שאומר (בתחילת כתיבת הספר כו' כצ"ל וכן הוא בדפוס ב"י עכ"ה): צריך לחשוב שכותב בא"ח סימן ל"ב כתב ב"י דהאי לחשוב ל"ד אלא צריך לדבר כן בפירוש ובאורה חיים כתב אמירה בהזכרה ראשונה ומחשבה אח"כ בכל שם ושם. ולשון הרא"ש הוא כלשון רבינו כאן. ואפשר לומר דהרא"ש ורבינו דכתבו מחשבה ור"ל דיבור סמכו אמ"ש בריש סי' רע"א דבמחשבה הנזכר בגמרא ר"ל דיבור ואין מחשבה בלא דיבור ע"ש:

ואפילו המלך שואל בשלומו כו' פירוש מלך של ישראל אבל של אומית העולם משיב מפני הסכנה:

יפסיק ביניהם וישיב כצ"ל ור"ל ישיב שלום לכל אדם מפני הכבוד וצריך אח"כ לחזור ולומר שכותב שם השני לשם קדושה (וכתב עוד שנכון הדבר לכתוב כל השמות שאינן נמחקין לשמן עכ"ה) ב"י.

שיטבילנו בתיבה שלפניו ואם שכח וטבל יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם ב"י:

כתב האזכרות בזהב פסול רבותא נקנו אפי' זהב וכ"ש דיו משאר צבעונים חוץ משחור דפסול וכבר נתבאר בסי' רע"א דאזכרות ל"ד אלא ה"ה לכל התורה ב"י וכתב הריב"ש שאם עבר וגררן וכתבן בדיו כשר ומיהו בכל אזכרות הספר אפילו בדיעבד פסול משום דמיחזי כמנומר עכ"ל ונ"ל מש"ה נקט אזכרות וק"ל. (ונ"י כתב בהל' ס"ת דמיירי אפי' כתב תחילה בדיו ואח"כ ציפהו בזהב ר"ל שזרק זהב בכתב השמות שנכתבו בדיו עכ"ה) אפ"ה אסור דעליון מבטל התחתון ע"ש ולפ"ז יכול להיות שג"כ דוקא אזכרות אסור ודו"ק:

אבל אין תולין השם אא"כ טעה ודילג עמו ב' תיבות כן דעת הסמ"ג אבל דעת סה"ת אפי' בתיבה אחת של חול ותמה ב"י על רבינו שכתב בשמו שני תיבות ע"ש:

אלהיכם אלהיהם כו' דכל הנטפל לשם מלאחריו כגון כם מאלהיכם או הם מאלהיהם אינו נמחק אבל הנטפל לשם מלפניו נמחק כגון ה"א ראשונה של האלהים ועיין בדרישה:

כתב אל מאלהים יה מיהודא אינו נמחק דאל ויה כל אחד לחוד הוי שם ואשמעינן דאף על גב דכוונתו היה לכתוב אלקים כולו או יהודא כולו: (יש בו דבק כ' וה"ה דיו שנשפך ע"ג שם מותר למוחקו דאין כוונתו למחוק אלא לתקן עכ"ה):

באותיות השם יש לו לגוררו כו' אע"ג דכתיב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיך הא תיקון הוא ושרי: