Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רק שלא יעשה כל העיסה חלה אלא ישייר כו' דכתיב בה ראשית שיהא שיריה ניכרים:
וחכמים נתנו בה שיעור כאשר יתבאר פי' אחד מכ"ד כדלקמן סימן שכ"ח:
ואין חיוב זה אלא בארץ דכתיב באכלכם מלחם הארץ ואף בארץ אינה דאורייתא אלא בזמן שכל ישראל עליה שנאמר בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם לפיכך אפי' בימי עזרא לא הוי אלא מדבריהם כן איתא בגמרא וכ"כ הרמב"ם ב"י ומ"ש בסוף הסימן ובימי עזרא נתחייבו כו' כן איתא למ"ד. אבל המסקנא בגמרא דלא כוותיה אלא שרבינו כתב כיון דאיכא מ"ד דס"ל הכי אית לן להחמיר ב"י ע"ש. וכ"כ רבינו לקמן בהדיא בר"ס של"א:
ובמקומות הקרובות לה שתי חלות כו' פי' האשיר"י כגון המקומות שאין א"י ממש כי כבשוהו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל וקדושה ראשונה בטלה משחרב המקדש בראשונה היו מפרישין שנים אחד לאור ואחד לכהן ונאכלת והטעם בירושלמי שאי לא היו מפרישין אלא אחת אם היתה נאכלת יאמרו תרומה טמאה נאכלת כי זאת ארץ טמאה היא כארץ העמים כו' ואם היתה נשרפת יאמרו תרומה טהורה נשרפת כי רואין את בני הארץ נשארו בטהרה הלכך הצריכו להפריש ב' חלות (וב"י כתב גם בזה הטעם כדי שלא תשתכח) ודבר תימה הוא בעיני הרואה ונותן לב להבין או ישאל ויגידו לו כו'. וכתב עוד שלחלת אור יש לה שיעור מאחר שנראית כשל תורה (ולחלת כהן א"צ שיעור ובחלת ח"ל הוא להיפך וק"ל) ולפ"ז נראה חלת של אור שלנו צריכין שיעור מאחר שאין מפרישין אחרת לאכילה וק"ל מ"ו אבל רמ"א כתב שס"ל מאחר שחלת ח"ל דרבנן ובזמן הזה דאפי' בא"י אינה נאכלת. אפי' בשאר מקומות א"צ להפריש אלא חלה אחת בלא שיעור ולשורפה ומ"מ נוהגין ליטול כזית כו' ע"ש סעיף ה':
ועתה שאין טהרה בא"י א"א לכהן כו' פירוש מאחר שחלה שלה כעין דאורייתא או דאורייתא ממש לחד מ"ד וסתם אדם הוא בחזקת טמא מת ועכשיו אין לנו מי חטאת לטהרו מטומאת מת וק"ל:
וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצריך להפריש שתים פי' בזמן הזה:
בין בארץ בין בח"ל ז"ל הרא"ש ומנהג טוב להפריש כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה בית המקדש ויהיו סבורין שאינו דין שתאכל שום חלה עכ"ל:
בד"א כשאין שם כהן טהור לא קאי אדלעיל אלא על מקומות הרחוקים וכ"פ הרא"ש מ"ו:
אבל אם יש כהן קטן שלא ראה קרי כו' (והרמב"ם כתב או לקטנה שלא ראתה נדתה וכתב הר"ן דגדול שטבל לקריו צריך ג"כ הערב שמש עכ"ה) ופירש הרא"ש דזה איירי במקומות הרחוקים לא"י כבבל הואיל ולא מתחזיא חלה דידהו כחלת א"י לא גזרו בה איסור אלא בטומאה היוצא מגופו אבל לכהן קטן מותר וא"צ להפריש אחרת וגם אותה אין לה שיעור כו' ונ"ל מה שאנו נגררים אחר בני בבל ואפ"ה אין אנו אוכלים אותה אלא שורפין לפי שאנו סוברין כי"א וק"ל וכן איתא בתוס' ריש דף ע"ח מ"ו:
או גדול שטבל לקריו כו' והא דלא כתב נמי דאפילו לא טבל א"צ להפריש אלא אחת כשיש כהן דהא יכול לערבו ולאכלו בימי טומאתו וכמש"ר בסימן שאחר וה נראה דמשום עירובו לאכול בימי טומאתו לא היו מקילין לכתחילה כ"א משום שיוכל לאכלה בטהרה לאחר הטבילה או לבנו כהן בקטנותו ומאז כיון שאין צריך להפריש אלא אחת התירו לאוכלו ג"כ בימי טומאתו ע"י עירוב:
ואין לה שיעור אלא כל שהוא כ"פ הרא"ש בסוף הלכות חלה והוא מתוס' דזרעים מ"ו:
ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותר כו' כי טוב להרבות בנאכלת כן איתא ברמב"ם להדיא ואף באשר"י משמע כן ומ"מ בח"ל במקומות שאינן רחוקין כ"כ כבבל לשם לעולם צריך שנים אפי' היכא דאיכא כהן קטן דלא הקילו ביה כ"כ אם כן צריכין נמי להחמיר וליקח כשיעור ומאחר שצריכה שיעור מרבים בנאכלת מ"ו ועיין בדרישה:
ומדברי הרמב"ם יראה כו' ע"כ לא איירי האידנא שאין טהרה בא"י דפשיטא דלכ"ע אינה נאכלת כלל כמ"ש הטור עצמו לעיל ואף בשם הרמב"ם אלא בא"י בזמן בית שני איירי (אין זה מוכרח דהא הרמב"ם לא אמר לעיל אלא דא"צ להפריש אחרת אבל לא כתב לעיל דשורפה ואפשר דהרמב"ם דלעיל איירי כשאין שם כהן קטן ודו"ק עכ"ה) ואבל ממ"ש בסוף אפי' האידנא כו' משמע דמבזמן הזה מיירי וגם אי בימי עזרא קאמר לא הו"ל לרבינו להביאו דמנ"מ הא מאי דהוה הוה וגם מדסיים וכתב ובימי עזרא נתחייבו משמע דלפני זה לא איירי מבימי עורא (ובא להשמיע לנו דלא תימא מאחר שבבית שני תרומות ומעשרות חלה מדרבנן לדעת כמה גאונים וכן סובר הרמב"ם גופא אם כן הו"א להקל בה ולאכול אף לטמא מת או שאר טומאת מגע ולא נאסר אותה אלא לטומאה היוצאת מגופו הילכך לכהן כו' שרי בשלמא בזמן שאין טהרה אם כן אינה רא י לאוכלה כלל בטהרה ופשיטא דלא התירו לאכלה בטומאה דאם כן הרואה יאמר תרומה טמאה נאכלת ואין הכל יודעין שבזמן בית שני מדרבנן אי נמי אתי לזלזולי ביה בחלת א"י או בתרומת א"י וק"ל אבל בזמן בית שני דאיכא טהרה וראויה לאכילה אם כן הו"א אף לטמא מגע שרי לאכלה דליכא כאן משום הרואה דמאן ידע שהוא טמא ע"כ כתב שהרמב"ם לא התיר בכהן קטן כו' אלא דוקא בח"ל משום דעיקר חיובא מדברי סופרים הוא אם כן מזה יראה שבא"י אף בבית שני לכ"ע אסור אפי' למאן דסבירא ליה דרבנן וכאשר פירשתי מוכח מדברי הרמב"ם להדיא ע"ש עכ"ל מ"ו. וב"י הביא הרא"ש דפרק כל הבשר ולא חש לדקדק בכל וה וצ"ע. וצ"ל לפי פירוש מ"ו מ"ש הטור בשם הרמב"ם דבא"י אסור לרבותא נקט דהו"א בימי עזרא יהיה מותר טפי בא"י מבח"ל במקומות שאינן רחוקים וע"ד שכתב מ"ו בסמוך:
אפילו לטמא מגע ר"ל של שרץ ומת ועכשיו אין לנו מי הזאה ליטהר מטומאת מת וסתם אדם הוא טמא מטומאה של מת כמ"ש לעיל בסמוך:
(אפילו אינה דאורייתא ר"ל החלה עכ"ה):