קן מעוף טהור לאפוקי טמא דכל מקום שנאמר צפור אינו אלא טהור:

או על ביצים שלה לאפוקי אם רובצת על שאינה שלה:

בין אם אין בו אלא ביצה או אפרוח א' שנא' קן מ"מ:

ואין הביצים מוזרות כו' ר"ל שאינו חייב לשלח אם הביצים מוזרות דביצים דומיא דאפרוחים מה אפרוחים בני קיימא אף הביצים בני קיימא מה הביצים צריכין לאמן אף אפרוחים צריכין לאמן יצאו מפריחין:

ואינו מזומן אצלו שנא' כי יקרא פרט למזומן:

שקננו בטפיחין קדרות קטנות שנותנין בחומה:

ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס פירש"י שמרדו דהשתא אין קינויו בידך:

אפי' ברשותו דכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה לא זכיא ליה חצירו ולא הוי מזומן:

ואפי' מצאו בים כו' שנאמר כה אמר ה' הנותן בים דרך ופירש"יי קן בים כגון ששטף הים האילן והיה קן בראשו:

או בראשו של אדם שנאמר ואדמה על ראשו פירש"י אע"פ שהיתה בראשו לא אבדה את שמה למקרייה עפר ש"מ אדם גופיה אדמה הוא והשתא נמי על הארץ קרינן ביה וה"ה על ראש שאר ב"ח רמב"ם:

אסור ליקח האם מעל הבנים קאי אכל הפרטים דלעיל:

לצורך מצוה כגון לטהר את המצורע:

ואם רוצה ליקח האם ולשלוח הבנים אינו רשאי לפי שחובה עליו לשלוח האם שנאמר שלח תשלח את האם:

אפי' כמה פעמים חייבים לשלחה (ודוקא שחזרה קודם שלקח הבנים אבל אם שלח ולקח הבנים ואח"כ חזרה א"צ לחזור ולשלחה וק"ל עכ"ה) ויהיב טעמא בגמ' משום דשלח אפי' מאה פעמים משמע כלומר מפני שהוא מקור ונופל על המעט ועל ההרבה ב"י אבל מ"ש שלח תשלח כפל לשון צריך לדרשה אחריתי בפרק אלו מציאות:

וחזרה עליהן פטור מלשלח משום דכיון דכבר זכה בהן מזומן קרינן בהו ב"י:

ישלחנו מדיין ופטור פי' ממלקות משום דהוי לאו הניתק לעשה אבל אם כבר שחטה חייב עליה כיון שאין בידו לקיים העשה:

כגון יוני הרדסיאות שדרכן לגדל עם בני אדם בביתם ועיין בטא"ח סימן שכ"ג מ"ש שם ע"ז: (ועוף טמא שרובץ כו' דכתיב קן צפור דבעינן שתהא האם שהיא מקננת צפור ועוף טמא לא מקרי צפור עכ"ה):

שרובץ על ביצי עוף טמא כו' או שהן טריפה דכתיב תקח לך ולא לכלביך:

או שהזכר רובץ כו' דהאם כתיב ולא האב:

אפי' הוא קורא זכר פי' קורא עוף טהור הוא ודרכו לרובץ על ביצים אחרים לכך בנקבה חשוב אמו (אפי' אין הביצים שלה חייב לשלח עכ"ה) כיון שדרכו בכך:

ואם מטלית או כנפי יונה כצ"ל מפסיק בינה לקן את"ל חוצצין שני סדרי ביצים והוא מתכוין לוטול התחתונים מי הוה האמצעית חציצה ולא קרי ביה רובצת עליה או לא רש"י:

שחט קצת סימניהן כצ"ל וקאי אאפרוחים:

ואם לא שלח אינו לוקה דאיבעיא הוא בגמ' מי אמרינן כיון דאילו שביק להו מיטרפי קרי' ביה לך ולא לכלביך א"ד כיון דבידו למיגמר השחיטה תקח לך קרינן ביה וחייב בשילוח ולא איפשיטא ולכן לכתחילה צריך לשלחנה ואם לא שלחה אינו לוקה:

אם כנפיה נוגעין בקן כו' מדכתיב רובצת ולא כתיב יושבת אבל מ"מ בעינן שיגע בקן מדכתיב רובצת:

והרמב"ם כתב שחייב אם נוגעת מן הצד עיין בב"י שתמה בזה על רבינו:

רואין כל שאילו תשמט ר"ל אם ידחו הענפים זה מזה תשמט ונופלת עליהן ולהכי נקט על שני ענפי אילן דאם יושבת על ענף אחד לא שייך לומר רואין כל שאילו תשמט כו' וק"ל:

ונופלת עליהם חייב דמקרי רובצת עליהן אע"פ שאינה נוגעת כלל כיון שיש לה מושב על גביהן רש"י: