אין שוחטין אותו על פיו דדילמא משום אגרא קשרי ואע"ג שנותנין לו שכר אפי' במום שאינו קבוע כמ"ש בסמוך מ"מ אתי להתיר המום כדי שיקפצו הכהנים אחרים עליו ויתנו לו בכוריהם לראות. ובלאה"נ לא קשיא מידי דהא רבי' הביא בסמוך דברי הרמב"ם דס"ל דבחד שכר צריך לראות לעולם וא"כ איכא למחשדיה דאומר שהוא בעל מום כדי שלא יצטרך לראותו עוד וק"ל:

אלא א"כ הוא מומחה ואדם כו' מומחה ר"ל מנוסה וכן בא"ח סימן ש"א בהלכות שבת לענין קמיע מומחה מוכח בהדיא שמומחה פירוש מנוסה ור"ל שהוא מנוסה ומוחזק לכל שהוא אדם כשר ומומחה ואדם מוחזק כו' הוא הכל ענין אחד וכן מוכח מלשון הגמרא שאמרה ז"ל אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה ופירש"י היה מומחה כאילא דחסיד הוא ולא נחשד בכך ובזה מיושב דל"ת מה ענין מומחה לכאן לענין נטילת שכר ולהנצל מהחשד וק"ל.

והוא שיהיה שכר בטילתו ניכרת כו' נראה דה"פ דמתחילה אמר הנוטל שכר אין שוחטין כו' והוא מכח תרתי חדא שהוא איסור מצד עצמו ליטול שכר לעשות מצוה כמ"ש ראה למדתי אתכם כו' מה אני בחנם כו' והשני שבני אדם יחשדוהו. ולסלק הראשון צריך שיהיה בטילתו ניכרת ור"ל שודאי לו שמבטל שכרו שהיה ראוי לו לקבל בשעה זו לאפוקי אם יאמר שמא יזדמן לי ריוח בשעה זו וכמבואר בח"מ סימן ט'. ובזה עדיין לא נסתלק החשד מהבריות שלא ידעו הכל משכר בטילתו. וע"ז אמר שצריך להיות מוחזק בכשרות שאז ודאי לא יחשדוהו. ושיש הני תרתי אזי מותר ליקח כל שכר בטילתו והיינו דוקא כשמתנה מתחילה ואומר איני רוצה לבטל שכר אלא תנו לי כל שכרי או איש אחר שיתעסק במלאכתו באופן שיגיע לידי כל שכרי דמאחר שמתנה כן צריך ליתן לו שכרו כמבואר בח"מ בסימן רס"ה וממנו נמי איירי מ"ש רבינו שם בסימן ט' בשכר דין וכמ"ש שם ע"ש אבל אם אינו מתנה כלום והוא פועל אזי אין נותנין לו כל שכר מלאכתו אלא כפועל שרוצה לישב בטל. והא דכתב כאן ורוצה לישב בטל ובח"מ סימן רס"ה גבי משיב אבידה פי' כמה רוצה ליקח לבעל ממלאכתו ויתעסק במלאכה זו היינו משום דשם בהשבת האבידה היא ג"כ טירחא משא"כ ראיית מום דבכור דאינו טרחא לו. ומש"ר לעיל בסי' קע"ז בדין רבית שאומדין לו כאדם בטל כמה רוצה ליקח לעסוק בזו היינו משום דשם גם מבלעדו מתעסק בחצי שלו אלא משום צד ריבית אסרוהו להתעסק גם בשל הנותן לכך אמרו שסגי לו בזה שיאמדנוהו כאדם בטל ושם מותר לקבל שכר דהרי אינו עושה מצוה משא"כ בדין ובראיית בכור ובהשבת אבידה אם היה בטל היה אסור ליקח שכר על שכר עשיית המצוה דמה אני בחנם אמרו וק"ל. גם י"ל כל שמקבל שכר על דבר שאינו טרחא לו כקרנא שקיבל שכר על שהיה מריח בחבית לידע איזה יחמץ אזי מסתמא אינו רוצה לבטל ולהניח משכורתו כלום משא"כ כשהוא פועל ר"ל שאין לו שכר אם לא אחר הטירחא בזה אמרו דמסתמא אין נותנין לו כל שכר בטילתו אלא אומדין כו' והשתא א"ש שסתם רבינו כאן שסתימתו כפירושו. ויש מחלקין דמש"ה אין נותנין לו כאן שכר כאילו היה יושב בטל וגם שכר על מה שרואה דלפעמים יעלה לו השכר בזה יותר מכדי פעולתו ויש חשד משא"כ בהשבת אבידה דהאבידה שישיב הוא דבר גדול וניחא לבעל אבידה ליתן כ"כ כדי שיחזיר לאבידתו ועיין בדרישה מ"ש עוד והארכתי בזה:

ורואה אותה לעולם כו' כדי שלא יבא לידי חשד שלא יאמרו בעל מום הוא ומאי דקאמר תם כדי ליטול שכרו פעם אחרת גמרא. ותימה למה כתבה בשם הרמב"ם ב"י ועד"ר דלק"מ:

(אין החכם רואה לעצמו כתב הר"ש ס"פ ב' דנגעים אע"ג דאדם נאמן על של עצמו בכל איסור והיתר יש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא להיכא דלא איתחזק איסורא ע"ש עכ"ה):

אין רואין מומין בי"ט כו' עיין בא"ח בהל' י"ט סימן תצ"ח ושם נתבאר: