Prisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך הסופגנין לשון אשר"י רקיקי מצות מתרגמינן סופגנין:
העשוין כספוגין רקיקין דקין כצ"ל:
והדובשגין מטוגנין בדבש והאסקריטין עשויין כצפיחית שלשין עיסה רכה מאד רש"י ומלשון הטור משמע איפכא דובשנין נילושין בדבש והאסקריטין מטוגן א"ל שנאמר דהאסקריטין הוא נילוש בדבש וגם מטוגן ודובשנין נילוש ואינו מטוגן:
אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה וכל וה מיירי כשאין בה תואר לחם אבל אם מבשל במים עיסה גמור שיש בה תואר לחם חייב כמ"ש בא"ח סי' קס"ח מ"ו:
אפילו אין באותו המעט שיעור חלה כו' פי' שלא לאכלו בלא חלה דחיישינן שמא ימלך על כולו כדאיתא באשר"י להדיא ולפ"ז אין לברך עליה כלל וק"ל והנשים שלנו שעושין מן חצי העיסה ורימזל"ך אין לברך עליה אלא כשיהיה בחלק הנשאר בעיסה ללחם משנה שיעור חלה ודו"ק (ועי' במרדכי פרק כ"ש דף רנ"ו ע"א ובפי' ר"י בפ' כיצד מברכין דף ל' ע"א עכ"ה) מ"ו:
או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות מעט ממנה כצ"ל והטעם משום דהיה מסופק אי הילכתא כר"ת דמחייב או כר"ש דפוטר:
וע"י כן נתחייבה כולה בחלה כאן משמע שהיה מורה לברך על העיסה משום חלה ומש"ה היה מצוה לאפותו מעט ממנה וכבר כתבתי דלא משמע כלל הכי וצ"ע באשר"י גופא ושם פירשתי מ"ו (ועד"ר) אבל אינו מוכרח די"ל דלכך ציוה כדי שלא יטעה הרואה שמפרישין חלה יאמר שמחוייבים להפריש ויברך על הפרשתה גם יתן ממנה חלה על עיסה גמורה שיאמר ג"ז מן החיוב הוא משא"כ כשיראה שאופין ממנו מעט יתן לבו שמן הספק מפרישין חלה:
וגם לא היה אוכל אותה בלא המוציא דלר"ת הוי לחם גמור ב"י:
פי' שלא ערכו ועשאו כצורת לחם אלא כנסרים בעלמא כדאיתא הל' במ"ק עושה למודין לכסות הבור רש"י מ"ו:
חלט עיסה ברותחין כו' פי' ודעתו לאפותו דכיון דאפייה לחם קרינן ביה:
עיסה שנילושה במי ביצים כו' ברמב"ם ראיתי ואין כתוב בו אלא יין ודבש ולא מי ביצים וא"כ בע"כ הוא הרמב"ן והרא"ש לא פליג איין ודבש דלענין חלה משקין הן ולא פליג אלא במי ביצים לחוד כדאיתא בה"ק של חלה מ"ו וב"י כתב דאע"ג דאינו בנוסחת הרמב"ם שבידינו מ"מ ס"ל הכי ע"ש:
או ביין או דבש כו' אע"ג דעיסה הנילושה מדבש נקרא לחם הבאה בכיסנין ואין מברכין עליו המוציא וקי"ל כל שאין מברכין עליו המוציא אינו חייב מ"מ הא גם זה מברך עליו המוציא כשקבע סעודתו עליו ועי' מ"ש בא"ח סימן ק"ט דומה לזה:
וא"א הרא"ש ז"ל היה מסתפק בדבר ר"ל במי ביצים משום דאיכא פלוגתא אי מכשיר לענין טומאה וחלה ועי' בב"י.
כדי לצאת מידי ספיקא ואם לש במי ביצים דאין מכשירין לקבל טומאה אז אין לשרוף החלה דחלה טהורה אינה נשרפת וגם אסור לכה"ג לאכלה אפי' טבל דרובן בחזקת טמאי מתים ועכשיו אין לנו טהרה מטמא מת אלא יכול ליתנה לכהן קטן שלא נטמא עדיין בקרי סמ"ק ב"י: