על עור בהמה וחיה טמאה שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך:

ולא על עור דג כו' משוה זוהמא:

אפי' עור נבילות וטריפות שלהן דדרשינן תורת ה' בפיך ממין המותר בפיך אשיר"י והטעם דלא גרע נהרג בידי שמים מנהרג ע"י אדם:

וה"ר ברוך נסתפק כו' משום דבפיגיל כתיב לא יחשב ובעי דיבור ותרומה ניטלת בלא דיבור ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע והחושב לשלוח יד בפקדון חייב ועיין בדרישה:

ותו לא צריך פי' רק בתחלת העיבוד ב"י:

וה"ר ברוך כתב שאם מעבדו כו' ומסייעו שרי נ"ל דל"ד מסייעו בידים אלא שמסייע לו בדיבורו להורותו איך יניחם בתוך הסיד לשמה וזהו לשון מסייע כדאמרינן בעלמא מסייע אין בו ממש דאל"כ דלמא הרמב"ם ג"כ מודה בזה או מאי זה שכתב וכ"כ ב"ה דסגי כו' וכן מוכח מדברי הרא"ש והביאו ב"י ע"ש וכן בא"ח סימן ל"ב כתב ב"י וז"ל מדלא הזכיר רבינו כאן שהישראל יסייעו משמע דס"ל דמסייעו דנקט רבינו ברוך ל"ד כו' אבל מסיק שם וכתב דיותר נ"ל לומר שרבינו בהל' תפילין סמך אמ"ש כאן בהל' ס"ת בשם רבי' ברוך ורב נטרונאי דבעינן שיסייעו מעט ולא הביא ב"ה אלא לאפוקי מדעת הרמב"ם ואפשר שב"ה ג"כ ס"ל שיסייעו ישראל עמו וכ"כ הסמ"ג כו' עכ"ל אבל ל"נ כמ"ש:

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ולא אמרינן עכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד רק שיאמר לעכו"ם בתחלת העיבוד שישים העור בסיד לשמה ודאי יעשה אדעתא דישראל כיון דנעשית כרגע אחד אשיר"י:

אבל מתורת ספר שקורין בו בציבור כו' פירוש אפי' אם לא נעבד לשמה מ"מ מותר לקרות בו בציבור:

מי שעישה גוילים ולא דק עיין ברא"ש דה"ק סוף הל' ס"ת שכתב שדק לאו היינו קלף דהוא מליח אבל לא קמיח ולא עפיץ והוא חיפא וגרע מדפתרא ובלא פסול עיבוד (שלא לשמה) פסול אם לא בשעת הדחק ע"ש ועד"ר:

וצריך שיהא מעובד בעפצים שהוא מכווץ העור ומחזיק אותם:

דוכסוסטוס דוך בלשון התלמוד מקום וסוסטוס בלשון יוני בשר עיין בתוס' פרק המוציא יין:

בצד הפנימי שכלפי הבשר כו' וכותבים בו בצד החיצון כו' משום במקום שנחלק הוא חלק יותר מלצד השער מחוץ ומלצד הבשר מבפנים והסימן שלא תשכח מקום כתיבתה הוא במקום שהיו מחוברים יחד כשהיה העור שלם וגם יש סימן לזה מ"ש כבוד ה' הסתר דבר דהיינו במקום סתר שנחלקו מהדדי שם יהיה כבוד ה':

בדיעבד כשר בס"ת פי' משום דבס"ת מצינו אפי' לכתחלה כותבים לצד החוץ כגין גויל ודוכסוסטוס וכן בצד פנימי בקלף לכך אפי' אם שינה בקלף ודוכסוסטוס כשר משא"כ בתפילין שאסור לכותבו כ"א אקלף נמצא שלא מצינו בהן צד כשרות לצד חוץ אשיר"י:

וקלפין שלנו יש להן דין קלף כו' לאפוקי מהאומרים שהם דוכסוסטוס לפי שמגררים האומנים המתקנים אותו קליפתה העליונה ונשאר הדוכסוסטוס דמה שמגררים הוא אינו אלא כדי מה שצריך להחליקו ומצד הבשר הם מגררים הרבה עד שלא נשאר שם אלא הקלף לבד ב"י:

וחציה ע"ג קלף פסול משום דהוי כשני ספרים:

וחציה צבאים פי' והוא הכל גויל וז"ל מ"ו נראה לי כמו צביאיים וכן איתא בירושלמי פרק קמא דמגילה וז"ל אבל כותב החציה על עור בהמה טהורה וחציה על עור היה טהורה וק"ל עכ"ל:

אלא עופרת וכיוצא בו שצובע ואין הכתב שעליו ניכר יפה:

ואינה נכתבת אלא בדיו שכך הל"מ (ובב"י בשם הרמב"ם דמצוה מן המובחר לכתוב בדיו העשוי' מעשן. ובזוהר פרשת תרומה ד' ע"ב ע"א דאין לעשות הדיו רק מדברים הבאים מן העץ עכ"ה):

עם קומוס ופירש"י גומא בלע"ז והוא שרף האילן: