(בין אם לקחה תוך שנתה ר"ל באותה שנה שנולדה לקחה והיינו שאין הבהמה זקינה אלא שנה אחד עכ"ה) ואפילו אם הנכרי מל"ת שכבר בכרה דבשאלה פשיטא דלא מהימן דדילמא לשבח מקחו הוא דקאמר שכבר ילדה ולד ראשון ותו ליכא למיחש שמא תמות בלידה אלא אפי' במסיח ל"ת אפ"ה אינו נאמן דלא אמרינן נכרי נאמן במל"ת אלא באיסור דרבנן:

ולהרמב"ן אם היא חולבת כו' כצ"ל דרוב אינם חולבות אלא א"כ ילדו ולא חיישינן למיעוטא:

ואם ראינוה שהיא חולבת אע"פ שאינה יולדת כו' פי' את"ל דאינה יולדת כר"ת אפ"ה סמכינן אחולבות ומניקות ור"ת מודה בזה כדאיתא להדיא באשר"י ריש פרק בתרא דיבמות באריכות ע"ש א"כ נראה להגיה אע"פ שלא ילדה וכגון שראו שחולבת קודם שילדה וא"כ בודאי חלב אינו סימן ואפ"ה מינקת הוי סימן וכ"כ הרא"ש להדיא ע"ש וכן נראה להגיה אח"כ שלא היתה מרחמת כו' אא"כ ילדה ולא ילדתו וכן מוכח אח"כ מיניה וביה וק"ל מ"ו. האי את"ל כו' דכתב מ"ו לשון שאינו מדוקדק הוא לע"ד דהא ודאי שהדין כן אפי' לר"ת אבל רבי' כתב האי דינא לסברתו דאע"פ שכאן החלב ודאי אינו סימן מ"מ פטורה וכן פירש ב"י ועיין בדרישה:

מי שיש לו בעדרו מבכירות פי' בחורות שלא ילדו אלא עתה רש"י:

כתב בה"ג שהוא ודאי חולין ר"ל כרבי יוחנן דס"ל דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודועי מודע ליה:

והר"ר יונה כתב שהוא ספק כו' דסבר כשמואל דס"ל דאיכא למימר דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוי משתבח לומר שכבר בכרה ולא תסתכן עוד בלידה א"נ שנפטרה מן הבכורה ואיכא למימר נמי זמנין לא א"ל דסבר דילמא לשחיטה קבעי לה ועיין בב"י. וע"ל סימן ט"ז באותו ואת בנו דכתב רבי' סתמא דמסתמא אין חוששין ועל המוכר להודיע באם הוא ששחטו אמו היום ולגירסת הספרים שגורסים שם שאם שחט כו' אם הוא באחד מד' פרקים כו' דמשמע דבשאר ימי משך השנה א"צ להודיע לק"מ. אבל לפי מה שהגהתי שם קשה. ואפשר לומר משום דסתם מי שקנה בהמה קונהו כדי לשוחטו מיד ומה"ט בודאי מודיע אותו ומה"ט עצמו בכאן אף אם לא ילדה כבר א"צ להודיעו שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנה ולא תבא להולדת בכור וק"ל: