Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויפרישנו הכהן ויערכנו כו' פי' שמקריב דמו ואימוריו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור כן איתא ברמב"ם פ"ק דהל' בכורות ע"ש מ"ו ולפ"ז א"ש ל' יערכנו שמעריך לו הבהמה בשחיטה ובבדיקה עד שתהא מותר באכילה. ובפדיון הבן דבכור דכהן א"צ שום הפרשה דהא בנו דכהן לא יצא מקדושתו דכהן משא"כ בבכור בהמה דנאכל וצריך ליתן ממנו תחילה חלק גבוה למזבח דהיינו חלבו ודמו. ובס"א כתיב ויעכבנו ור"ל יעכבנו בידו עד שיפול בו מום ויאכלנו במומו ומיירי בזמן הזה וק"ל:
השותפין חייבין דכתיב בכורות בקרכם וצאנכם.
אבל שותפות הנכרי פטור שנאמר פטר רחם בבני ישראל:
אלא באוזן בין באם כו' כ"פ התוס' והרא"ש בפ"ב דבכורות ומיהו בפרק בתרא דע"ז כתבו התוס' דנראה להחמיר ולהקנות לנכרי דבר שעושה אותה טריפה (כגון הראש או הריאה וכתב ב"י דטוב להחמיר כדברי התוס' עכ"ה) וצריכין לחלק מ"ש הכא ממתנות כהונה שכתב לעיל בסימן ס"א שצריך שיהא לנכרי חלק אחד בכולה אפי' כל שהו ואם אין שותף עמו אלא בראש אינו פטור אלא מן הלחיים וכן בזרוע ובקיבה ונראה לחלק דבכור קדושתו נוהג בכל הבכור בשוה שאפי' דבר מועט ממנו באיזה מקום בכל הגוף יש לי דין בכור ולכן באיזה דבר מועט שיש לנכרי חלק בו יש לו חלק בדין הנוהג בבכור ופוטר אבל דין מתנות אינו נוהג בכל הבהמה רק בזרוע והלחיים והקיבה ולכן כשיש לו חלק במקום שאין בו דין מתנות אינו פוטר וכשיש לו חלק במקום שנוהג מתנות אינו פוטר אלא אותו מקום אבל כשיש לו חלק בכולה אפי' הוא אחד מאלף מ"מ הרי יש לו חלק בכל המתנות:
באחד משניהם ר"ל באם או בעובר:
ואם אפשר שיחתוך ולא יהיה בעל מום פי' כגון שהיה יתר כמין אצבע בידיו או ברגליו ואין בו עצם ב"י:
ואיני יודע למה כתב היה לו באחד משניהם כו' ועד"כ:
בהמת ארנונא כו' ופטורה מהבכורה פי' כל העדר אע"פ שיכול לסלקו במעות מ"מ כל זמן שלא סלקו חשיבי יד נכרי באמצע רש"י (ודוקא שעיקר חיובא על הבהמות אלא שיכול לסלוקי במעות אבל אם אמר לנכרי שיתן לו כ"כ מעות כמה ששוין הולדות הואיל שאין שיעבוד הנכרי על הולדות אין נפטרים בזו כ"כ מהרא"י בפסקיו סימן ק"ל עכ"ה):
ובזמן הזה מצוה לשתף עם הנכרי כו' ר"ל לאפוקי בזמן הבית שאסור להפקיע קדושתו וגם לא חיישינן שיכשל בגיזה ועבודה שלא חיישינן להכי אלא בזמן הזה שישהנו בידו זמן רב עד שיחול בו מום לאפוקי בזמן הבית יכול להקריב אותו למזבח מיד כשיגיע זמנו:
והיה צריך להקנות לו האם כצ"ל פי' שלא מקנה לו האם אלא כדי לקנות בה אזן של העובר כמו מקנה דקל לפירות כו' כן מפרש האשר"י בפ"ק דבכורות מ"ו וב"י:
לכך טוב יותר להקנית לו כו' פי' שאם יקנה לו האם כדי לקנות אוזן העובר יבואו לטעות ויקנה לו אוזן העובר לחוד:
הלכך לצאת ידי שניהן צריך שיתן כו' עיין בדרישה:
והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהנכרי ויקנה לו כו' כצ"ל (ואפי' לפי' התוס' דמחמירים לקנות לנכרי דבר שהוא טריפה כגון הרא"ש והריאה סגי בפרוטה אע"פ ששוה יותר כפליים דאנן סהדי שהישראל גמר ומקני לנכרי כדי לפטור עכ"ה) ומ"ש והמחוור שבכולם כו' אפשר משום דבתיקון ראשון יש לטעות שצריך שיהא דוקא המשיכה לרשותו או לסימטא ויותר נראה שזהו טוב יותר משום דאינו מפקיע הקדושה לנכרי בידים אלא ע"י המקום נעשה מעצמו ועיין בדרישה:
המקבל צאן ברזל מהנכרי בריש סימן קע"ז ע"ש:
חשוב כיד נכרי באמצע פי' לפטור מהבכורה כיון דאי לא יהיב זוזי לנכרי תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות:
ויהיו בידו פי' ביד ישראל:
וצ"ל לפירושו דאפי' לאחר שחלקו כו' דאל"כ מאי צריך תלמודא לתת טעם משום דאם אין לי מעות כו' בלאו ה"ט נמי הא אית ליה שותפות ממש בילדות אלו:
והרמב"ם כתב המקבל כצ"ל:
אבל ולד ולדות חייבין ר"ל ולד ולדות חייבים בבכורה מה שילד מהן היינו דור רביעי כרב הונא:
יראה שר"ל אפילו אין לנכרי חלק כו' נראה דדייק רבינו כך מדכתב המקבל צאן בדמים קצובים ופוסק עמו שיהיה השכר באמצע ולא כתב והולדות ביניהן כמ"ש ברישא גבי מקבל בהמה מן הנכרי כו' אלא ודאי דהכא ר"ל דאין לנכרי כלום בולדות אלא מסלקו בדמים וא"כ לפי' אפשר דמיירי בלא חלקו עדיין ושפיר קמ"ל הגמרא במאי ויהיב טעמא שאם לא ימצא מעות כו' ודו"ק: