה לבעל הבית לומר טרוד אני:

ואם פוסקין עליהן לכבודן כצ"ל ועד"ר:

אבל אם מיחה לאלתר לכאורה נראה דר"ל מיד אחר ששמע אע"פ שאינו מיד אחר שהשכירה אם שתק כששמעה אף שלא היתה השמיעה ביום שכירתה המלמד מ"מ נשתעבד למפרע גם במה שלמד עמו עד יום שמיעתו דאמרינן אגלאי מילתא למפרע דניחא ליה במעשה אשתו ובשכירתה:

ועבד האוכל עם רבו אפשר דנקט גבי עבד עם רבו דמסתמא אוכל העבד עם הרב משא"כ האב דיש בנים שאינן סומכין על שלחן אביהן:

אדם שוע ר"ל נדיב לב כמ"ש בישעיה סימן ל"ב ולכילי לא יאמר שוע וכן פי' לא נכר שוע לפני דל נדיב. וקאמר הן שנותן צדקה יותר מיכלתו מכח נדיבתו או מכח שלא יבוייש אסור ליקח ממנו:

או שמיצר לעצמו שנותן ר"ל שאין ידו משגת ליתן אפילו דבר מועט:

והגבאי שמכלימו ושואל כו' ק' כיון שנותן מעצמו למאי מכלימו וי"ל דה"ק איש כזה שנותן יותר מהראוי כששואל ממנו אסור לילך לכתחילה אצלו לתובעו דמפני בושה יצטרך ליתן יותר. וי"מ אף אחר שנדב ליתן כך וכך אסור לגבאי לילך אצלו ולתובעו שיתנו דמחמת נדיבתו נדב יותר ממה שבידו ליתן ויתן כשיהיה לו ולא יתבענו הגבאי להכלימו ליתנו אבל פי' זה הוא דוחק:

(ופקדתי על כל לוחציו אפי' על גבאי צדקה והיכא דלא אמיד גמרא פ"ק דב"ב):