אין (קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר עכ"ה):

ואין שומטין הכר מתחתיו לכאורה היה נראה דהשמטת הכר טעמו מכח שאומרים שיש נוצת מקצת עופות שגורמין שלא יוכל הנפש להפרד זמן ארוך וכן אסור לשום מפתחות ב"ה מראשותיו שאסור לגרום לו המיתה אבל אם יש סמוך לו חוטב עצים או מלח על לשונו מותר להסירו רמ"א ע"ש. מיהו ז"א וכמ"ש בדרישה אלא הטעם הוא משום דמכח דמזיזו ממקום למקום מקרב מיתתו וכמ"ש ב"י דטעמא דכולהו מש"ה הוא (ואפשר לומר ג"כ משום דתנן בפ' שואל דף רנ"א דלאחר מיתה שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כו' לזה אמר דבעודו גוסס אין עושין כן עכ"ה) ועיין בדרישה:

ע"ג חרסית שחיקת כלי חרס רש"י: (עם יציאת הנפש ה"ז שופך דמים אלא ישהא מעט שמא נתעלף רמב"ם עכ"ה):

אבל מי שאמרו לו כולי נקט שאמרו לשון רבים דלאחד אין מאמינים אפילו לענין אבילות כדלקמן:

היום שלשה ימים משמע מזה דדרך גסיסה להיות ג' ימים:

פניו צהובין כו' עיין בעק"י פ' חיי שרה שמפרשו בטוב טעם:

מת בערב שבת סימן יפה לו שנכנס מיד למנוחתו:

במוצאי י"כ סימן יפה לו שנמחלו עוונותיו:

בחולי מעים כו' ורבי ג"כ בחולי מעים מת כדאיתא בכתובות פ' הנושא ואפשר דמש"ה סיים לו רבי חייא כל הברייתא וע"ז נמי אמר ליה רבי למה אתה בוכה וק"ל:

מת פתאום זו מיתה חטופה לא שנו אלא דלא הגיע לגבורה אבל הגיע לגבורה זו היא מיתת נשיקה:

ובאבל רבתי תניא ז"ל רש"י בפ"ב דכתובות ריש ד" כ"ח אבל רבתי מסכתא היא וקורין אותה שמחות וזו משנה ראשונה שלה הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו עכ"ל:

מיתה האמורה בתורה צ"ע למנ"מ אמור כן:

בן נ"ב שנים זו מיתת שמואל הרמתי אמר רב מחמשים ועד ס" זו היא מיתת כרת והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי עכ"ל ושמואל הרמתי שמת בן נ"ב ג"כ טעם לו:

לד' וה' מיתה דחופה זהו כדעת אבל רבתי (וצ"ע הלא הוא מ"ש בשם רבי חנינא זה הוא מה ששנינו באבל רבתי ולמה כתב רבינו ב" פעמים עכ"ה):