אחד שערי בתים ושערי חצירות ואם עכו"ם דרים שם פטורין אגודה:

מדינות פירש"י בפ"ק דיומא דף י"א מדינית מוקפות הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר עכ"ל אבל אין לפרש מדינות ר"ל עיירות כמו שמצינו בתלמוד ובפוסקים שקורין לעיר מדינה דהא נקט אחר כך ועיירות בפני עצמו:

ולולין נ"ל דלולין הוא חדר בנוי העשוי לתרנגולין וכמ"ש בח"מ בסימן קע"ב ס"ח לול של תרנגולין אין לו ד"א ופרשיהו אף שעשוי כמין בית וכמ"ש בפרישה בס"ס קס"א ע"ש: (ומתבן ר"ל בית התבן עכ"ה):

ובית השיתפין פי' של ישראל אבל של ישראל ונכרי פטור:

כולן חייביו ולא אמרינן ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ופריך שם בגמ' ביימא דף י"א ואימא ה"נ כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם הני בעו חיי והני לא בעו חיי ואלא ביתך ל"ל כדרך ביתך דרך ביאתך כו':

אא"כ הנשים רוחצית בהן כו' שכיון שעומרות שם ערומות אין כבוד שיהא מזווה ודוקא אלו אבל חדר ממש אפי' במקום שאיש ואשתו ישנים ומשמשים שם (אין עומדין ערומים) חייבין במזוזה ועד"ר:

אא"כ הנשים יושבות בה להתקשט כו' דאז חשיב דירה:

ושל כרכים אם יש בה בית דירה לחזן בב"ה עצמה אבל אם דר בעזרה או פתח של ב"ה פטור:

וב"ה שאין בה בית דירה לחזן עיין בדרישה:

כיון שאין בהם בית דירה רצה לומר אינו עשוי לדירה נראה לי:

אף על פי שהוא במקום הטינופת כגון שהתינוקות מצויין שם:

וטוב לכסות כדי שלא תהא נראית וכ"כ המרדכי וכלבו וכתב אבל במקום טהרה טוב להיות נראית: (ופרוצה ברביעית פטורה והא דכתב לקמן סי' רע"ז שאם יש לבית ג' רוחות והפתח הולך מרוח לרוח שחייב היינו שיש שם צורת הפתח וב' מזוזות העשוין לשם מזוזות אבל אכסדרה אינה עשויה לשם כך וע"ש מ"ש א"א ז"ל עכ"ה):

אף ע"פ שיש לה פצימין שהתקרה מונח עליה:

כצורת הפתח והטעם דלא נעשין אלא בשביל התקרה:

אע"פ שהיא נמוכה ר"ל האכסדרה דומיא מ"ש או שעשוייה חלונות דקאי אכל אכסדרה ועוד דאם תפרשי' אמחיצה קשה למה אמר כן אכל אכסדרה ושני אוקימתות הן בגמרא:

או שעשוייה חלונות ר"ל מכל הרוחות נ"י:

ובית שער בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותה קפנדריא (בהגהות רא"פ ז"ל והוא בית שיושב שם שומר השער לפירוש א' ופי' השני מחיצה מקפת לשער שלא יציצו בחצר עוברים ושבים עכ"ה):

ור"י פירש דבית שער חייב כו' קצת נראה שהוא אינו מדוקדק דהא ה"ה לגינה ולמרפסת וכן הביא ב"י בהדיא:

חוץ מהמקום שנכנסין לו מר"ה פירוש שני מזוזות חוץ מזו שעם זו הם ג' ב"י ולישנא דגמרא נקט כשאין פתוח לר"ה דאין חייב אלא ב' וז"ש חוץ של"ת בכאן דעשה מזוזה לפתח הפתוחה לחצר א"צ לעשות להפתוחה לר"ה קמ"ל ד"א אלא דמזה לא איירי ודין זה כבר אמור דצריך לעשות להפתוחה לר"ה:

אבל עיקר הפתח כו' ר"ל פתח בית המדרש עצמו ואם יש בו פתח שרגיל הוא ובני ביתו לכנס מביתו לשם חייב (ור"ל מש"ר ואם יש בו פתח כו' מיירי דב"ה הוא אצל ביתו ויש לו פתח מביתו לב"ה שרגילין גם בני ביתו לילך בו ולכן חייב במזוזה אבל לב"ה יש עוד פתח אחרת שנכנסין כל העולם שהוא פטור ממזוזה ועיין ברא"ש שהביא ב"י ומש"ר בסמוך מי שיש לו פתח קטן עכ"ה):

וכן עשה הרמ"ם כו' ז"ל ב"י וראוי לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליהם בשעת קביעת המווזה כמ"ש בסימן רפ"ט:

והחניות שבשווקים פטורים דכתיב ביתך שהוא דירת קבע לאפוקי אלו שהם דירת עראי ונראה דבזמן הזה אלו חדרים הנקראים קניטן חייבים וצ"ע:

זו לפנים מזו כך היה דרך היוצרים בימיהם לעשות ב' סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור לתגרים ואינה עשויה לדירה רש"י ובגמ' פריך ותיהיי חצונה כבית שער לפנימי ותחייב במזוזה ומשני דלא קביע:

בית שאינו מקורה וז"ל הרא"ש וא"ת מי גרע משערי חצירות דחייבים במזוזה וי"ל דחצר דרכו למשמש לדירת הבתים אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה ורבינו מנוח כתב של"ד דהתם בתים שהם מקורים פתוחים לתוכו:

בית שאינו מקורה כו' חוזר ונשנה כאן משום דבעי למסמך ליה מקצתו מקורה ב"י:

אם הקירוי אצל הפתח חייב פירוש דיש במקורה ארבע על ארבע רבי' מנוח:

אלא אם כן העמיד לו דלתות לפי שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך ודבר ידוע הוא שהשער הוא דלתות כן השיב לחכמי לוני"ל שתמהו גם כן עליו ועיין בב"י:

שאין בני הבית רגילין לצאת בו פירוש גם לא היו רגילין מתחילה וק"ל:

פעמים למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כ"א ברשות ועושין פתח במחיצות ופעמום איפכא: ושני פתחים כו' כצ"ל:

תנא פתח שאחורי כו' פירש"י כגון שיש במקצוע הבית פצים כו' הנה אכתוב ביאור רש"י ודברי רבינו שעליו כפי שנלע"ד בקצרה דמ"ש פתח שאחורי הדלת. ר"ל הפתח המערבי היא אחורי הדלת הצפוני ומיירי שאין הדלתות קבועין בציריהן בהפצין אלא במזוזת הפתח השנייה הן קבועין לצד צפון ולצד מערב וכשנועלין הדלתות הן ננעלים שניהם על הפצים ומיירי שהדלתות בפתחים דרך פנים לתוך הבית. וקאמר שאותו פתח המערבי שאין מזוזה קבוע בפצים של צד פתחו כי אם בצד השני של הפצים הצפוני היא אחורי הדלת הצפוני דכשאותו הדלת הצפוני נפתח והוא נכנס דרך פתח המערבי להבית רואה את המזוזה שהיא קבוע שם וברש"י בגמרא כתוב כשהדלת סתום היא אחורי הדלת ולפ"ז א"ש טפי מ"ש אחורי הדלת דאף כשנכנס בפתח המערבי אינו רואה המזוזה דהדלת מפסיק והיא אחורי הדלת. אבל יותר מתיישב בעיני מ"ש רבינו כשהדלת פתוח ואחורי הדלת ר"ל שהמזוזה אינה מצד פתח המערבי אלא אחוריה וכלשון הגמרא כתב רבינו בר"ס רפ"ט ז"ל שם ואם הניח אחורי הדלת אין זה מצותה. ופי' הנ"י שם דהניחה חוץ למזוזת השער דבעינן דרך ביאתך. שמע מינה דכשאינה קבוע בצד שנועל שם הדלת אלא בצד שני של הפצים נקרא אחורי הדלת הכי נמי דכוותיה. וקאמר דאם אותו הפצים פחות מרוחב טפח דיוצא בה גם ידי פתח המערבי ואע"ג דלא הוי לה ימין ביאתו כ"א דרך שמאל ביאתו. מ"מ כיון דאין הפצים טפח מחשב הכל כפתח אחד (ואין אנו צריכין לומר שרש"י ורבינו שהביאו ס"ל כפירוש הר"ץ והביאו המרדכי והב"י עיין מ"ש בדרישה עכ"ה) שכתב דמיירי שאותו פצים היא קבוע באופן שהיא בימין גם לפתח המערבי. דאם כן לא היה סותם רבינו דבריו וגם ר"ץ לא בא לפרש לשון רש"י כן אלא מפרש הברייתא) ומ"ש רבינו ויראה מכאן אותם פתחים שהן חלוקין כו' זה לא מיירי דוקא שהמזוזה קבוע בפצים האמצעי העומד בין הפתחים והדלתות משני הפתחים ננעלים עליו כי אין מדרך אותן פתחין לקבוע המזוזה בהפצים האמצעי כי אם במזוזה הפתח הראשונה דרך ימין הכניסה ובא ללמדינו שאין אותו פצים הקבוע באמצע מחשב הפסק להצריך לקבוע בו מזוזה לצורך פתח השני דכל שאינו רוחב טפח לא מחשב הפסק להיות לה שם פתח בפני עצמה להצריכה מזוזה בפני עצמה. כמו שלא נחשב כאן הפצים להפסק להצריך לפתח המערבי למזוזה בפני עצמה. אבל ה"ה וכל שכן אי קבוע המזוזה גם בזה בפצים האמצעי מימין הביאה לאחד מהפתחים אלא שהאמת כן הוא שאין הדרך לקבוע מזוזה בהפצים בפתחים החלוקים והן מרוח אחד ודו"ק. (ע"כ העתקתי ממה שמ"כ בכתיבת יד א"א הואון ז"ל במקום אחר ולא היה בתוך הקונטרס והוא עולה יפה לפירוש רש"ל הנזכר בסמוך. והא לך הביאור בתוך הקונטרס עכ"ה):

וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת נראה דה"ק הוי פתח מערב אחורי דלת צפון וכן פירש מ"ו וז"ל פי' פתח של מערב (הוי' אחורי דלת הצפוני) והמזוזה אינה נראית לתוך חללו של מערב ומיירי שהדלתות קבוע בפצים וק"ל עכ"ל ולהכי אם יש בעובי פצים טפח צריך גם לפתח מערב מזוזה הואיל ואין המזוזה בחללה ר"ל כיון שהפתחים בשני צדדים הו"ל כשני פתחים ואם כן אין המזוזה בחללה וצריך מזוזה בפני עצמה ואפילו אם היתה המזוזה בחלל הטפח לצד חוץ נמי צריך מזוזה אחרת למערב אם יש בפצים טפח אפילו רואין המזוזה משני צדדים ובשני הפתחים בצד אחד די במזוזה אחת אפי' יש בפצים טפח ואפי' אין המזוזה נראית לשני הפתחים ואף על גב דנקט בגמרא פתח שאחורי הדלת משמע דתליא באחורי הדלת ולפ"ז לא תליא הדבר כלל בזה יש לומר דתלמודא נקט לשון קיצור שמתוכו נלמד דמיירי בשני פתחים משני צדדים שאחד הוא אחורי הדלת השני והוי כאילו אומר שני פתחים משני צדדים ופצים ביניהם כו' אלא שלא רצה התלמוד להאריך ונקט בקיצור פתח שאחורי דלת כו' ודו"ק. ולפ"ז אפשר דה"ה אם היתה דלת צפון מחוברת לצד השני ונסגרת לצד הפצים הוי נמי דינא הכי וק"ל. ואתי שפיר מ"ש ב"י ז"ל ודברי רש"י בגמרא מבוארים יותר ז"ל וה"ג בפתח שאחורי הדלת כגון מקצעי הבית הפצים קבוע וב' פתחים מחותכים אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת כו' ונראה דר"ל דגם פתח דרומית אין צירה שלה מחותך בפצים דוקא אלא אפי' אם היא מצד השני ונסגרת בכצים וכן של מערב ונמצא דכשהדלת דרומי סתום פתח של מערב אחורי הדלת ומ"ש פתוח למערב כו' ר"ל פתח של מערב ופירש"י כך כדי לפרש מה שאמרו בגמרא פתח שאחורי הדלת כו' דאם היה פתח דרום פתוח לא שייך ל' אחורי דלת וק"ל והגמ' נקט ל' אחורי ור"ל ב' פתחים בב' צדדים וכמ"ש לעיל ומ"ש ב"י הוא מבואר יותר ר"ל דלפי נוסחת רבינו צ"ל דדלת צפון מחוברת בצד הפצים ונסגרת בצד השני ושל מערב מחוברת בצד השני ונסגרת בפצים וא"כ קשה דל"ל לתנא דברייתא לומר כן ועוד מאי איריא פתוח אפי' סתום נמי מצינן לומר דפתח מערב היא אחורי דלת צפון לכן כתב דרש"י בגמרא הוא מבואר יותר אלא שקשה הא לא הוי' ימין ביאה בדרום ולכך שינה רבינו והרא"ש ל' רש"י וכתבו צפון במקום דרום אלא שהב"י כתב שמ"ש רש"י כשהדלת סתום הוא מבואר יותר ממ"ש כשהדלת פתוח ועיין בדרישה:

ויראה מכאן ר"ל הואיל שהברייתא נקט פתח שאחורי דלת משמע דוקא שהשני פתחים בב' צדדים יש חילוק אם בפצים עובי טפח או לא:

השוכר בית וה"ה שואל:

משום ישוב א"י פירש"י מתוך שאינו רשאי ליטול אחר כך המווזה כדלקמן בסימן רצ"א הלכך בטורח יצא ממנה ואם יצא ישכרנה אחר במהרה משום המזוזה: