שיעור נתינת כו' והא דתנן אלו דברים שאין להם שיעור כו' וגמילות חסדים היינו בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ירושלמי אבל דוחק לומר שהמשנה מיירי מאדם שידו משגת דקאמר גם כאן בממון דיתן כפי צורך העניים והיינו אין לו שיעור דהמשנה מסתמא מרובא דעלמא קמיירי וק"ל:

עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ויליף מדכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך תרי עשורין היינו חומש ר"ל כשתטול שני חלקים מי' חלקים היינו חומש אבל סתם שני עשיריות אינו חומש שהרי כשתטיל ראשונה חלק העשירי וישארו ט' חלקים יתחלק אותן ט' חלקים לעשרה וטול חלק העשירי אין חלק אותו הי' בשוה עם חלק הי' הראשון אלא פחות ממנו וק"ל ומכאן תקנו באושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל בשעת מיתה יכול לבזבז כל מה שירצה:

חומש מהריוח בכל שנה דאל"כ בה' שנים מפסיד כולו כ"כ בירושלמי וטעם זה אינו דהא נוכל לומר דבכל שנה ושנה יתן החמישית שיש לו ונמצא אם ימעט קרנו יתמעט לפי ערך ג"כ החומש ולעולם ישארו ארבעה חלקים בידו והחומש יתן לצדקה אלא ה"ק למה שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מהחומש עכ"פ לאו בכל ענין אמרו לחלוק ממנו לה' חלקים וליתן בכל שנה חומש דומה למ"ש עשר אעשרנו לך וכמ"ש דא"כ יכלה קרנו וכיון דלא בכל ענין אמרו מפרשינן להא דיתן חומש בכל שנה מהרווחים קאמר דכן יעשה בכל שנה בחומש וה"ה במעשר דומה למעשר דגן שעשרו מהריוח שנתגדל בכל שנה וגם שם היה חומש דהרי כל אחד היה צריך ליתן מעשר ראשון ומעשר עני אלא ששם היה נותנין מעשר עני ממה שנשאר בידו ממעשר הראשון:

משלישית השקל לשנה שנא' והעמדנו עלינו וגו' שלישית השקל וגומר עזרא י':

ויכול לעשות לאחרים ר"ל לכוף לאחרים (וצריך לנקוד האי לעשות בשב"א תחת הלמד ופתח תחת העין: מפסיד את זכותו כו' ועובר על לא ירע לבבך עכ"ה):

שכרו גדול כשכר הנותן ואע"ג דבגמרא א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מהעושה והכא קאמר שהן שוין י"ל דה"ק שכרו של המעשה גדול כשכר הנותן מדעתו בלא כפייה והא דאמרינן בגמרא ששכרו יותר מן העושה ר"ל מהעושה שאינו נותן מדעתו אלא בכפייה שאין שכרו לאותו נותן כאילו נותן בלא כפייה וק"ל אבל בש"ע גרס משכר העושה כלשון הגמ':

ואם אפשר להגיע לידו בענין שלא ידע ממי קבלה אין טוב ממנו נראה דר"ל דגם הוא הנותן לא ידע מי יקבל ממנו ודוגמת לשכת חשאים דקא חשיב בסמוך למעלה ראשונה מהצדקה כי מה שחשב לפני זה במעלת התומך יד ישראל במתנה או הלואה או שותפות אין זה בכלל צדקה ומש"ה כתב רבינו שפיר אהאי חלק שאם אינו יודע מי יקבל ממנו וגם העני אינו יודע ממי קיבל אין טוב ממנו לאפוקי אם ירצה רבינו שהנותן יודע אלא שהעני המקבל איני יודע קשה הא איכא טוב ממנו ודו"ק: (ויתננה לו בסתר כו' ר"ל שלא יראו אותו שיקבל ממנו העני עכ"ה):

ונותן לו המתנה או הלואה כו' עיין בדרישה:

ולא ידע למי נותן כו' כצ"ל:

כגון לשכת חשאים דוגמת מתן בסתר שלנו בב"ה. מיהו אינו דומה ממש למתן בסתר שלנו דאף שנקרא מתן בסתר ואין יודעין כמה נותן שם אבל מ"מ הנתינה הוא לעין כל כשנכנסין בב"ה ברבים הוא מטיל שם ויש שאינו מטיל שם אלא פרוטה והרואה יחשב שהטיל שם גדול משא"כ בלשכת חשאים דמקדש שהטילו שם בחשאי בלי ראיות שום עין והגבאי שבא אח"כ וחילק מה שבלישכה לא היה יודע מי נתן לשם והיה מפרנס מהן עניים הגונים דלא היה להן גנאי כשלוקחין מיד הגבאי מאילו ידעו מי נתן הממון לשם:

וקרוב לזה הנותן לקופה של צדקה אבל כיון שהגבאי יודע מי הנותן לא עדיף כלשכת חשאים ב"י:

שהממונה עליה נאמן חכם בסימן רנ"ו כתב רבינו ת"ח וז"ל ב"י והאידנא בזמן הזה לא נהגו להקפיד בכך ואפשר שהם מפרשים חכם שיהיה חכם בהנהגות הגבאות ולא שצריך שיהיה ת"ח:

ומשליכין אותו לאחוריהם כו' רבי אבא עשה כן ושם בגמרא פרק מציאת האשה דהוי ממצי נפשיה בין עניים ומצלי עיניה מארמאי ופירש"י שהיה מטה עיניו לאחוריו שלא יבא העכו"ם וילקח (ובב"י בשם רש"י שלא יבא רמאי שיעשה עצמו עני וילקח עכ"ה):

פחות מזה שיתן לו בעצב ז"ל מ"ו עוד מעלה שנותן בעצב (כראוי או שנתן בעצב) פחות מהראוי עכ"ל: