שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה כמ"ש בהל' תפילין (בסימן ל"ב וכתב ב"י בשם רבי' מנוח דבדיעבד אינו פסול עכ"ה):

ויכתוב כתיבה נאה משום זה אלי ואנוהו ולכן יכתוב כתיבה גסה שלא ימחק מהר מרדכי:

תמה שתהא מוקפת כו' דכתיב וכתבתם שיהיה כתיבה תם ופירש"י תם שלם בהלכותיה ואף על גב דוכתבתם גבי תפילין ומזוזות כתיב ילפינן ספרים מינייהו ועיין בדרישה:

ויזהר שלא יאריך רגל הירד כו' הא דאקדים כתיבת תיקון החי"ת ויו"ד לתיקון וי"ו וזי"ן משום דתפיס ל' הגמרא דהבונה ודה"ק של הרי"ף והרא"ש שאיתא שם לא יעשה אלפי"ן עייני"ן כו' עד ההי"ן חתי"ן חתי"ן ההי"ן נמצא שהוצרך לכתוב תיקון החי"ת אחר שכתב תיקון הה"א ואח"כ קאמר בגמרא דין יו"ד ווי"ן זייני"ן נוני"ן. הקדים גם שם היו"ד משום דדרך הכתיבה הוא כן אותיות פשוטות כאילו בקטן החל ובגדול כלה:

ור"ת פי' שצריך שיהא ראש השמאל של היו"ד כו' בגמרא פרק הקומץ (מנחות דף כ"ט) גרסינן אפי' כתב אחד מעכב פשיטא אמר רב יהודה ל"נ אלא לקוצו של יו"ד ופירש"י רגל ימינה והקשה ר"ת דזה פשיטא דזה הוי גופה של יו"ד והל' משמע דבלא קוצו מקרי יו"ד (ופר"ת שקוצו ר"ל שבראש שמאלה הוא כפוף כו' גם מינקט ל' נקודה מזה מוכח דאינו קאי על רגל ימין של יו"ד דהא אינה נקראת נקודה אלא רגל ודו"ק עכ"ה) ומש"ה כתב רבינו ור"ת פי' דמשמע דפליג אדלעיל:

ניקב רגל הפנימי של ה"א כו' ק"ק הא אינו מוקף גויל במקום שהוא ניקב. י"מ כיון שהוא מוקף מן הנקב ולחוץ חושבין אותו כאילו אותו גויל סמוך לו ולא דמי לניקב תוכו של ה"א דשם הוא ניקב מכל הצדדים וי"מ דניקב ל"ד קאמר אלא ר"ל שממעט מהרגל ניטל הדיו ממנו:

וא"א הרא"ש ז"ל פסל גם בזה ר"ל כמו שפסל אם נפל טיפת דיו על האות קודם שנגמרה כן פסל ג"כ אם נפל אחר שנגמרה אבל לא קאי על מוקפת גויל וק"ל:

יכול לגרור לתקנו כו' משום דהוי חק תוכות:

אינו מועיל לגרור הדבק כו' וע"ל בא"ח סימן ל"ב בב"י היאך יתקנה וכתב דאם גורר המ"ם כ"כ עד שנראית כנו"ן כפופה דמהני כיון שעושה מעשה בגוף האות ע"ש.

ואלו הן שעטנ"ו ג"ץ וה"ה נו"ן פשוטה וצדי"ק כפופה:

לעשות לה ג' זיינין פירש"י בשי"ן ברגל השמאל וכן בעי"ן בראש רגל הפנימי וכן כולן ואותן ג' תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה כזה עד כאן לשונו. שלשתן זקופין למעלה כזה ופי' הראשון שכתב רבינו הוא כפירוש רש"י: